מסורת וחידוש
אבל מעמד זה נוצר לא רק בגלל התקשורת, אלא גם בגלל שהיילקס, כמו הדגמים האחרים שעשו את טויוטה — קורולה, לנד קרוזר — הוא דגם מאוד מאוד ותיק, ובניגוד למתחרים אחרים (וכמו הדגמים הנ"ל) משמר את שמו מיום היווסדו. היילקס הוצג ב־1968, הוא מכהן כיום בדור השמיני שלו שהושק ב־2015, ומוצע כעת לאחר מתיחת פנים שהוכרזה ב־2020.
זו כללה שיפורים במתלים, עם בולמי זעזועים ותושבות חדשים, תכנון שונה למתלה העלים, מערך היגוי שכויל מחדש. מעבר לשינויים בעיצוב הרכב בחוץ (כולל פנסים חדשים), בסביבת הנהג עודכנו המחוונים, וברמת הגימור הגבוהה, 'אדוונצ'ר', מולטימדיה מקורית חדשה עם צג "8 וממשקי אפל קארפליי ואנדרואיד אוטו, בקרת אקלים וחישוקי "17 קלים. בהחלט יותר חשוב: בשיא ההיצע מפרט בטיחות הכולל: בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל וכלים דו־גלגלים, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ועוד.
באותה מתיחת פנים, בין השאר, הוצע מנוע ה־2.8 ליטר, המשרת גם את לנד קרוזר, שייצר עד אז 174 כ"ס, גם בגרסת 204 כ"ס (מבחן בקרוב). אותו מנוע הוצג ברמת הגימור הגבוהה אז, 'אדוונצ'ר', שמחירה 285,000 שקלים.
לך לך למדבר
להיילקס, בין השאר, מעמד נכבד ביכולת השטח שלו, ובמבחן הטנדרים הגדול (אוטו 389, לפני מתיחת הפנים), מצאנו כי הוא הטוב מכולם בתחום זה, קשוח וגורס סלעים להנאתו. במבחן שערכנו לדגם המחודש (אוטו 417) התרשמנו מאוד מביצועי המנוע, מהיכולת בשטח טכני, והגם שנוחות הנסיעה שופרה, הוא נשאר לא ממש נוח.
טויוטה הוסיפה כעת רמת גימור בשם 'סהרה' הממוקמת מעל 'אדונצ'ר' במחירה — 14,000 שקלים, ל־299,000 שקלים — וזו מביא עימה מרכיבים המיועדים לקרב את הטנדר לדגמי שטח: זו מציעה, מעבר למה שיש ב'אדוונצ'ר', חישוקי "18 שחורים, תאורת לד, פריטי עיצוב אגרסיביים יותר בחוץ בעיקר בשבכה ובמסגרתה השחורות, תפעול חשמלי למושב הנהג, ריפוד עור.
הטנדר המחודש נראה אגרסיבי מקודמו, והחזית שלו בוטה, לטעמי מוגזמת, אך הגימור השחור טוב מאשר זה המבריק ב'אדוונצ'ר'. תאורת הלד מעניקה להיילקס נופך מתקדם. פריטי העיצוב מחדדים את ההופעה של הרכב, מסיתים אותו, בקצת, לעולם רכבי השטח.
הכניסה פנימה נוחה, גם בזכות מדרגה שעוזרת (ותפריע בשטח טכני) גם הודות לצמד ידיות אחיזה (בכל הדלתות). תנוחת הנהיגה טובה מאוד, המושב בינוני, עם מסעד שאינו מוצלח, בסיס השוקע מאחור. התפעול החשמלי למושב מוצלח, גם בגלל שבמהלך הנהיגה נוח לתקן באמצעותו את תנוחת הנהיגה. איכות החומרים טובה, איכות ההרכבה משובחת מאוד. ריפוד העור, לא בהכרח הסידור הנכון לעבודה/קיץ ישראלי/גם וגם, מוסיף לצד הנראה, מעניק מופע מכובד ביותר בפנים.
עם ההתנעה — כאמור, טורבו־דיזל 2.8 ליטר, 204 כ"ס ו־51 קג"מ, 10.7 שניות ל־100 קמ"ש — בולטת, ולטובה, פעולת מנוע שקטה ומעוגלת יחסית. הדבר מוצא ביטוי בסרק, במהירות עירונית, וגם תחת עומס. הביצועים טובים, גם במצבים מכבידים. והגם שאופי הפעולה של המנוע דיזלי, והתיבה אינה מהירה במיוחד, זה רכב שמאפשר שיוט נינוח (100 קמ"ש ב־1750 סל"ד), כמו־גם יכולת טובה כאשר יש צורך בכל ההספק. צריכת הדלק, עם זאת, לא הייתה מרהיבה: 8.2 ק"מ/ל'.
נוחות הנסיעה סבירה, ככל שמדובר בחלקו הקדמי של הרכב, שם הבולמים פועלים היטב. אלא שגם להיילקס חלק אחורי, וכאן הסיפור מוצלח פחות. ובקיצור: על שיבושים בולטים הוא מקפץ; הורדת גובה הדופן של הצמיג בוודאי שלא עזרה.
היכולת הדינמית סולידית, וניתן לנהוג בטנדר באופן בטוח בקצב גבוה גם בכביש מפותל. ההגה, עם 3.3 סיבובים מנעילה לנעילה, כבד; מצוין בנהיגה, לא מצטיין בתמרון. מכיוון שהוא בתגבור הידראולי, תיקון סטייה מנתיב נעשה באמצעות בלימת גלגל, וזה נעים הרבה פחות מהרגיל.
בשטח, היילקס נוח באופן יחסי על שבילים שיש בהם אבנים קטנות, שתולות או זרועות. מעברי מים, אבנים גדולות, שינויי גובה, גורמים לחלקו האחורי לקפץ מדי, ולהיחבט, כדי אי־נוחות; משקל קבוע בהחלט יוסיף. משקלו של ההגה מוחשי בשטח. אה, כן, והוא מטפס על מסלעות ומטפל במכשולים טכניים ברמה ממש מכובדת.
דברי נעילה
כל שמדובר בטנדר, היילקס, ברמת הגימור 'אדוונצ'ר' שמחירה 285,000 שקלים יספק, בייחוד עם מערך הבטיחות, נתוני המנוע והביצועים. 'סהרה' עולה 15,000 שקלים יותר, ובפועל מעניקה לרוכש רכב שנראה טוב יותר, בחוץ ובפנים, ויש לו מספר פריטי אבזור מועילים. לעבודה נטו, ממש אין צורך בכך; אבל, מי שרוצה את הטנדר שלו קרוב יותר לעולם רכבי השטח, עשוי למצוא כי התוספת הזאת אינה גדולה מדי.
