עד לא מזמן "רכב הפנאי" היחיד בהיצע של היצרנית היה פיג'ו 3008, והשימוש בגרשיים סביב התואר הוא מסיבה פשוטה – הדור הראשון של ה-3008 לא היה ממש רכב פנאי, לפחות לא מבחינת העיצוב, ועיצוב הוא הרי (כמעט) הכל בתחום הזה. אמנם הוא הציע מערכת "גריפקונטרול" שחיקתה את זו שבלנד-רובר, אבל הרכב נראה יותר מדי בולבוסי, יותר מדי מיניוואן. ולפחות בארץ, המכירות לא ממש שגשגו – למרות שלקראת סוף ימיו הציע תמורה טובה לכסף (אתם מוזמנים לקרוא את המבחן ארוך הטווח שערכנו לו).
אבל פיג'ו נמצאת עכשיו במקום אחר. התחושה היא שההנהלה שתתה קפה חזק, התעוררה והתפקסה, והחברה התחילה להנפיק דגמים הרבה יותר נכונים וממוקדים מבעבר. 3008 החדש הוא דוגמא טובה לכך.
עיצוב ונראות
אם לפעמים אתם מקבלים את התחושה שהיום כל המכוניות כבר נראות אותו דבר ורכבי הפנאי כמעט זהים, ה-3008 ישכנע אתכם שאתם טועים. הוא נראה שונה מאוד מלפנים ומאחור מהמתחרים הישירים שלו בקטגוריה, ומציע עיצוב מובדל מאוד - מבלי להיות מוזר. לא תהיה לכם בעיה למצוא אותו במגרש החניה - במיוחד אם תבחרו באחד מהצבעים המעניינים במבחר, ולא איזה לבן/כסף/אפור בנאלי. הוא נראה קצת צר מדי - או קצת גבוה מדי, תלוי איך מסתכלים על זה - אבל עדיין נאה מאוד. חישוקי ה-"19 שנעל רכב המבחן תורמים אף הם לתוצאה.
פנים הרכב
אם במבט מבחוץ הערכנו אם העבודה המקורית והטובה שעשו מעצבי פיג'ו, הרי שתא הנוסעים גרם לנו להוריד בפניהם את הכובע שאין לנו. עצרו רגע והביטו בתמונות - לא התבלבלנו בתמונות עם כאלה של קונספט סופר-מתקדם של יצרן עילית. העיצוב שונה מכל מכונית אחרת שיצא לנו לראות, ומצליח להיראות פשוט טוב. שיק צרפתי במיטבו, שכולל שילוב בד בדשבורד כפול המפלסים, סביבת נהג מיוחדת מאוד עם שורת "מתגי מטוס", ידית הילוכים בעיצוב יוצא דופן, לוח מחוונים מוקרן וכמובן - ההגה הקטן והנמוך. גם החומרים טובים, עם שפע משטחים רכים ועבים, כאשר גם המשטחים הקשיחים הם בעלי מרקם גומי, ולא פלסטיק פשוט. אבל חיבורים לא מפולסים פה ושם מזכירים, למי ששם לב לפרטים הקטנים, שעדיין יש מה לשפר.
התפעול של המערכות השונות דורש מעט תרגול. המיזוג, למשל, מופעל רק דרך מסך המגע, ומסך זה הוא חלק ממערכת מולטימדיה מקורית, שקוראת עברית ויודעת לשקף טלפון חכם (כרגע רק אייפון); תפעול מחשב הדרך נעשה דרך גלגלת על ההגה וכפתור על מנוף המגבים. אבל אחרי פרק הסתגלות קצר התפעול כבר זורם. האבזור בגרסה זו שופע, וכולל מצלמות מעוף-ציפור (לא הכי מוצלחות), גג שמש פנורמי, בקרת אקלים מפוצלת עם יציאה לאחור, מפתח חכם, חיישני חניה קדימה ואחורה, דלת תא מטען חשמלית ועוד ועוד.
תנוחת הנהיגה, כמו בכל דגמי פיג'ו החדשים, דורשת גם היא הסתגלות בגלל ההגה הקטן והנמוך. אך מעבר לכך ניתן למצוא בקלות תנוחת נהיגה טובה. בסביבת הנהג יש שפע תאים נוחים, כולל תא ענק ומקורר מתחת למשענת היד, שיכול להכיל מספר בקבוקי 1.5 ליטר.
מושב הנהג, בניגוד למנהג הצרפתים, קשיח מאוד, ולא הכי נוח. הוא מתכוונן חשמלית, כולל זיכרונות, ויש גם תמיכה מתכווננת לגב התחתון ואפשרות להאריך את הבסיס (הקצר מדי). אלא שאותה הארכה יוצרת שקע באמצע הבסיס ובמיקום לא טוב. בקיצור - לא נורא, אבל נתקלנו בטובים יותר, בטח אצל הצרפתים.
המושב האחורי לעומת זאת מעולה: עמוק, עם משענת בזווית הנכונה ושפע מקום לראש ולברכיים. תא המטען גדול, רחב ונוח להעמסה, ומסתיר תחת רצפתו הגבוהה למדי צמיג בגודל מלא - על חישוק קל!
נוחות נסיעה
ה-3008 החדש, כמו קודמו, לא מצטיין על שיבושים חדים מהסוג שנפוץ בעיר, ויכול גם לחבוט במעבר על שיבושים גדולים. הצד השני של המטבע הוא ריסון טוב מאוד של המאסה בנסיעה בכבישים מהירים, יחד עם ספיגה יעילה של גלים ושקעים בכביש. סיכום פרק הנוחות מעלה שהנוחות בעיר בינונית, אך בכבישים הבין עירוניים היא טובה למדי.
בידוד רעשי הכביש טוב, המנוע לא ממש מורגש אלא תחת עומס - אז הוא מייצר צליל מאומץ אבל לא מאוד חזק - ורק רעשי הרוח מפרים את השלווה. ב-100-110 קמ"ש הם כבר מתחילים להפריע.
התנהגות ובטיחות
במפתיע, חישוקי ה-"19 של רכב המבחן נעלו צמיגים ברוחב וחתך שמרניים - 205/55 - האם הם יספיקו לרכב גבוה ויחסית כבד? והתשובה היא כן, בהחלט. מלבד בזינוק מהיר מהמקום, עניין שגורם לצמיגים להגיע לקצה יכולת האחיזה שלהם ומעיר את בקרת המשיכה, לא חשנו במחסור באחיזה בשום שלב. כולל בשלבים הדינמיים. ה-3008 מפתיע עם תגובה חדה מאוד להפניית ההגה הקצר, והקוטר הקטן של ההגה רק מחזק את תחושת הזריזות. הוא מגבה את התגובה הזריזה הזו עם אחיזה גבוהה ומתלים ששומרים את הרכב מאוזן מאוד, והתוצאה היא רכב פנאי שמשנה כיוון כאילו היה איזו סופרמיני קטנה וקלילה. השלדה לא אוהבת "לשחק", מה שאולי יאכזב חובבי פיג'ו קלאסיות, אבל הנכונות של ה-3008 לשנות כיוון מהנה בכביש המפותל.
ביחס למרכיב הפנאי, ה-3008 פחות נוטה לשטח מחלק ממתחריו - המתלים הנוקשים לא מגהצים טוב את השבילים ובקרת המשיכה מעט אגרסיבית מדי.
אל היכולת הדינמית הטובה (שמאפשרת להתחמק מתאונה) מצטרף ציון טוב במבחן הריסוק של יורו-NCAP (למקרה שלא הצלחתם להתחמק) וגם אבזור בטיחות מתקדם (למקרה שלא הייתם מרוכזים), וזה כולל: תיקון סטייה מנתיב, ניטור שטחים מתים, עמעום אורות אוטומטי, קריאת שלטי מהירות (כולל אופציה להתאמה אוטומטית של מהירות מערכת השיוט). רק בלימה אוטונומית אין - אולי בגלל שזה אביזר פחות מורגש ביום יום?
אבל, וזה אבל גדול, כל אותו אבזור בטיחות עדכני, צמוד לרמת הגימור הזו – ואינו מוצע כלל ברמת האבזור הנמוכה יותר ('אקטיב'). ובכלל, הקטע הזה, המצמיד אבזור בטיחות מתקדם לרמת גימור ואבזור נוחות, דורש שינוי התייחסות.
מנוע וביצועים
יחידת ההנעה היא אותה אחת שהניעה את הדור הקודם בסוף ימיו. זו גרסה משופרת של מנוע ה-1.6 ל' טורבו, שמפיקה 165 כ"ס, והיא משודכת לתיבה אוטומטית פלנטרית עם שישה הילוכים. העסק עובד בצורה נעימה מאוד בנסיעה רגועה, אך לפעמים צריך ללחוץ את דוושת התאוצה עד הסוף כדי לשכנע את התיבה להוריד הילוך. מצב 'ספורט' מחדד את תגובות המנוע, שומר את המנוע בסל"ד שרירי יותר, ובאופן כללי עונה היטב על הצרכים. ואם לא - יש מצב ידני נוח לתפעול בזכות פקדים להעברת הילוכים מאחורי ההגה.
צריכת הדלק נעה בין 18 ק"מ לליטר בשיוט בין עירוני רגוע ל-10.5 בקטע עירוני ארוך ותלול למדי. בקטעים משולבים הצריכה נעה בין שני הנתונים הללו, כשבסוף המבחן, כולל הקטע הדינמי אבל גם לא מעט נהיגה רגועה, קיבלנו 11.6 ק"מ לליטר.
סיכום
אומר זאת כך, יונית - הצליח לפיג'ו עם פיג'ו 3008 החדש. הם מצליחים להציע רכב אופנתי, מיוחד ומאובזר היטב (בגרסה זו – שמחירה מקביל לאלה של טוסון/ספורטאז' מאובזרים) בקטגוריה שבה העיצוב והייחוד חשובים במיוחד. והם הצליחו ליצור רכב שלא גובה מס על העיצוב המיוחד. הוא מרווח, פרקטי ונוסע היטב. נכון, לא היינו מתנגדים לנוחות נסיעה קצת יותר "צרפתית" - אבל זו בעיה שמשותפת כמעט לכל רכבי הפנאי – והתפעול יכול להיות קצת יותר אינטואיטיבי, אבל לזה מתרגלים.
בשורה התחתונה מקבלים רכב שפשוט כיף לגשת אליו בחניה וכיף לשבת בתא הנוסעים שלו, וזה הישג לא מבוטל בכלל ברכב של מותג עממי.