היא קרצה לי בכל פעם שנסעתי על הכביש של נבי מוסא — עלייה, ממערב לכביש, שעלתה בקו ישר אל פסגה נישאה. מקרוב היא נראית אפילו יותר מאיימת — תלולה, ארוכה ומחביאה בתוך הפודרה שמכסה אותה אבנים חופשיות ומדרגות קטנות. לא אתגר עבירות קיצוני, אבל בהחלט עליה שהייתה גורמת לי לחשוב פעמיים מאחורי ההגה של רוב רכבי השטח.
אבל אני בלנד רובר דיסקברי החדש, נצר לשושלת רבת יכולת בשטח. אז העברתי את בורר מצבי השטח למצב טיפוס סלעים, החלטתי שלא ללחוץ על מתג "LOW" (אין יותר מנופים הקשורים למערכת ההנעה), ויצאתי לדרך. אני רואה רק שמיים מעבר למכסה המנוע, שתופס שטח גדול בשדה הראייה, אבל הדיסקו 5 לא ממש מתרגש מהעניין. בקרת המשיכה מתפקדת באופן כמעט שקוף, מתגברת על דרדרת ופודרה בצורה חלקה ושקטה והופ — אנחנו למעלה.
גם המשך המסלול — לעבר הרודיון, במסלול שהוגדר כ"קשה" על ידי מחברו (ובצדק) — נצלח בלי דרמות ובלי לדרוש ממני כישורי נהיגה מיוחדים. ובשורה התחתונה — הדיסקברי 5 אולי קצת פחות טוב בשטח מקודמו (הנתונים מדברים על זוויות מרכב קצת פחות טובות ומהלכי מתלים קצת יותר קצרים) — אבל הוא עדיין אחד הטובים מבין רכבי השטח בכלל, בוודאי הטוב ביותר מבין אלה של מותגי הפרמיום, ויכול לעשות יותר ממה שרוב הלקוחות יעזו לנסות. וכל זאת עם צמיגי כביש — במידת הצמיג של גרסת השני ליטרים SE קשה למצוא צמיגים עם נטיית שטח.
מהפך
במבט ראשון קשה לזהות שמדובר בדיסקברי חדש. בניגוד למקרה הנפוץ, הבעיה אינה לזהות שהוא חדש, אלא שזה דיסקברי. במשך כמעט שלושים שנה ליוו את דורות הדיסקברי מספר מאפייני עיצוב ברורים — והדור החדש נוטש אותם לחלוטין. אם במבט מהצד תטעו לחשוב שמדובר באקספלורר חדש או רכב פנאי יפני כלשהו, כנראה שלא תהיו הראשונים — או האחרונים. מלפנים קל להתבלבל בינו לבין דיסקברי ספורט, ורק במבט מאחור מזהים אותו מיד, בגלל עיצוב החלון ומיקום המספר שגורמים לרכב להראות פוזל. אני מניח שיש אנשים שחושבים שהעיצוב הזה יפה — ראש צוות העיצוב, ובטח גם אמא שלו — אבל לדעתי נטישת המראה המזוהה של הדיסקברי היא פספוס אדיר.
פנים הרכב עבר גם הוא שינוי באותה רוח — דמיון רב לבני המשפחה האחרים, ומראה פחות מוצק ואיתן מזה שבדור הקודם. ובגרסה/רמת האבזור שהגיעה למבחן, דיזל 2.0 ליטר/SE, העסק לא לגמרי מצליח לשדר פרמיום, בעיקר בגלל פלסטיק פשוט מדי בקונסולה המרכזית. ברכב המבחן, שנראה שעבר חיים לא קלים, עלו גם זמזומים מכיוון תא הכפפות העליון, שלא מתאימים לרכב פרמיום. ואם כבר מדברים על פרמיום, הרי שברכב שעולה כמעט 580,000 שקלים, אני מצפה למצוא דברים כמו חימום מושבים, מפתח חכם מלא, חיישנים קדמיים, בקרת אקלים מפוצלת ליותר משני אזורים וכן הלאה — דברים שאין ב־SE.
מערכת המולטימדיה צבעונית, נאה והמסך שלה רגיש ומדויק — אך התפריטים מעט מסורבלים והיא גם נתקעה מדי פעם. המערכת כוללת אפליקציית ניווט מקורית — אבל רק באנגלית, ולא הכי מעודכנת. ובכלל, הנדסת האנוש לא תמיד מוצלחת — למשל, מיקום כפתורי החלונות וידיות פתיחת הדלתות. מבחינת אבזור הבטיחות מציע הדיסקו 5 בגרסה זו אבזור סביר — בלימה אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב (אך לא תיקון) וניטור שטחים מתים — אך ברמת המחיר הזו יש עשירים ממנו.
מבחינת מקום לנוסעים הדיסקברי מספק בהחלט — אבל נראה שהוא קצת פחות מרווח מהדור הקודם. קונסולה גבוהה בין המושבים הקדמיים יוצרת תחושה צרה יותר מלפנים, ונראה שיש קצת פחות מקום לרגליים בשורה השנייה. בשורה השלישית המצב נשאר טוב, וגם מבוגרים צעירים בגובה מטר וחצי יוכלו לצלוח נסיעה ארוכה בלי תלונות מיוחדות, או לפחות לא כאלו הנוגעות לנוחות הישיבה.
אין בעיה למצוא תנוחת נהיגה טובה, והמושב נוח מאוד גם בנסיעות ארוכות (אבל משענות היד המתכווננות פחות). שדה הראייה לפנים השתפר בזכות קורות הצד הנטויות יותר, אבל מכסה המנוע מפריע יותר מאשר בעבר. שדה הראייה לאחור כמעט ולא קיים כאשר השורה השלישית בשימוש, וגם ללא נוסעים הוא לא מבריק.
עסקי אוויר
כמו הדור הקודם, גם הדיסקברי החדש רוכב כסטנדרט — מלבד בגרסה הבסיסית — על מתלי אוויר. הם עושים עבודה טובה מאוד בבידוד המרכב משיבושים, אבל קצת פחות טובה מאשר בשני הדורות האחרונים. גם בידוד הרעשים קצת פחות מוחלט, כך שאין כאן את תחושת הריחוף המלכותי שדיסקו 3 ו־4 סיפקו. ועדיין, בכביש ובשטח, זה אחד מכלי הפנאי/שטח הנוחים ביותר שתוכלו לקנות.
המתלים ממשיכים לספק ספיגה סבירה גם במצב הגבוה — בהרבה כלי שטח הגבהת המתלים גם מקשיחה אותם מדי — אבל במצב זה המתלים מייצרים מדי פעם צליל חבטה בפתיחה, כאילו חסר גובל מהלך. התלונות היחידות נוגעות לאנחות העולות מהמרכב בקטעים טכניים, שלא ממש מסתדרות עם הטענות לקשיחות משופרת, ולכך שהרכב נותן תחושה קצת פחות נטועה מהרצוי (וממה שסיפק הדור הקודם) בשיפועי צד. אולי באשמת הצמיגים.
אבל בשורה התחתונה, הדיסקברי שומר, כאמור, על מעמדו בקצה פירמידת יכולת השטח גם בדור החדש. וזו לא רק היכולת המוחלטת, אלא הקלילות שבה האלקטרוניקה דואגת להכל. זה מרשים מאוד — אבל גם קצת מנתק מהאתגר שבנהיגת שטח.
על ההפסד הקטן בתחום הנינוחות מפצה יכולת פנייה משופרת. שלא תבינו לא נכון, עדיין לא מדובר בטורף פיתולים בסגנון הקאיין, למשל, אבל הדיסקו 5 כבר לא מרגיש כמו לוויתן מחוץ למים ברגע שנוהגים בכביש מפותל. הוא עדיין גדול ומסורבל — אבל כבר הרבה פחות.
דבר הברזלים
ברוח צמצום הזיהום והקטנת נפח המנועים, קיבל הדור החדש של הדיסקו מנוע דיזל 2.0 ליטר צנום נפח אך עתיר הספק — 240 כ"ס בגרסה זו. מדובר בהספק כמעט זהה לזה של המנוע הגדול יותר המוצע בדיסקברי, V6 בנפח 3.0 ליטר שעבר אל הדור הנוכחי כמעט בלי שינוי ביחס לדור הקודם. ואכן, מבחינת ביצועים אין תלונות — לחיצה עמוקה על הדוושה מניבה הורדת הילוך מהירה וחלקה ותאוצה זריזה למדי, גם במהירות גבוהה ועם רכב עמוס.
ובכל זאת, לא ממש אהבתי את המנוע הזה. הוא עולה לסל"ד גבוה (יחסית, זה עדיין דיזל) כדי לספק את הביצועים ולא מספק את אותה תחושה נינוחה שיש למנועי דיזל גדולים, אבל מה שמפריע יותר הוא העובדה שלוקח לו יותר מדי זמן לבנות לחץ במגדש ולהתחיל לספק כוח יעיל. ההשהיה הזו מעצבנת כאשר צריך להשתלב בתנועה, ובנוסף, כשהכוח מגיע הוא מגיע במכה, וזה מפריע במצבים בהם נדרש מינון מדויק שלו, בעיקר בשטח אבל גם בתוואי עירוני צפוף.
בהשקת הדגם התאפשר לי לנהוג גם בגרסת ה־3.0 ליטרים, ואין ספק שמדובר במנוע עדיף משמעותית. מצד שני, המנוע הקטן בהחלט חסכוני — במבחן כולו, שכלל לא מעט נסיעת שטח, התקבלה צריכת דלק של כ־11 ק"מ לליטר. בנסיעה פרברית נינוחה התקבלה צריכת דלק של כ־13.5 ק"מ לליטר — בשני המקרים מדובר בנתון מכובד לרכב שכזה.
שושלת
"נסעת עם הרכב בשטח?" הזדעקה נציגת המכירות למראה נתזי הבוץ על תחתית הרכב, "לא נוסעים עם המכוניות האלו בשטח!". לא האמנתי שאני שומע את זה מנציג של לנד־רובר...
אם זה היה נכון, נציגה יקרה, הרי שקשה היה למצוא סיבה לקנות דווקא את לנד רובר דיסקברי 5, ולא מתחרים שנותנים יותר אבזור ו/או תא נוסעים עדיף במחיר דומה. הדיסקברי 5 הוא רכב לא רע בכביש, אפילו טוב, אבל הוא לא מציע חבילת אספלט עדיפה על המתחרים הישירים שלו. הסיבה העיקרית לקנות דווקא דיסקברי — ולא Q7 או XC90, לדוגמא — הייתה, ועודנה, יכולת השטח שלו.
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
