סיטרואן C3 איירקרוס – מבחן דרכים

רוח תזזית עוברת בשנים האחרונות על מותגי הרכב בעולם. עוד ועוד דגמי פנאי, נציג אחד לפחות בקטגוריות העיקריות (ורצוי יותר), עוד וריאציות על נושא (ויש קופה). ואם הקהל רוצה בעיקר כאלה, ולא ממש מתעניין בסוגים אחרים – זה בדיוק מה שהיצרנים יעשו: ייצרו עוד כאלה, יפסיקו דגמים אחרים.
 
כך פולקסווגן, או פורד, או קאדילק – וגם סיטרואן; המיניוואן הקטן C3 פיקאסו הגיע לסוף דרכו, ואת מקומו תפס רכב פנאי קטן, סיטרואן C3 איירקרוס.
 
ההקשר הנחוץ
דגם הפנאי הקטן של סיטרואן הושק בקיץ 2017 – בדיוק שנה אחרי ש-C3 החדשה יצאה לאור. האיירקרוס הזה פותח יחד עם אופל קרוסלנד, מיוצר כמוהו באותו מפעל בספרד ומבוסס על רצפה PF1 של קונצרן PSA – כאן בגרסה מעודכנת וגדולה יותר – המשרתת מזה עשור דגמי סופרמיני רבים, כולל הדגם הקרוב-למדי, פיג'ו 2008.
 
בסיס הגלגלים (260.4 ס"מ), ממד הרוחב (176 ס"מ) והגובה (164 ס"מ, עם קורות הגג) ממקמים את האיירקרוס בצד הגדול יחסית של המגדר, האורך (415 ס"מ) ממוצע – והשילוב יוצר פרופורציות לא שגרתיות. אלה עטופות בעיצוב מקורי בהשוואה לדגמי פנאי קטנים אחרים – אבל לא ביחס לדגמי סיטרואן מקקטוס (2014) ואילך.
 
המנוע – טורבו-בנזין, 1.2 ליטר, 3 צילינדרים, כאן עם 110 כ"ס – מוכר מדגמי סיטרואן-פיג'ו (וכעת גם באופל), ונעזר בשירותיה של תיבה אוטומטית 6 הילוכים הכה-נפוצה בדגמים הנ"ל. ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 11.8 שניות והמהירות המרבית היא 183 קמ"ש.


 
פרטים הכרחיים
האיירקרוס מוצע בשתי רמות גימור; לבסיסית ביניהן, 'פיל', תאורת לד-יום, חישוקים קלים "16, מערכת מולטימדיה מקורית שולטת-כל עם מסך "7, בקרת שיוט וחיישן תאורה. ביקרה יותר, 'שיין', חישוקי "17 – ובנוסף: פנסי ערפל, מצלמה אחורית עם תצוגת-על וירטואלית, בקרת אקלים דיגיטלית, פתיחה והתנעה ללא מפתח, חיישן גשם, ממשק אפל קארפלי והטענה אלחוטית. בנוסף, המושבים מאחור ניתנים להזחה לפנים/אחור (15 ס"מ) להגדלת נפח ההטענה או שיפור מרווח הרגליים. לרמת גימור זו אופציה לגג בצבע שונה (שלושה לבחירה).
 
והכי חשוב: מערכות הבטיחות ב-C3 איירקרוס לא רק שהן עשירות, אלא שהן תקניות בשתי רמות הגימור. המערכות כוללות בלימת חירום, עמעום אורות אוטומטי, התרעות קרבת-יתר לפנים וסטייה מנתיב, זיהוי תמרורים וניטור עייפות. במבחן הבטיחות של יורו NCAP קיבל הדגם 5 כוכבים, עם 85% למבוגרים, 82% לילדים, 64% להולכי רגל ו-60% במערכות הבטיחות.


 
איירקרוס ברמת הגימור 'פיל' עולה 122,000 שקלים וכולל בנוסף חיישני חנייה מקוריים. הרכב אותו קיבלנו למבחן, ברמת הגימור 'שיין', עולה 128,000 שקלים, וכולל בנוסף מראות מתקפלות חשמלית.
 
עוד עניין חשוב אותו יש לציין לפני היציאה לדרך: אחריות ארוכה ומלאה של 5 שנים.
 
המופע של שיא הרגש
יש מספר הגדרות מקצועיות לעיצוב רכב הפנאי הזה: "חמוד", "איזה מאמי", "פוצקלה" ושאר ביטויים טכניים מורכבים. ובקיצור: האיירקרוס הוא רכב מעוצב באופן מקסים. הוסיפו לפרופורציות המקוריות הנ"ל ולקווי המתאר השמנמנים הנראים מכל כיוון ואת המופע הצבעוני – כאן ב"כתום מטאלי" על לבן (יש עוד שניים) – וקיבלתם מכונית שכיף לראות אותה.
 
סביבת הנהג מבטאת אף היא אותה גישה, השואפת ליצור משהו מושך וייחודי. ועיצוב מקורי העטוי גוונים נעימים ומלווה בכורסאות ישיבה יוצר מקום שנחמד להיכנס אליו ולשהות בו, ועיצוב בורר ההילוכים ובלם החנייה הוא דוגמא טובה. לא שהכל מושלם. המשטחים שנראים מצוין נוקשים למגע, הכורסאות מעט רכות מדי ביחס למה שרצוי ממושבי רכב, אבל הבעיה העיקרית נובעת מהכניעה לקדחת הקדמה הטכנולוגית.


 
כי פרט לכיוון עוצמת מערכת השמע, כל השאר – וזה כולל את כל השאר – מתופעל דרך מסך המגע. הוא גדול, הצבעים שלו (כמובן) נעימים, אבל חובת הדפדוף בו מעיקה בכלל, לא לעניין בזמן נהיגה. מיזוג, חיפוש ידני לתחנות ברדיו, פונקציות כמו ביטול פעולת דימום/התנעה, הכל עובר דרך המסך.
 
תנוחת הנהיגה, כנדרש מרכב פנאי, מעט גבוהה אבל לא מדי, ושדה הראייה משובח בהתאם. מאותגרי חנייה אולי לא יאהבו את המשטח הגדול מלפנים, ואני לא אהבתי את מראות הצד שאיכשהו לא ממש כיסו הכל כל הזמן, וגם המראה המרכזית לא התעלתה מאותה סיבה.
 
גם מאחור אין "מושב", ובניגוד לכורסא מלפנים כאן פוגשים במה שנראה כמו ספסל. ובכל זאת, דווקא נוח לשבת מאחור, התמיכה לירכיים סבירה, מרווח הראש מעולה ומרווח הברכיים טוב, סביר לאחר הזחת המושב. לא רק שניתן להזיח רק חלק מהמושב, ניתן גם לשנות את זווית מסעד הגב, וגם זה יתרון של ממש. וגם כאן בולטים צבעים נעימים המודגשים על-ידי תוספות צבעוניות הזהות גם לאלה שמחוץ לרכב.
 
תא המטען שימושי, ובייחוד גדול. גם במצבו המצומצם יש לו 410 ליטרים מספקים, אך בסידור המרחיב הוא מגיע ל-520 ליטרים, וזה הרבה. פעולת ההזחה קלה לביצוע, ואם אתם בעסקי הובלה זמנית, דעו לכם כי ניתן לקפל מושב אחד או שניהם, די בקלות, ולקבל נפח הטענה של כ-1300 ליטרים. גובה סף ההטענה מעט גבוה למטען כבד, בפנים תמצאו נקודות עיגון וכיו"ב אביזרים שימושיים והכיסוי נראה מסיבי.


 
מבחן דרכים. ושבילים
במנוע המשרת את האיירקרוס פגשנו פעמים רבות, גם בגרסת 110 כ"ס. הוא מווברץ בעדינות בסרק, רועש יחסית בסל"ד גבוה – ובכל טווח הפעולה הרגיל שלו ממש בסדר. הביצועים סבירים בכל תוואי נהיגה עירוני ובין-עירוני רגיל, ובמתווה הררי הקצב נשמר ברמה סבירה. תחת עומס של עקיפה בכלל, בהרים בפרט, העסק מזהיר פחות; התגובה איטית יחסית, צבירת המהירות לא בקצב הרצוי ומעל 5000 סל"ד לא קורה הרבה. מצב 'ספורט' ותפעול ידני לתיבה משפרים, אבל לא משנים את התמונה באופן משמועתי. התיבה מצידה פועלת חלק ומשלבת הילוכים באופן מוצלח, והתפעול הידני מעט עוזר, אם כי הבורר לא ממוקם באופן המיטבי האפשרי.
 
צריכת הדלק הייתה 12.9 ק"מ/ליטר בנהיגה רגילה ומעט אגרסיבית, בכבישים ושבילים פתוחים וגם ברחובות ודרכים סתומים.
 
הבולמים של האיירקרוס מכוילים לכיוון הצד הרך של הסקלה, והתוצאה הכוללת פשוט טובה מאוד. בעיר, עד 20 קמ"ש, במפגש עם בורות, מכסי ביוב וכיו"ב, הם מתגלים כרכים מדי, אבל משם ועד מהירויות בין-עירוניות גבוהות, הסיטרואן הזאת ממלאת את מצוות הקלישאה על "הנוחות הצרפתית". לא תמיד הטיפול בגלי כביש מושלם בגלל תנודה נוספת אחרי שהגל עבר, אבל גם אז התוצאה יותר מסבירה.


 
הטיפול ברעשים מזהיר פחות; המנוע, כאמור, נשמע תחת עומס, רעשי רוח נוכחים אף הם פה ושם (מעל 100-110 קמ"ש), אך בעיקר אלה הם הצמיגים שכמעט על כל סוגי האספלט הפגינו נוכחות ווקאלית.
 
היכולת הדינמית סבירה בכל תוואי מתפתל, גם תחת עומס יצירתי ונהיגה מהירה, בהרבה, מהממוצע (ומהמותר). ולמרות שהאיירקרוס ממש לא בענייני "הנאה מנהיגה", ההגה שלו, גם בשימוש רגיל, לא מוצלח; הוא רך, מטושטש ומשנה ממשקלו תוך כדי הפניה בצורה לא מוצלחת. הבלמים ממש בסדר; עוצמה, נשיכה וגם תחושת מינון בדוושה.
 
אותה יכולת של האיירקרוס להעניק נוחות טובה אפילו ברחובות ישראל, משרתת אותו ואותנו גם בנסיעה בשבילים; בניגוד ללא מעטים מבני מינו, ניתן לשמור איתו על קצב סביר, ובכל מקרה ומצב לקבל איכות חיים טובה גם על שבילים. מרווח הגחון (17 ס"מ) ממש לא מסעיר, אבל בנהיגה זהירה ניתן לעבור עם הרכב במספר מקומות שמכונית נוסעים תיכשל בהם (כן, אפילו מדגם ליסינג).


 
חשבון, בבקשה
C3 איירקרוס מצטרף לעוד לא מעט רכבי פנאי קטנים, חלקם הוצג ממש בתקופה האחרונה, ומביא את הצעתה של סיטרואן בתחום זה. וההצעה הזו מתעלה בעיצוב חיצוני חינני במיוחד ועיצוב סביבת נהג מושך וייחודי, ואלה מקבלים כאן חיזוק של ממש באמצעות גוונים נעימים ונגיעות עיצוב מוצלחות. ובקיצור: יופי חי. מרחב הפנים טוב, וה-C3 איירקרוס מציע רמת שימושיות גבוהה בכלל, מאחור בפרט. האבזור ברמת הגימור הזו טוב, ומערכות הבטיחות התקניות ראויות לציון.
 
הביצועים של האיירקרוס סבירים ומספקים בהחלט, אך לא מבריקים. נוחות הנסיעה היא מהטובות בברנז'ה, וטובה מאוד לכשעצמה. איכות הנסיעה נפגמת מחוץ לעיר בעיקר בגלל שאון צמיגים. היכולת הדינמית טובה אבל ההגה, ימצאו אלה שזה חשוב להם, לא מוצלח בתחושה.
 
המחיר, 128,000 שקלים – בהינתן האבזור, היכולת הכוללת והערך המוסף של עיצוב הפנים והחוץ – סביר ביחס למקובל בסגמנט, והאחריות המורחבת מוסיפה לא מעט לתמורה.
 
אם אתם רוצים רכב פנאי קטן – למעשה, סופרמיני עם תנוחת נהיגה מוגבהת, מרווח גחון משופר, כושר שבילים, מרחב עדיף, והופעה בולטת יותר – סיטרואן C3 איירקרוס צריך להיות ברשימת "חייב להיבדק" שלכם.