השאלות הרגילות — “יהיה לכם אומץ? תייצרו כזה בדיוק/בערך?“ “מתי השקה?“ — נענו במילים הרגילות: “קונספט“, “שפת עיצוב“, “בוחנים רעיונות“, “דברים כאן ימצאו ביטוי“. היו שהתרצו ואמרו שכן (ולא לציטוט).
בהחלט
לנד רובר ריינג' רובר איווק, שהושק ב־2011, שימר את כל הדר העיצוב, וכמו הקונספט הוצג בגרסת 3 דלתות אליה הצטרפה בהמשך גרסה פתוחה. עבור לנד רובר והמותג העוד־יותר־יוקרתי שלה, ריינג‘ רובר, דגם זה היה גם נקודת מפנה ביחס לשאר הדגמים, וגם השראה ישירה (ולאר, למשל).
בסוף 2018 הוצג הדור החדש (רק עם 5 דלתות; ראו מסגרת לשינויים), וחודשיים לאחר שהושק (אוטו 398), הוא כבר בישראל, בכל תפארתו, מפרטו, אבזורו ומחירו — וכאן: בלבן צחור, בגרסת 250 כ“ס, ברמת גימור ‘+S‘ ובמחיר 448,000 שקלים.
ההופעה
לטעמי, זהו רכב הפנאי היפה ביותר בארץ (אפילו מוולאר). לדעתי, השילוב בין מרכיבים בוטים משהו (שבכה, קו דלתות גבוה ואלכסוני) עם סיומות מעוגלות, והכל בפרופורציות מעולות, הוא פרי עיצוב מבריק.
סביבת הנהג מרשימה לא פחות בזכות מופע מהודר העשוי חומרים טובים וגוונים נעימים, מוסיף עדכניות מבוצעת בטוב טעם עם המסכים הגדולים על הגוון הבהיר שלהם, ומסכם בקווים ובמשטחים לתפארת. ובקיצור: בתחום הנראה, איווק נמצא מאוד גבוה.
המפגש
הכניסה מחייבת הרכנת ראש לגבוהים, אבל ההמשך מסדר, גם להם, תנוחת נהיגה טובה מאוד, כולל שדה ראייה מכובד, גם בזכות מושב נהג איכותי ורב־כוונונים. הראות ללוח המחוונים טובה, אך המחוונים הפשוטים מקודם עדיפים לטעמי על המוקרנים המרשימים. הרקע הלבן במסכים מוסיף לקריאות, אך העליון, למרות שיוצא לזווית למניעת השתקפות, אינו חסין מהשתקפות השמש.
הפקדים בהגה מוצלחים — תפעול מערכות אחרות מוצלח הרבה פחות. זה מתחיל בחוגת עוצמת שמע הממוקמת מאחורי הבורר, עובר בשליטה במיזוג דרך המסכים, ומסתיים בכך שהחוגה השמאלית של בקרת האקלים משמשת גם לבחירת מצבי ניהוג ולתצוגה שלהם (ולפונקציות נוספות). ולעשות את כל אלה תוך כדי נהיגה והפניית מבט — לא לעניין. ובכלל, מעבר תפריטים הוא סיפור ארוך מדי. חלקה העליון של סביבת הנהג עשוי חומרים נעימים והטקסטורה שלהם מוצלחת, ואם כי מגובה הברכיים הסיפור מרשים פחות, הוא נשאר בתחום הסביר.
גם הכניסה לאחור מחייבת הרכנת ראש. אזור זה מהודר מאוד, מרווחי הראש והברכיים מצוינים, בסיס המושב גדול אך המסעד מעט זוויתי מדי, ובעיקר: החלונות ממש קטנים; נפלא לעיצוב בחוץ, מוצלח פחות לנוסעים בפנים, בוודאי אם הם ילדים.
תא המטען נאה מאוד בנפחו (591 ליטר; עד 1383 ליטר בהשטחת מושבים), הוא עשוי כראוי, יש לו כיסוי קשיח וגם פטנטים: שקע 12 וולט, רשתות ונקודות עיגון וגם סגירה חשמלית. ואין קיפול המושבים משם (רק בראש המושבים).
קווים ישרים
הנתונים הטובים — 250 כ“ס, 37.2 קג“מ כבר ב־1300 סל“ד ל־7.5 שניות ל־100 קמ“ש ו־230 קמ“ש מרביים — מסדרים כושר התנהלות נינוח מאוד בשיוט, גם תודות לתשעת ההילוכים בתיבה. כאשר צריך, האצות הביניים משובחות, הרכב יכול להאיץ בקלות מ־120 קמ“ש ועד להרבה יותר, והוא צובר מהירות בקלות גם במעלה הררי לא מתון.
שילוב ההילוכים חלק לרוב, אך לעיתים (נדירות) הוא מורגש מדי. בקיק דאון השהיית־מה, אך תפעול ידני כמעט מעלים אותה, וחבל לכן שאין פקדים בהגה. כל אלה מסדרים כישורי עקיפה טובים, ואם ההילוך נכון, העקיפה יעילה מאוד; אם לא? מביאים אותו לשם. תפעול התיבה טוב לרוב, פרט לנכונות־יתר מצד הבורר להיכנס לסרק בתמרון. צריכת הדלק הייתה 8.8 ק“מ/ל‘, בנהיגה לא־מתונה ועם רפרטואר שטח נדרש.
צירי הגובה והצד
כיול המתלים רך בבסיסו, מהלכם ארוך יחסית, אבל ריסון הפעולה שלהם — גם כאשר הם נכנסים לפעולה, גם כאשר הם מסיימים אותה — אינו נעשה כראוי. כתוצאה מכל אלה, נוחות הנסיעה, הן בעיר והן מחוצה לה, בינונית, הרכב נע לעיתים על ציר האורך, ועל מהמורות אכזריות הוא גם נחבט.
המנוע נשמע מעל 3500 סל“ד, צלילו חביב ומחוץ לעיר נמסך ברעשים אחרים; הרוח מפגינה נוכחות ווקלית שאינה מפריעה מעל 100-110 קמ“ש; הצמיגים נשמעים באופן מוחשי הן בעיר והן מחוצה לה.
אותו כיול מתלים אחראי גם לזוויות גלגול גדולות, ואותו שיכוך לא מזהיר מוביל להשפעה מרסנת בנהיגה בפיתולים. הרכב עצמו יכול בפניות הרבה יותר ממה שהוא משדר — בכל זאת, הנעה כפולה — אבל לא קונים כלי כזה כדי לקבל היגוי־יתר חינני־אך נשלט (ואת זה הוא מסדר בכיף). מנגד, בפניות ארוכות, אחרי שהמתלים “הועמסו“, היכולת טובה.
להגה כמעט אין שטח מת, והוא מכניס את הרכב לפנייה באופן מיידי, אך עושה זאת בתגבור מעט מוגזם, והוא גם צמיגי לתחושה. בקשתות ארוכות, אותה התנהלות במרכזו, יכולה להפריע. מערכת הבלימה פועלת לתלפיות.
שבילים ומעברי גובה
איווק הוא רכב פנאי — אבל הוא של לנד רובר/ריינג‘ רובר — וביחס לז‘אנר הוא יודע לעשות בשטח דברים שרק בני ביתו יודעים לעשות. אמנם, זווית הגישה היא 22.2 מעלות, אך זווית הנטישה 30.6 מעלות ומרווח הגחון 21.2 ס“מ. וכך, למרות הופעתו המהודרת, עלינו איתו מעלות סלעיים — ועם מערכת טריין רספונס שלו (לא עשירה ביכולתה כמו בדיסקברי/ריינג‘ הגדול) הוא ביטל דרדרת כלא הייתה — באופן מכובד ביותר, כמעט אגבי. ההתנהלות במעלות כאלה, מול האתגרים שם, הייתה כנדרש מרכב של המותג הזה, עם פעולה מצוינת של מערכת העזר לעניין זה. בדרך למטה הרשימה בקרת המורד המצוינת, שטיפלה היטב במורד ממש תלול.
בשבילים עם אבנים שתולות, גם עם סלעים בולטים, נוחות הנסיעה טובה מאוד, אך קביעה זו מתייחסת למהירות תנודת הרכב היא בתדר נכון, וזה לא תמיד. עם זאת, המהירות לכשעצמה מכובדת כנדרש. במפגש אלים בשטח על אבנים שתולות (ב־30-40 קמ“ש) הבולמים האחוריים נשמעו, ולעתים עלו גם אנחות של חלקי הפנים.
בעד, נגד, מחיר
לזכותו של לנד רובר ריינג' רובר איווק הופעה לתפארת, סביבת נהג מרשימה ומרחב פנים מוצלח. לאלה הוא מוסיף ביצועים מצוינים והתנהלות מכובדת — וגם, כיאה וכנדרש, כישורי שטח החורגים מהמעטפת שמציע הז'אנר. לחובתו, תפעול לא־מתעלה של מערך השליטה, הגה שאינו נעים תמיד — ובעיקר: נוחות נסיעה בינונית בכל סוגי הכבישים.
מול היתרונות והחסרונות האלה, עומד הצד השני של משוואת התמורה: מחיר הנושק ל־450,000 שקלים. זהו תג מחיר גבוה מאוד לרכב פנאי קומפקטי, גם ביחס למתחרים ישירים ונכבדים של מותגי יוקרה.
___________________________________________________
מערכות, אבזור_________________________________________
לאיווק, ברמת גימור ‘S+‘, גג פנורמי קבוע, מושבים ודלת תא מטען מופעלי חשמל, מפתח חכם, ידיות נשלפות/מתמזגות, בלם חנייה חשמלי, תאורת פנים על־ידי חיישני קרבה, מערכת שמע של מרידיאן. על ענייני השטח ממונים טריין רספונס, מערכת עזר במעלה ובקרת מהירות במורד. לרכב בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת גלגול, בלימה אוטונומית בקרת יציבות לנגרר. הרכב שנבחן צויד במובילאיי, אך אלה תקניות לכל רוכש.
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
