ניסאן מציגה גרסה ירוקה לרכב הפנאי הקטן והאופנתי ג'וק — וזה בהחלט איחור לא אופנתי למי שהייתה חלוצה — הן בהנעה חשמלית, הן בסוג הרכב הזה.
העשור השני
בשנת 2010 השיקה ניסאן את ליף, דגם חשמלי שהיה ראשון עם הנעה כזאת בדגם רגיל; הוא כה הרשים, עד כי זכה בתארי 'מכונית השנה באירופה' ו'מכונית השנה בעולם' שנה מאוחר יותר.
באותה שנה הציגה ניסאן את ג'וק, רכב פנאי קטן (B-SUV), שני מסוגו אחרי הונדה HR-V מ־1997 שכשל. ג'וק, שהיה לרב־מכר היסטרי, היה אחראי לכן ליצירת הקטגוריה הכה־מצליחה הזאת, והסיבה לכך, העיצוב, הביאה לעוד שינוי: הוא היה דגם פנאי שעיצובו לא ניסה לחקות רכב שטח, לא הביא ניסיון למופע מסוקס שרירים. את המופע של ג'וק ניתן היה להגדיר (מקצועית, כן?) 'חמוד', 'מתוק', 'איזה מאמי', 'סקסי בטירוף'. וכן, גם בתחום זה ג'וק היה לחלוץ.
כך שניסאן נכנסה אל תחילת העשור הקודם כמותג מוביל בקנה מידה עולמי, ועשתה זאת בשני תחומים סופר־חשובים. אחר כך דברים החלו להשתבש. ידוע ומוכר מכולם הוא הדחתו/נפילתו ומאסרו/בריחתו של קרלוס גוהן, האיש שהוביל עד אז. לשינויים האלה בהנהלה, היו גלי הדף בתחומים רבים, ולאלה היו ביטויים גם בכניסתה המאוחרת של ניסאן לעולם המתחשמל, לביטוי המעשי לכך בדגמי פנאי.
לא שגרתי
ניסאן כעת בקצב אחר. כבר בתחילת המפגש אנשיה מספרים לנו על כוונותיה המחושמלות לעתיד הקרוב וגם לזה הרחוק. ובמצגת דגם הפנאי החשמלי החדש ארייה שהושק לא מכבר, ליף בדור השלישי שיושק ב־2023/2024. לאלה מצטרפות הגרסאות ההיברידיות בטכנולוגיית E-Power (מיד) של דגמי הפנאי ג'וק, קשקאי ואקס טרייל. ניסאן מצהירה שעד שנת 2026, שלוש־רבעי המסירות שלה יהיו של דגמים מחושמלים, ובשנת 2030 כל הדגמים יהיו כאלה.
במערכת E-Power ההיברידית, מנוע חשמלי הוא זה שמניע את הרכב, ומנוע בנזין טוען את הסוללה ומתפקד באופן זה כמאריך־טווח, אבל גם משתתף בהנעת הרכב כשצריך — מעל 55 קמ"ש או בעומס. וכן, המערכת דומה מאוד לזו המשרתת את הונדה ג'אז.
המערכת הזו מבוססת על מנוע חשמלי המייצר 49 כ"ס ו־20.9 קג"מ ומנוע בנזין אטמוספרי 1.6 ליטר המייצר 94 כ"ס ו־15.1 קג"מ. ההספק המשולב הוא 143 כ"ס, נתון מוצהר למומנט משולב אין, אבל סביר כי מדובר ב־36 קג"מ או קצת פחות. התיבה האוטומטית ייחודית: במבנה אחוד יש בה שני הילוכים למנוע החשמלי, ארבעה הילוכים למנוע הבנזין.
כל אלה מסדרים לרכב האצה של 10.1 שניות ל־100 קמ"ש ומהירות מרבית של 166 קמ"ש. הסוללה צנועה, 1.2 קוט"ש, ורק איתה הרכב מגיע, ובכן, ל־55 קמ"ש. הרכב יוצא לדרכו בהנעה חשמלית בלבד. במהלך הנסיעה מנוע הבנזין מתעורר כדי לטעון את הסוללה — וזה מוזר: צלילו נשמע בתא הנוסעים, ולמרות שמאיצים, הסל"ד אינו עולה כי המנוע החשמלי הוא זה שפועל.
קצת קוסמטיקה
בהזדמנות זאת, עברה ג'וק הירוקה מספר שינויים מינוריים — שבכה קדמית בעיצוב חדש, סמל חדש שיוצמד לכל דגם/גרסה היברידי/חשמלי של המותג, כיתובי 'HYBRID' בצדדים, חישוקי "19 חדשים, צבע 'כחול מגנטי' רק לגרסה זו.
בתא הנוסעים השינוי העיקרי הוא בלוח המחוונים. שם, במקום מחוון סיבובי מנוע מוקרן כזה המציג את רמת החיסכון/טעינה במהלך הנהיגה — מתי מנוע הבנזין משמש גנרטור בלבד, מתי הוא מניע גם את הגלגלים, מה רמת הטעינה עם בלימת מנוע.
פרט לכך, סביבת הנהג ותא הנוסעים זהים לאלה של ג'וק הרגיל. נפח תא המטען קטן ב־68 ליטרים ל־354 ליטרים בהשוואה לגרסה הרגילה.
עיצוב סביבת הנהג עשוי מרכיבים רבים, כמו משטחים בפזות שונות, מוטיב עגול המודגש במבנה פתחי האוורור ועוד. איכות החומרים טובה, אך ביחס למתחרים היותר מצטיינים בתחום היא רק סבירה. המרחב מלפנים טוב, המושב נוח, תנוחת הנהיגה טובה, והראות החוצה סבירה; למרות שמראות הצד מרוחקות במעט מקורות הרכב הקדמיות, מה שמקנה מעט רווח לראות הולך רגל כזה או אחר, הקורות עבות.
סובו קומו והקיפוה
המסלול כלל נהיגה עירונית ממושכת בבירת האופנה העולמית, יציאה לעבר אגם קומו וחזרה למילאנו. צליל מנוע הבנזין נשמע בכל פעם שהוא מתעורר, אם כי גם במאמץ הוא סביר בכל הנוגע לדציבלים. התאוצה עצמה, גם כעולה מהנתון, אינה מתעלה אבל טובה בהחלט. עוצמת הבלימה סבירה, לא חזקה ולא חלשה. ההיגוי חד והמשקל נכון, אבל תחושה אין.
לקראת הכניסה ידעתי שיש מפתח חכם, ולאחריה למדתי שאין גג פנורמי, גם לא מצב 'ספורט', טעינה אלחוטית לנייד ופתחי מיזוג מאחור, אפילו לא פקדי הילוכים מאחורי ההגה — אבל יש חימום למושבים, בקרת אקלים שאינה מפוצלת.
הנסיעה בעיר חושפת מערך מצלמות היקפי נאה במיוחד, אך גם בעל חיישנים "לחוצים" יתר על המידה, וצפצופי אזהרה נשמעו גם כשלא ממש היה צורך. ואולי במילאנו זה נחוץ, להשאיר אותך עירני, שכן הולכי הרגל לא ממש מייחסים חשיבות לרמזורים אדומים. ליד שער השלום (Arco della Pace) הכביר הכביש מרוצף באבנים, ממשיך מסורת שתחילתה בימי הרומאים, ושם נוחות הנסיעה הרשימה.
הפסקה ליד אגם קומו. המראה מרהיב. אומרים שמתרגלים ליופי של הכל, אפילו לזה שלחופי האגם, ומי כמוני להבין זאת. אני לדוגמה, התרגלתי ליופייה הרומנטי של העיירה הציורית חדרה.
בדרך חזרה נשמעים רעשי רוח כאשר המהירות דו־ספרתית גבוהה, לא מעט רחשי צמיגים כאשר היא נמוכה יותר. עם זאת, וככל שהזיכרון יכול לעזור בניכוי הכבישים השונים, נדמה לי כי נוחות הנסיעה מעט טובה מזו של ג'וק הרגיל, אך את זה יש לבדוק על כבישים בעלי אזרחות ישראלית. בכל מקרה, על כבישי העיר מילאנו, רכב הפנאי הקטן העניק נסיעה נינוחה, אם־כי הגיהוץ לא התעלה מעבר לסביר.
ניסאן ג'וק בגרסה ההיברידית, כך מחשב הדרך, הפגין רמת צריכה מכובדת ביותר, 16.5 ק"מ/ל'; זהו נתון נאה בהחלט, אם־כי אינו יוצא דופן ביחס לכלים היברידים, וגם בעניין זה נחכה למבחן מקומי.
בקרוב במקומותינו
ניסאן ג'וק ההיברידי יגיע לישראל ברבעון האחרון של השנה, ולפי עמית בלכר, מנהל המותג שנלווה אלינו להשקה, עדיין אין לו תג מחיר מכיוון שהמשא ומתן מול היצרן נמשך. עם זאת, המחיר עתיד לנוע סביב 150,000 שקלים, ולפי רמת הגימור.
