עולם משתנה
לקראת אמצע שנות התשעים הופיע סוג רכב חדש, שנקרא Recreational Vehicle — רכב פנאי; זה היה הכינוי שטויוטה והונדה העניקו לראב4 ול־CR-V, דגמים שבסיסם היה מכונית נוסעים, אבל הציעו גם כישורי שטח מסוימים, וגם, לעניין שלשמו נתכנסנו בזה, מרחב פנים מכובד יחסית.
עשר שנים קודם הציגו קרייזלר ורנו את המיניוואנים שלהם (ראו מבחן לקרייזלר פסיפיקה), שהעניקו מרחב פנים כביר ברכב לא מאוד גדול. ממש באותה תקופה בה הופיעו דגמי הפנאי הראשונים, הציגה רנו מיניוואן על בסיס של משפחתית קומפקטית — מגאן סניק (1996); רכבי פנאי קומפקטיים של יצרן אירופאי? עוד הרבה שנים יעברו.
אותו מיניוואן קומפקטי היה לסיפור הצלחה, בעיקר באירופה, וכל היצרנים הציגו דגמים שכאלה בהמשך — המון חלל פנים בממדים קומפקטיים. בהמשך, הוצגו גם גרסאות לשבעה, ויצרנים יפניים (ולא רק) הצטרפו לטרנד, ויצרו מיניוואנים לרוב. בכל זאת, פתרון חכם.
חכם, לא סקסי. כי המיניוואן העגלגל למראה וממוקד לשימושיות, לא נראה כמו רכב פנאי המציע מופע הרפתקני רב־רושם. בעשור הראשון של המאה החלו להופיע יותר ויותר דגמי פנאי, ובעשור השני הם הכחידו רבים וטובים שלא תאמו עוד לטעם הקהל.
מיניוואן אחד נשאר
סיטרואן C4 ספייסטורר — ראשיתו בקסארה פיקאסו (1999), המשכו ב־C4 פיקאסו (2006; גם עם 7 מקומות) — הוא אחד המיניוואנים הקומפקטיים הבודדים ששרדו את אופנת רכבי הפנאי. יש עוד כמה כאלה בעולם (סניק, למשל), רבים מבני מינו הגיעו לסוף דרכם — והוא כרגע הדגם המודרני היחיד המשווק כאן באופן סדיר (ויש לו גם גרסת גרנד מוארכת לשבעה נוסעים שמתמודדת מול מספר מצומצם של מתחרים, פריוס פלוס למשל).
ספייסטורר הוא השם שהוענק ב־2018 לדגם שהוצג ב־2013, לאחר שבסיטרואן החליטו להפסיק לשלם על הזכות לשימוש בשמו של הצייר הספרדי הנודע פבלו פיקאסו; בכל זאת, היקף המכירות קטן משמעותית וכנראה לא משתלם להוציא על זה כסף, וזה מסתדר גם עם סידור השמות החדש במותג לדגמים ולגרסאות להולכת נוסעים.
הנה אנחנו מגיעים: בכל מקרה, ובלי קשר לשם, פיקאסו־ספייסטרר עבר מתיחת פנים בשנת 2016 וממש לאחרונה נחת כאן עם מנוע ותיבה חדשים, אבזור מועשר ומערכות בטיחות — סיבה מצוינת למפגש מחודש.
מפגש מחודש
הרוב, כנראה, פחות מעריך את המראה של ספייסטורר, אבל אני דווקא מחבב את ההופעה הבועתית שלו. השינויים בעיצוב שנעשו עם חידוש הדגם קטנים, מטבען של מתיחת פנים שכאלה, אבל גם היום הוא מיוחד ומודרני למראה, ושטח החלונות הגדול מושך את העין כבר מבחוץ.
הכניסה פנימה מזמינה, בגלל רצפה נמוכה (בניגוד לרכב פנאי) ומרחב מרשים, שהוא מהגדולים בסביבה. לתחושת המרחב מוסיפים אותם חלונות גדולים שמכניסים שפע אור לחלל תא הנוסעים ויוצרים אווירה מיוחדת ואוורירית. אבל יש לו הרבה מעבר לכך, כי גם בדור הזה השמשה מגיעה עד מעל לראשי הנהג והנוסע מלפנים, קו החלונות נמוך (גם מאחור), קורה A מפוצלת ודקה — ובקיצור, זה הכי הרבה שדה ראייה ושמיים שיש באוטו בלי גג נפתח/פנורמי, והוא מעניק שיעור מאלף בנושא "איך ניתן לייצר שדה ראייה אופטימלי לנהיגה". הכי טוב בועות.
אם תורידו את מבטכם מהשמיים ותחזירו אותו לחזית, תראו את סביבת הנהג. היא עשירה במסכים, וזה נאה לעין, אבל לא מזהיר בשימוש ולא מתעלה בהנדסת אנוש; לוח מחוונים במרכז, למשל, ולא מול הנהג, זה סידור שעובד הרבה פחות טוב מהאופן בו הוא נראה. בכל אופן, מסך המולטימדיה חדש (וכולל אפל קארפליי) וגם לוח המחוונים הדיגיטלי חדש. עוד יצוין כי איכות החומרים ראויה וההרכבה טובה.
מכיוון שאין קונסולה מרכזית, מרווחי הרגליים לפנים מצוינים (לרגל ימין של הנהג, שמאל של הנוסע). המושב עצמו מוצלח למדי ותנוחת הנהיגה גבוהה. היינו שמחים לבסיס מעט יותר ארוך וקצת תמיכה צידית. כיאה למיניוואן שתכליתו שימושיות, יש בספייסטורר שפע של תאי אחסון, המציעים שפע אפשרויות.
גם מאחור הוא ממשיך להרשים. יש כאן שלושה מושבים נפרדים — כל אחד ניתן להזחה לפנים/אחור, מאפשר שינוי זווית מסעד הגב ואפשר לקפלו בנפרד. הסידור הזה מאפשר התקנת שלושה כסאות בטיחות נפרדים מאחור בנוחות יחסית. המושבים עצמם נוחים, מרווח הרגליים מספק (או יותר, לפי מיקום המושב), מרווח הראש מעולה וזה של הכתפיים טוב מאוד (וקצת פחות עם שלושה מבוגרים בגודל מלא). פתחי מיזוג הכרחיים נמצאים מאחור, וילונות המוסיפים לא מעט גם הם שם, ואזכיר בפעם האחרונה את החלונות — הם גדולים וקו החלונות עצמו נמוך, ואלה מאפשרים ראות מצוינת החוצה, עניין חשוב במיוחד לילדים.
תא המטען ענק ממש, נפחו 575 ליטר, והוא בעל מפתח גדול ורחב. קיפול המושבים ייצור רצפה כמעט שטוחה ויגדיל את נפח ההטענה. עוד יצוינו לא מעט פתרונות עיגון ותאורה טובה. התלונה היחידה נוגעת לסף ההטענה שעשוי להיות עבור אחדים מעט נמוך מהרצוי.
הבועה זזה
הספייסטורר ”שלנו“ מצויד במהדורה העדכנית של יחידת הכוח של סיטרואן — מנוע טורבו־בנזין 1.2 ליטר 3 צילינדרים המייצר 130 כ"ס ו־23.4 קג"מ, ותיבה אוטומטית 8 הילוכים. הביצועים על הנייר (9.8 שניות ל־100 קמ“ש) טובים, וכך הם גם בכביש, ולא היה מצב בו נרשם מחסור בכוח. המנוע גמיש דיו כדי לאפשר התנהלות נינוחה ביום־יום ומציע מספיק רזרבות מספקות לעקיפה מזדמנת. התיבה החדשה חלקה בפעולתה, מגיבה בזריזות, והתלונה היחידה שנרשמה היא שלפעמים היא מתמהמהת בשחרור ההילוך הנמוך לאחר מעבר לשיוט.
צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 11.7 ק“מ/ל', לא נתון מדהים אבל סביר בהחלט בהתחשב בעומס ובמזג האוויר (היה נורא חם). בנסיעה רגועה נרשם משהו כמו 13-14 ק“מ/ל'.
הספייסטורר מתמודד לא רע עם האתגרים העירוניים, אבל אינו מתעלה. מחוץ לעיר נוחות הנסיעה טובה כמעט בכל תוואי, וריסון המרכב בכביש גלי בהחלט טוב. בעיקר, הוא מפתיע בבידוד הרעשים; בהתחשב בחלל הגדול ציפינו לנוכחות בולטת שלהם, אבל גם בתחום זה ספייסטורר מציע יכולת ראויה. בקיצור, ברוב הזמן מדובר בכלי נוח ונינוח לנסיעה.
בכל הקשור ליכולת דינמית, הספייס מפתיע; האחיזה גבוהה, זוויות הגלגול סבירות, הריסון טוב ובכלל ההתנהגות טובה. ההגה קל למדי, אולי קצת מדי, ואילו הבלמים בסדר גמור.
יותר ממה שצריך
כמו רוב בני מינו שנכחדו וגם המעטים מאוד שנשארו, סיטרואן C4 ספייסטורר נכשל בסעיף אחד, שאינו מהותי לתפקידו ולתפקודו, אך משמעותי עבור רבים מרוכשי הרכב בעולם; כוח המשיכה שיוצרים רכבי פנאי עבורם פשוט אינו קיים בכלים כאלה.
אם מניחים את האופנה בצד, מגלים רכב שאולי לא ייתן לכם את מה שאתם רוצים, אבל מציע למשפחה הממוצעת הרבה יותר ממה שהיא צריכה. ואכן, קשה לחשוב על רכב שמציע תמורה עדיפה לשקל (143,000 שקלים) בכל הקשור למרחב/מושבים/מטען/שימושיות בהקשה המשפחתי. פנאי או מיניוואן? ידוע לכולם מה הרוב בוחר, נראה לי שהבנתם במה אני הייתי בוחר.
