ועדיין, מאז הושק הדור הנוכחי, שודרג האבזור הבטיחותי וכעת מוחלפת בה חטיבת הכוח הוותיקה. שלא במפתיע, ריו מקבלת את מנוע ה-1.0 ליטר טורבו המוצלח שפגשנו כבר בסטוניק, וגם כאן הוא משודך לתיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים. בניגוד ליונדאי ו-i10, קיה ריו מוצע בגרסת 120 כ"ס, ולא בזו המייצרת 100 כ"ס. נתון זה עושה אותה לאחת ממכוניות הסופרמיני החזקות בין הדגמים העממיים בקטגוריה זו. המחיר, שעלה ל-105,000 שקלים, כבר אינו מהנמוכים בקטגוריה.
הופעה ופנים הרכב
מבחינת עיצוב לא חל שינוי בגרסה החדשה, ולמרות שריו הנוכחית, שהוצגה ב-2016, כבר אינה צעירה, היא עדיין נראית טוב. היא משלבת אלמנטים אופנתיים בעיצוב ועדיין נראית גדולה ביחס לקטגוריה בה היא נמצאת. מבחינה זו היא נותנת תחושה של מכונית שנמצאת בין הפלחים.
גם בתא הנוסעים לא חל שינוי, ובקיה לא ניצלו את ההזדמנות להוסיף צבע ולשבור את הגוונים הכהים ששולטים בו. יחד עם חומרים נוקשים למגע בסביבת הנהג ובדיפון הדלתות, התוצאה פשוטה ולא מושכת.
גם כאן בולט במרכז צג מולטימדיה מקורי, אבל הוא מתחיל להיראות מעט מיושן (בגלל התצוגה), אבל התפעול מוצלח ואינו סבוך, בייחוד כאשר לבקרת האקלים פיקוד חיצוני ונוח לשימוש. המערך דובר עברית וכולל מצלמה ויש לו ממשק לאפל קארפליי. כל זה אומר שגם אם סביבת הנהג אינה עשירה, רמת הציוד טובה. הנדסת האנוש המשנית טובה למדי. קל להגיע לתנוחת נהיגה נוחה בריו, אך המושב אינו נוח בנסיעות ארוכות, בייחוד בגלל מחסור בתמיכה לגב התחתון ותחושה קשיחה מדי בחלקו העליון של המסעד.
מרחב גדול מאחור ביחס לדגמי סופרמיני אחרים היה תמיד מנקודות החוזק בריו, וגם בדור הזה הוא טוב. עם זאת, גם המושב מאחור אינו נוח במיוחד. תא המטען שנפחו 300 ליטר מספק כל צורך יום-יומי ומבנהו שימושי.
בתחום הבטיחות יצוין כי ריו צוידה עוד בשנה שעברה במערכות עדכניות הכוללות בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, עמעום אורות אוטומטי וניטור עייפות נהג.
נוחות והתנהגות
נוחות אינה מהחוזקות של ריו, והרמה בתחום זה בינונית. למרות שהיא נעה על חישוקי "15 שאינם גדולים, פגמים קטנים וגדולים מורגשים מדי בעיר, ופעולת המתלים אינה רהוטה. בנסיעה מחוץ לעיר נוחות הנסיעה נפגעת בעיקר במפגש עם שיבושים גדולים. איכות הנסיעה אינה מצטיינת, ולרעשי הרוח הבולטים מצטרפים גם רעשי הכביש.
אולי בגלל החלפת חטיבת הכוח ביחידה קלה יותר, נראה שהיכולת הדינמית שופרה משהו, וריו טובה יותר הן בתגובתה להפניית הגה והן בהתנהלותה בפניות. פעולת ההיגוי מעט קלה מדי, אבל מעבר לכך התחושה ברורה וצפויה, אחיזת הכביש סבירה וגם לבלמים פעולה נאותה.
מנוע וביצועים
כאמור, כאן נמצא השינוי העיקרי. ריו מתייצבת עם חטיבת הכוח המוכרת מסטוניק – מנוע 1.0 ליטר מוגדש עם 3 צילינדרים, 120 כ"ס ו-17.קג"מ ב-1500 סל"ד, ותיבה דו-מצמדית עם 7 הילוכים – והביצועים שלה טובים בהרבה מזו של יחידת הכוח הקודמת (1.4 ל', 109 כ"ס, תיבה אוטומטית 4 הילוכים): 10.5 שניות ל-100 קמ"ש ו-190 קמ"ש, בהשוואה ל-13.4 שניות ו-173 קמ"ש.
ולא רק הנתונים. כמו בסטוניק, המנוע נמרץ מאוד בתחום הפעולה האפקטיבי שלו, והוא מוסיף לכך צליל נעים עם ניחוח ספורטיבי. בזכות חיבה לסל"ד גבוה ולמרות שאינו ממש שקט, הוא מהנה למדי הן בתגובותיו והן בצליל שהוא מפיק. ובכלל המנוע הזה מהווה שיפור משמעותי ביחס לקודם, ופשוט כיף ללחוץ עליו, גם כי התיבה משתפת פעולה ופועלת היטב. התפעול הידני נוח, אך החיווי במצב זה מבלבל לעיתים (מראה לאיזה הילוך לעבור, ולא איזה הילוך בשימוש).
עם זאת, ובמידה הבולטת יותר ממה שזכרנו מסטוניק, רעש המנוע נוכח מדי לעיתים, בייחוד בהתנעות בוקר קרות, וגם הרעידות מורגשות (בייחוד בבוקר ועם מזגן). חוסר עידון זה יכול להפריע בנסיעה בעיר, ומערך הדימום/התנעה הפעלתן מדי אינו עוזר.
צריכת הדלק הייתה טובה למדי, עם 13.8 ק"מ/ל' ביום מבחן מגוון, ו-17 ק"מ/ל' בשיוט נינוח בכביש בין עירוני.
תמורה
המנוע החדש מביא שיפור מהותי בביצועים של קיה ריו, ומטפל היטב באחת מנקודות החולשה שהיו בדגם הזה. מעבר לכך היא מרווחת, ונראית גדולה ביחס לדגמי סופרמיני אחרים, רשימת האבזור טובה והאחריות המכובדת מוסיפה (שלוש שנים מלאות ועוד ארבע למכללים עיקריים).
מאידך, ההתקדמות המהירה של דגמים רבים, אחראית לכך שריו אינה יכולה לסכן את מובילות הקטגוריה, ותיאלץ להסתפק במרכז הטבלה ולפנות כבעבר לציי הרכב.
ובכלל למרות שמדובר בחבילה טובה, נראה שלקוחות רבים יעדיפו לשלם מעט יותר עבור קרוב המשפחה האופנתי – סטוניק.
סופרמיני
סופרמיני
סופרמיני
סופרמיני
