שברולט קרוז - מבחן ארוך טווח (דיווח חמישי)

בסופו של דבר — ובמחשבה שנייה שהייתה צריכה להיות ראשונה, בתחילתו של דבר — הקטע הזה של יחסי אדם־מכונית הוא, למרות הכל, פחות מסעיר מאשר אניני הגה, חובבי רכב, שלא לדבר על עיתונאי רכב, מפנטזים שהוא כזה.

ובעברית: מכונית היא כלי תחבורה לשימוש יום־יומי. שברולט קרוז, הנמצאת באוטו גם כדי להתרשם מהדרך בה היא ממלאת את התפקיד הבסיסי והחשוב הזה, וגם כדי להתרשם מרמת האמינות שלה, היא יופי של כלי לבדיקת העניין הזה.
 
סיבובים, ההקשר החברתי
החלק הזה של אזור התעשייה של פתח תקווה, מין תערובת של בנייני הייטק עתידניים עם עסקים ותשתיות שהיו וותיקים כבר בשנות השישים, יאתגר כל מכונית בגלל אותן פיסות אספלט לא מתוחזקות.
 
שברולט קרוז, מצידה, דווקא ממש בסדר בקטע הזה, וסופגת את מחדלי האחזקה של עיריית פתח תקווה ברכות חיננית. מכיוון שהשעה פקוקה מאוד, אפשר להתעמק בדברים שעושים את היום יום במכונית. כבר עם התנעה בלט לחיוב המפתח־ללא־מפתח, אך מיקום דוושת בלם החנייה — בסגנון האמריקאי
המוכר — היה מרנין פחות; כלומר, היא נמצאת מעט מדי שמאלה, ויש מגרעת המפריעה קצת בלחיצה.
 
עד שהגעתי הביתה, המערכות היו מיודדות, כולל ממשק הסלולרי־מכונית. איכות הצליל של מערכת השמע לא מתעלה, וכדי לקבל עוצמה סבירה, צריך לסובב את כפתור העוצמה עוד ועוד. הקרוז מכריזה שמערכת האורות דולקת, לאחר שמכבים את המכונית, והיה נחמד אם הייתה יודעת לטפל בכך בעצמה, בלי עזרה של זרים.
 
למחרת נסעתי צפונה, וגיליתי שעל גלי כביש הקרוז לפעמים לא סוגרת את העניינים מיד, ועם זאת מעולם לא סגרה מתלה. כך שסיכום פרק הנוחות, מעלה שגם בכביש הבין־עירוני היא טובה בהחלט, וזה עניין חשוב מאוד בעניין ההוא של נסיעה יום־יומית. פחות מלהיב בקטע זה היה היעדר התמיכה לגב התחתון שלי. הכוונון החשמלי של המושב, פרט לכך סידר תנוחת נהיגה מוצלחת מאוד.


 
מה שממש לא התעלה באותה נסיעה מחוץ לעיר הוא רמת הרעש. רעש הצמיגים מפגין נוכחות בוטה במהירויות של 100 קמ"ש וקצת יותר. זה עניין של אספלט ושל צמיגים (וגם של בידוד) — והדבר בולט כאשר עולים על קטעי אספלט "שקט" שם עוצמת הרעש יורדת משמעותית, או כאשר משווים את רמת הרעש בקטע נתון עם זו המתקבלת במכוניות אחרות מאותו אזור חיוג. כלומר, יש מצב שצמיגים אחרים ישפרו את איכות החיים בקרוז. רעשי רוח, מנוע ומתלים היו בהחלט בתחומי הסביר. מה שלא ניתן להחלפה (וחבל שכך) הן המראות, ששדה הראייה שלהן פשוט אינו מספק.
 
הביצועים, בכל הקשר שימושי, טובים מאוד, ויעילות המכונית בתנועה גבוהה. השילוב במצב ידני אינו מתעלה בהנדסת אנוש מופתית; העלאת הילוכים והורדתם באותו כפתור על הבורר, והוא קטן מדי. צריכת הדלק הממוצעת בשימוש מצטבר, הכולל הרבה פקקים של בוקר ואחר צהריים, סתם תנועה עירונית לא נחמדה והתקפי קיק דאון ("רק רציתי לבדוק") עומדת, נכון להיום על 13.5 ק"מ לליטר. ובעניין זה אין תלונות.
 
כמובן, קיומו של מובילאיי, שעושה מלאכתו נאמנה, רק מדגיש כי לקרוז בארץ אין מערכות בטיחות עדכניות־מקוריות — וחבל שכך, מכיוון שפרט לאותם גליצ'ים פה ושם שצוינו קודם, הקרוז היא אחלה משפחתית לתנועה בין הנקודות ההן של החיים — עבודה, בית, משפחה, חברים — והיא עושה זאת ממש בסדר.
 
אה, האמינות. אז כן, עד כה לא נרשמה אפילו בעיה אחת, ולרכב עם 38,700 ק"מ — שזה יותר משנתיים של נסועה ממוצעת, ובהחלט הרבה הרבה יותר בגלל שמדובר ברכב הדגמה — זה ממש ממש בסדר.   
_________________________________

נסועה בקבלה 19,449 ק"מ > נסועה החודש 3,947 ק"מ > נסועה כללית 38,694 ק"מ >  עלויות החודש 0 שקלים