ה-75 היתה הסדאן האחרונה מבית אלפא רומיאו שהתהדרה בהנעה אחורית, והיא לא איתנו כבר יותר משני עשורים. גם ה-159 יצאה לפנסיה כבר ב-2011 ורק בשנה שעברה, באיחור שהוא ארוך בהרבה מאופנתי, הוצגה מחליפתה - אלפא רומיאו ג'וליה, בה תולה אלפא רומיאו תקוות גדולות.
עיצוב ונראות
הג'וליה היא מכונית יפה ומלאת נוכחות. החרטום קרבי למראה, עם הגריל המזוהה של אלפא בגרסה מגודלת. היא רחבה מהמתחרות שלה וזה מעניק לה יציבה מרשימה על הכביש. גם מאחור הקווים נאים, ורק בחלק מהזוויות היא יכולה להיראות קצת מוזר. מכונית המבחן, מסדרת Launch Edition, מוסיפה חישוקי 18” ופנסי קסנון, והתוצאה, כאמור, בהחלט מושכת.
פנים הרכב
רכב המבחן התהדר בריפודים אדומים משולבי עור ובד. ובכלל, יש בתא שפע של צבע אדום שנמצא גם בדלתות ובדשבורד, ואפילו בתפרים אדומים פה ושם, והתוצאה בהחלט קרבית. העיצוב נאה, גם אם נראה שחלק מהאלמנטים הועתקו מהמתחרים מגרמניה. למשל ידית ההילוכים, שמזכירה מאוד את זו של סדרה 3 של ב.מ.וו. במרכז נמצא מסך בגודל 6.5”, ולמרות שגודלו ממוצע לקטגוריה, המסגרת הגדולה שלו גורמת לו להראות קטן - ולנו לתהות מדוע לא שתלו שם מסך גדול יותר (ואכן, כזה מוצע בחו"ל). אחרי הרושם הראשוני המעורר, מגלים כי התא סובל מפיצול אישיות - לצד חומרים עבים וגמישים מתגלים חלקי פלסטיק פשוט וזול למגע; לצד פריטים שהיד לא יכולה להפסיק ללטף כמו משוטי ההילוכים הנהדרים (שנוחים מאוד לתפעול), מותקנים כאלו שכאילו נלקחו ממכונית מיני זולה, כמו מנופי כיוון המושב (וגם המנגנון קשה ולא נעים לתפעול). מוזר - ולפעמים גם מעצבן.
מושב הנהג נמוך וקצר יחסית, ומרבית הבוחנים לא ממש אהבו אותו. רמת האבזור שנבחנה (Launch Edition) מציעה רשימת אבזור דומה לשל המתחרות, אך היא מעט יקרה מהן (כעשרת אלפים שקלים ביחס לרמות אבזור מקבילות). אין כאן פריטים יוצאי דופן, אך גם לא חוסרים מוזרים - יש גג פנורמי כפול, בקרת אקלים מפוצלת (עם יציאה לאחור), בקרת שיוט, בלוטות' וחיישני חניה מקוריים. סליחה, היה מחסור מוזר אחד - היעדר מראת איפור. וגם מערכת הקול המקורית לא הרשימה באיכותה.
בצד הבטיחות נציין התרעת התנגשות חזיתית כולל בלימה אוטונומית, התרעת סטיה מנתיב ו... זהו. אם תרצו יותר תצטרכו לבחור בגרסה הבכירה, ואז תקבלו גם ניטור שטחים מתים. חבל שזה לא סטנדרט בכל הגרסאות. עמדת הנהג מרווחת למדי, מלבד מרווח הראש שיהיה גבולי לגבוהים.
מאחור יש מספיק מקום לברכיים, אבל שוב נרשם מחסור במרווח ראש. גג השמש הנוסף מאחור לא עוזר לנושא. נוסע במרכז המושב יסבול ממחסור במקום לרגליים בגלל מנהרת ההינע המגודלת. הכניסה והיציאה אל ומהמושב האחורי לא הכי נוחה בגלל דלת קטנה מדי. תא המטען שימושי ומציע נפח של 480 ליטרים.
נוחות
בעיר מספקת הג'וליה נוחות סבירה בסך הכל. המתלים לא מסננים בצורה יעילה שיבושים קטנים ובינוניים. אבל לרוב זה לא מגיע לרמה מציקה. מחוץ לעיר היא הנוחות בינונית מינוס - הג'וליה שוב מתקשה על שיבושים קטנים ובינוניים, ורצף של שיבושים גורם למכונית לנוע בחוסר שקט. בנוסף, למתלים חסר מעט ריסון בכביש גלי.
התנהגות ובטיחות
הבשורה העיקרית של הג'וליה, היא ההחלטה של בכירי החברה לחזור להנעה אחורית (וזו גם אחת הסיבות לאיחור בהצגתה). נראה שבאלפא עבדו קשה כדי לדאוג שמי שינהג בג'וליה גם יחייך - וזה עבד להם. הג'וליה מציעה שלושה מצבי נהיגה, מצב למזג אוויר קשה (חורפי), רגיל ודינאמי. אם אתם חובבי נהיגה, תשאירו אותה במצב האחרון (לא צריך להעביר מחדש בכל נסיעה, המצב הנבחר נשמר בזיכרון. הללויה!) וכשאתם בקטע נהיגה אמיתי תתכבדו ותעבירו את תיבת ההילוכים לתפעול הידני הנוח, שהוא לא רק כיף לתפעול, אלא גם מעניק עצמאות מלאה (לא מעביר בקו אדום, לא מספק קיק-דאון). ההגה לא מתקשר, אבל במצב הדינמי הוא מקבל יותר משקל ומדויק למדי, והיום גם זה לא ברור מאליו. ההגה קצר מאוד, מה שמסייע לנחישות שבה האלפא הגדולה הזו מקפיצה את אפה אל תוך הפניה. הטרן-אין החד מגובה באחיזה טובה, ומתקבלת מכונה שבהחלט מחבבת כבישים מפותלים, אפילו אוהבת.
מה פחות טוב? קודם כל, העובדה שאין כפתור לניתוק של בקרת היציבות. מה הטעם בהנעה אחורית אם אי אפשר להשתעשע איתה מדי פעם?! אומנם במצב 'דינמי' בקרת היציבות מעט פחות קפדנית באשר במצב הרגיל, אבל עדיין לא מספיק כדי לשחק באמת.
מה עוד? הבלמים התעייפו מהר מהצפוי בירידות והמנוע יכל להיות קצת יותר מלהיב. ועדיין – זו ללא ספק מכונית מהנה לנהיגה; רק קצת רכה.
הג'וליה זכתה במבחן הריסוק של יורו NCAP (2016) בציון של 5 כוכבים, עם ציוד הבטיחות שמוצע גם בגרסת הבסיס, כך שהציון תקף לכל רמות האבזור בארץ.
מנוע וביצועים
לגרסה שנבחנה מנוע 2.0 ל' טורבו המספק 200 כ"ס ו-33.6 קג"מ, המשודך לתיבת הילוכים אוטו' עם 8 היל'. המנוע מציע מספיק כוח, אבל חסר לו קצת פלפל באופי הפעולה, במיוחד אם לא העברתם ל'דינמי'. העובדה שהקו האדום נמצא בסל"ד נמוך למדי - 5500 (אבל התיבה מרשה לחדור מעט אל תוך האדום) - לא תורמת, וכך גם הצליל המרוסן. במצב הרגיל צריך להיות ממש נחושים בדריכה על דוושת הגז כדי לשכנע את התיבה להוריד הילוך. במצב 'דינמי' העסק משתפר, אבל עדיין לא מושלם.
תיבת ההילוכים, כאמור, לא מרשימה, אפילו מעט מאכזבת לאור ניסיון העבר שלנו עם תיבות של ZF. בלא מעט מהמקרים היא מתבלבלת, מדי פעם עובדת לאט, וגם יש רתע קל בעזיבת דוושה בחלק מהמצבים. זה לא מגיע לרמה של 'מעצבן', פשוט פחות טוב ממה שציפינו לפגוש. בסה"כ מדובר ביחידת הנעה שעושה את העבודה טוב, אבל לא יותר מזה. בכל הקשור לצריכת דלק, קיבלנו בשיוט 14.5 ק"מ/ל' ובימי המבחן שהיו עמוסים בחלקם אבל גם עם לא מעט קטעי שיוט, ממוצע של 10 ק"מ/ל', נתון נאה למדי.
ועוד הערה אחת: בהנעה האוטו מתנדנד לצדדים, להזכיר שיש לו מנוע אורכי - אבל לפעמים עושה זאת בהתלהבות קצת גדולה מדי. גם מערכת ה'עצור-סע' לא תמיד חלקה לחלוטין, ולפעמים גורמת לרכב לקפץ קדימה בהתנעה.
סיכום
אלפא רומיאו ג'וליה היא מכונית טובה, אך לא מספיק "שלמה". אפשר למצוא בה לא מעט אלמנטים, בעיקר בתא הנוסעים, שלא מבוצעים ברמה הנדרשת בקטגוריה הסופר-תחרותית שבה היא צריכה להתמודד. מבחינת אבזור, התמורה למחיר שמציעה רמת האבזור שנבחנה דומה לשל המתחרות, כך שלא משם תבוא ההכרעה.
ולכן השאלה הגדולה היא האם אתם מסוגלים - ורוצים - לסלוח לג'וליה על כמה פספוסים בבחירת החומרים בתא הנוסעים, תפעול לא הכי נוח ותיבת הילוכים לא הכי חלקה (ובקרת יציבות שאינה מתנתקת), ולהתרכז ביתרונות. ויש רשימה לא קצרה מאלו - היא מהנה לנהיגה, נאה וקרבית, ותא הנוסעים מרשים (בגרסה האדומה שחורה, לפחות) ומיוחד.
בסוף היום, מדובר בחבילה שהיא בפירוש לא שלמה, אבל בהחלט מעניינת ושווה בדיקה.
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
