ובכל זאת
ולאר מוצע בישראל עם אחד מארבעה מנועים, טורבו בנזין (2.0 ל', 3.0 ל') וטורבו דיזל (בנפחים דומים); עד היום בחנו רק את גרסת 2.0 ליטר דיזל, וכעת מוצעת למבחן גרסת 2.0 ליטר בנזין. זו מעמידה לרשות הנהג מאותו נפח 250 כ"ס, אבל "רק" 36.5 קג"מ. גם בגרסה זו, התיבה אוטומטית עם 8 הילוכים וההנעה כפולה.
על הנייר המספרים האלה מסדרים ביצועים נאים — 6.7 שניות ל־100 קמ"ש, למרות משקל לא צנוע של 1804 ק"ג. על הכביש העסק לא פחות מרשים — הכוח זמין כבר בסל"ד נמוך ובנסיעה מנהלתית ממש אין צורך למתוח את אבריו של המנוע. מי שבכל זאת ירצה לעשות זאת יגלה כי הוא מסוגל להאיץ את הוולאר קדימה בקלילות — מסדר לו יופי של יכולת לשיוט מהיר ונינוח או עקיפות מזדמנות. צריכת הדלק עמדה על 7.5 ק"מ לליטר. סביר.
הטענות העיקריות בנוגע למנוע קשורות באופיו — מווברץ מעט וקולו חודר לתא, גם אם לא מפריע ממש בשום שלב. הוא גם נוטה להתפרצויות כוחניות ביציאה מהמקום ואלה קצת מפרות את השלווה. כמו בדיזל, גם כאן התיבה הצטיינה בהעברות חלקות על חשבון פעולה מעט איטית — ולא פעם הכניסה את המנוע לתחום סל"ד נמוך בו ייצר תהודה לא נעימה.
לרכב ההדגמה הנוכחי קפיצי מתכת שגרתיים, ולא קפיצי אוויר כמו ברכב ההדגמה הקודם; ניתן להוסיף קפיצי אוויר תמורת 15,000 שקלים. לעיתים נדירות הם חבטו ממש, אבל לרוב סידרו לוולאר נוחות נסיעה טובה בזכות כיול שנוטה לצד הרך, על חשבון ריסון המרכב בעומס. בכביש המפותל היכולת הייתה גבוהה ביחס למוכר מהמותג, ולמעט הבלמים שדעכו מהר מהצפוי הוא יספיק לכל דרישה הגיונית. בשביל הוולאר הציג רמת רעש גבוהה מתחתית הרכב, אבל פיצה בנוחות נסיעה טובה למרות חישוקי הענק (20 אינץ').
כאן יצוין כי איכות החומרים אינה מתעלה בכל המקומות, וגם הגימור ואיכות ההרכבה אינם כצפוי מרכב של מותג עילית במחיר גבוה.
כמה עולה?
מחירו של רכב המבחן עומד על 625,000 שקלים — תמורתם מקבלים רכב טוב, אבל כזה שבכל מדד כמותי פער המחיר בינו לבין מתחריו אינו מוצדק. אבל המתחרים לא נראים כמו לנד רובר ריינג' רובק ולאר, ואת זה אי אפשר למדוד בכסף. או שאולי כן? אם אתם לא יכולים להוריד ממנו את העיניים והממון מצוי בכיסכם — כנראה יש מחיר ליופי.