וזה בעצם כל הסיפור.
הופעה ובעיות של זהות
הפאנאמרה החדשה היא קודם כל מכונית מרשימה. היא לא מעוצבת כמכונית על, לא כמכונית פאר אלא כמכונית ספורט מוארכת. ואם את עיצוב הדגם הראשון שלה (2009) לא ממש אהבתי, כי הוא נראה לי כגרסת "סטרץ' לימוזין" ל-911, תוך התחנפות מופרזת לטעם האמריקאי, הרי שזו, למרות שיש בה את הדנ"א של הדגם הראשון (וגם זה של ה-911), הצליחה לקבל אופי משל עצמה, וזה טוב.
אבל לא ניתן לעצור רק ב"מרשימה", כי היא יותר מזה. לטעמי, הפאנאמרה החדשה היא מכונית יפה, מאוד יפה, בעיקר בפרופיל אך לא רק. היא נראית כחיה ממשפחת החתולים הגדולים העומדת לזנק על טרפה. יש לה הכוח, האלגנטיות והתנועה – וזו בולטת בעיקר בזווית שטל שביט ז"ל היה מכנה "45 מעלות מאחור".
עד כאן הזכרתי רק פעם אחת את השם המפורש של החברה, דבר שנמנעתי ממנו בכותרת. ניסיתי להתחמק מלהשיב על השאלה, האם הפאנאמרה היא באמת פורשה. ניסיתי להתחמק ממנה כי מהרגע בו נולד הקאיין (2002), השאלה הפכה ללא רלבנטית. ההצלחה הגדולה של רכב הפנאי המגושם למראה של פורשה, הרחיבה את גבולות המותג, הגדילה את היקף המכירות באופן משמעותי, הביאה לו הצלחה כספית אדירה, לשאיפות גדולות עוד יותר – ובעקיפין, גם לאיבוד עצמאותו כחברה (אבל זה כבר סיפור אחר).
פורשה הפכה מיצרנית של מכונית ספורט מאוד ייחודית, ליצרנית רכב שמייצרת לצד ה-911 האייקונית והבוקסטר גם רכבי פנאי ומכוניות פאר. כעת, אחרי שהפכה לעוד יהלום בכתר של קבוצת פולקסווגן, היא גם מציידת את הצי שלה במנועי דיזל ואפילו בהנעה היברידית.
ובכל זאת, אם תשאלו אותי את אותה השאלה בתור מי שישב כעשר שנים תמימות מאחורי הגה של 911, אם התחושה לנהוג את הפאנאמרה דומה לזו שליד הגה של 911, אענה ב"לא" חד משמעי. הפאנאמרה איננה מכונית ספורט טהורה – היא מכונית פאר, ספורט.
ייחודית במינה
זו מלאכה קלה להעמיד את הפאנאמרה בין מכוניות הפאר הספורטיביות, בעלות מרכב ארבע דלתות ואוקיאנוס של כוח הנמכרות בישראל במחיר הגבוה ממיליון שקלים. אלה מכוניות הפאר המוכרות-אך-מחוזקות – אודי S8, ב.מ.וו סדרה 7 M פרפורמנס, מרצדס S63/65 – וגם הייחודיות: מזראטי קווטרופורטה GTS ואסטון מרטין ראפיד S. זוהי חבורה מאוד מכובדת, מהירה ונחשקת.
אולם כשמכניסים למשוואה את הגרסה ההיברידית של הפאנאמרה, ולא סתם היברידי אלא נטען-רשת (plug-in), המשוואה מסתבכת. כידוע, מכוניות עם הנעה כזו זוכות להטבת מס מכובדת מאוד במדינת ישראל, וככל שהן יקרות יותר, כך ההוזלה במחירן גדולה יותר.
גם פאנאמרה שאינה היברידית עולה כמיליון שקלים, אבל זאת ההיברידית, עם אבזור עשיר במיוחד מוצעת ב-829,000 שקלים. ואותו אבזור כולל תוספות שמחירן ממש לא סמלי, כמו ריפודי עור, אוורור למושבים הקדמיים (6800 שקלים ואסור לוותר) וחישוקי "21; ויתור עליהן – והמחיר יורד ל-770,000 שקלים(!), נמוך משמעותית מכל האחרות.
מחיר זה מעמיד את הפאנאמרה בישראל במקום בו פורשה לא רגילה להיות, לא כאן ולא בעולם. הפאנאמרה הזו היא מכונית הפאר-ספורט הזולה מסוגה – ובהפרש. ונכון שהמילה "זולה", מתאימה למכונית עם תג מחיר של כ-0.8 מיליון שקלים כמו ביבי לטיבי, אבל זו, רבותי, עובדה.
מה שאתם רוצים לדעת
מאחר ותג המחיר מגביל, בכל זאת, את קהל קוני הפאנאמרה לאחדים בחודש, אני מניח שרוב רובם של הקוראים יקראו את המבחן הזה כדי להכיר רכב לא שגרתי שכזה (שלא לדבר על פעילויות אחרות), ולא כדי להשוות-לפני-קנייה למרצדס S קלאס AMG, למשל.
לכן אתרכז גם באופן בו הפאנאמרה ההיברידית נוסעת, מתנהגת, ננהגת ומענגת – והאמינו לי שזה יותר קשה מאשר לנתח את מחירה ומתחרותיה. הסיבה העיקרית לכך היא שלפאנאמרה יש יכולות גבוהות הרבה יותר מכל אשר הצלחתי לבחון על הכביש הציבורי. כשהתחלתי לדרבן אותה בדרכי הצפון, הבנתי שמוטב היה לו הייתי פונה דרומה, ומגיע לכביש סדום ערד, דרך בה ניתן לחוות טוב יותר את כישוריה של מכונית כמו הפאנאמרה.
נתחיל בנסיעה צפונה, בכביש 6. המכונית התחילה את דרכה בהנעה חשמלית בלבד. וזה מספיק כדי לגלוש איתה עד למהירות המקסימלית המותרת בכביש זה ויותר, ולעבור מרחק של יותר מ-20 ק"מ על חשמל בלבד; ובמהירות זו, זה מכובד למדי. אני מניח שבפקקים העירוניים, היא תעשה גם 30 ק"מ לפני שמנוע הדלק ישמיע את קולו.
יש משהו משכר בנהיגה עם מנוע חשמלי. המומנט המיידי מאיץ את המכונית בגלישה חלקה ושקטה לחלוטין – בדגש על שקטה לחלוטין. נכון, אני וגם אתם מכורים לצליל הנפלא שיוצא ממנוע בנזין גדול, זה שמגדשי טורבו אופנתיים אינם משתיקים את קולו. אבל יש גם משהו משכר בשקט המוחלט; המכונית מאיצה, אתה רואה את הדרך אצה רצה מתחתיך, שומע את רעש הצמיגים המתגבר ו...זהו. לא הזכרתי רעשי רוח, כי אלו זניחים לגמרי עד המהירות בה מותנע מנוע הבנזין – ואז ממילא הכל משתנה.
כן, הכל. כי עם כל הכבוד למנוע החשמלי, שיש לו מומנט מצוין של יותר מ-40 קג"מ כשהסל"ד עדיין ברצפה, אך הוא מספק לא יותר מ-136 כ"ס. זה מספיק כדי להרשים בקיה פיקנטו, אבל לא במכונית כמו הפאנאמרה. ואכן, כאשר מותנע מנוע הבנזין – V6, 2.9 ליטר, 2 מגדשים – ומוסיף לחגיגה את 330 הסוסים שלו ואת 47 הקג"מים שברשותו, לסך כולל של 462 כ"ס ו-71.3 קג"מ – הגלישה של הפאנאמרה הופכת למשכנעת הרבה יותר.
המכונית גומעת מרחקים במהירות מסחררת, למנועים יכולת מהממת, כשמנוע החשמל דוחף מלמטה ומנוע הבנזין דוחף למעלה, ומטפסת בקלילות למהירויות לא מומלצות בכבישי ישראל. 278 קמ"ש היא המהירות המקסימלית, אבל את זה לא אני אמרתי, זה כתוב בספר הרכב. ואם כבר דיברנו על מה שכתוב, התאוצה ל-100 קמ"ש עומדת על 4.6 שניות (עם "בקרת שיגור").
כן, יש בקרת שיגור, יש מצבי ניהוג – 'נוח', 'ספורט', 'ספורט פלוס' – יש בחירה למצבי התפעול החשמלי (רק חשמל, היברידי, הטענה), והכי מעניין הוא מתג "בוסט" שממוקם במרכז המתג העגול בו תבחר את מצבי הנהיגה. במה דברים אמורים? אתה משייט להנאתך, במהירות של נאמר 150 קמ"ש (בגרמניה, כן?), ולפניך איזה נודניק שאתה רוצה לעקוף. לחיצה על כפתור הפלא, והמכונית תשמיע גרגור, תקשיח מתלים, תוריד הילוכים, תחדד את פעולת המנוע – ואתה מוכן לאקשן. אחרי חצי דקה או לחיצה נוספת על המתג (מה שבא קודם), המכונית תשוב לשייט.
זה המקום להוסיף, שהכוח זמין ומספק כמעט תמיד. שימו לב, מספק אך לא לגמרי מלהיב. אין לו אותה בעיטה בתחת שאני מחפש במכונית סופר ספורטיבית, ואופן שיגור הכוח לארבעת הגלגלים הוא עדין מדי לטעמי. השילוב של הכוח ממנוע החשמל מעדן כנראה את מנוע הבנזין, והתיבה הדו-מצמדית מרובת ההילוכים (8), מסייעת לאותה פעולה חלקה להפליא. אני אולי מהדור הקודם, אבל מנוע V8 ברוטלי עם הילוכים שמתחלפים במכה מדברים אלי יותר – אפילו אם השילוב מוצלח פחות ואיטי יותר מאשר זה של הפאנאמרה .
אבל נהיגה היא לא רק מנוע, אלא בעיקר התנהגות. תנו לי מכונית קטנה, 150 סוסים, הגה טוב, הנעה אחורית וישבן שמח, ואהנה איתה יותר מאשר עם מכונית ברוטלית, אבל עם התנהגות צפויה מדי – או צפויה פחות מדי.
התנהגות היא בדיוק אותה תכונה שחלק גדול מהנהגים אינם מכירים. וזו של הפאנאמרה מעולה, ולא מעט בזכות מתלי האוויר שלהם. למרות גודלה והמצבר הכבד, היא פונה בחדות, התנהגותה ניטראלית, מתליה יוצאים מהכלל, ושומרים את הצמיגים דבוקים לכביש. כבישים משובשים לא גורמים לה לקפץ ולאבד אחיזה והיא מסוגלת לגמוע כבישים מפותלים במהירויות מעוררות השתאות, ללא דרמות ובקלות יחסית. ההנעה הכפולה לא מפריעה להגה האלקטרו-מכני שהוא מהטובים אותם פגשתי בתקופה האחרונה.
בקיצור, חגיגה. אבל לא שלמה. אני אוהב לשמוע לפעמים את יללת הצמיגים, זו המצביעה על אובדן אחיזה מאחור, או בכל ארבעת הגלגלים, וזה חסר לי. עוד חסר לי הצליל. נשמע לכם הגיוני שללקסוס LC יהיה צליל מושך יותר מאשר לפורשה, גם כשהיא לא במצב חשמלי??
איך אמר לי פעם מהנדס בחברת פורשה אחרי ששאלתי אותו אם דגם מסוים של 911 טוב מדי, וההנאה מנהיגה ממנו והלאה? "תודה על המחמאה, אבל אין כזה דבר טוב מדי. אל תחפש הנאה עם מכונית כה חזקה על הכביש. לך למסלול ותרגיש אותה". אשמח לבדוק את הצעתו עם הפאנאמרה, כי מסלולים יש כבר בישראל.
ברור שיש צורך לדבר על נוחות נסיעה, אבל אין הרבה מה לומר עליה. כי למרות חישוקי הענק, "21, הנוחות פשוט מצוינת. נקודה. בעיקר כאשר אינך על מצב 'ספורט פלוס'; מתלי אוויר כבר אמרתי.
תא הנוסעים
אתם בוודאי מצפים שסביבת הנהג במכונית פאר תהיה מושלמת ומאובזרת עד לקצות האצבעות – ואכן היא מרהיבה. החל משני מסכי מגע ענקיים עם תצוגה ברמה של אבחנה גבוהה (HD), והמצלמות המותקנות, גם לאחור, גם לפנים וגם בהדמיית מעוף הציפור, אחראיות לתצוגה פשוט מרהיבה. לאלו שלא ממש אוהבים מסכי מגע, כמוני למשל, אבשר שכל תכונה חשובה לנהיגה ולתפעול הרכב, מגובה גם במתגים הנמצאים מחוץ למבוך התפריטים. למשל, אותו מתג שהזכרתי המשנה את מצבי הנהיגה. לא אכנס כאן לכל האופציות המפנקות, במכונית פאר, כמו במכונית פאר, יש יותר אופציות (חלקן בתשלום, חלקן לא), מאשר יש לי מקום בכתבה, ותמצאו כאן הכל ובהפעלה נוחה למדי. עם זאת החיבור לאפל פליי, לא עבד "חלק"; כך למשל לא הייתה התרעה לשיחות נכנסות, ולא ניתן היה לתפעל את הטלפון מההגה. זה שמור באופן אקסלוסיבי לחיבור בלוטות' דווקא. אבל אני נטפל לקטנות רק כדי שלא תגידו שעשיתי את מלאכתי שלא כראוי.
וזה מה שנשאר לסכם
אין ספק שגרסה זו, ולא בשל החיסכון בדלק, תהיה הנמכרת ביותר בין הפאנאמרות בישראל; לכך דאג משרד האוצר עם ההנחה ממיסוי להיברידיות נטענות-רשת. יחד עם זאת, לא תראו אותה במספרים משמעותיים על הכביש, כי השוק למכוניות פאר בכלל, ספורטיביות בפרט, מצומצם. זה לא רק עניין של נוחות מול מהירות אלא גם עניין של תדמית.
בשלב זה, לפני שעולם הכלכלה והפוליטיקה מונהג כולו על ידי צעירים, קשה לי לראות מנכ"ל בנק למשל במכונית כזו, וחבל. כי אם פוליטיקאים היו נעים דווקא במכוניות שכאלו, יתכן והיו פחות "חמוצים".
פאר
פאר
פאר
מכונית-על
