את הפולסטאר לקחתי לנסיעת מבחן לפני מספר קטן של שבועות. הגעתי לסוכנות ביום א' בשבוע ודבר ראשון שאלתי "איפה זהבה" (מנהלת מותג פולסטאר). "היא לא תגיע היום" נעניתי. "בטיפול?", שאלתי וקיבלתי תשובה חיובית. כעוקב קבוע אחרי דף הפייסבוק, ידעתי שהסרטן שוב הרים ראש ושזהבל'ה שוב בטיפולים מתישים. אחרי הצהריים התקשרתי אליה, היא הייתה כרגיל, החיוך הכובש שלה עבר גם דרך הסלולארי. "באיזו שעה תהיי ביום שלישי, אני לא מחזיר את הפולסטאר לסוכנות אם את לא שם. "אל תאיים, בוא בשלישי בבוקר, הקפה עלי".
שמחתי לראות אותה. את הגוף הקטן והספורטיבי, את הקרחת המבריקה, את המרץ ותאוות החיים - ואת החיוך.
שתינו תה, קשקשנו על האוטו, היא התבדחה על המחלה.
נפרדנו, בחיבוק ארוך. ידעתי שלא אראה אותה יותר, מהמבט האחרון שלה, נדמה לי שגם היא ידעה.
במוצ"ש נגאלה זהבה מיסורייה. ונפרדה מכולם בפוסט הכי מקורי וחד פעמי שהתפרסם לאחר מותה.
יותר לא אראה את הגוף הקומפקט-ספורטיבי עם מנוע טורבו שכמוהו כבר לא מייצרים, את החיוך, את האופטימיות הכובשת.
אני יודע מה היית אומרת לי עכשיו. "אל תכתוב עלי, זה לא מעניין, כתוב על האוטו, על הפולסטאר המדהים."
אז הנה הכתבה, שהייתה מוכנה למשלוח כבר בשבוע החולף, אך משום מה התמהמהתי לשלוח. לא שיניתי בה אות.
אוהד בישל דייסה
זוכרים סיפור שסבתכם סיפרה לכם כשהייתם קטנים, אבל באמת-באמת קטנים, אני עדיין זוכר אחד כזה. היא הייתה לוקחת את כף ידי, מסובבת עליה את אצבעה ואומרת: "סבתא בישלה דייסה"....זוכרים, איך היא נתנה לכל האצבעות ורק לזרת לא הספיק?ככה הרגשתי כשאוהד אמר לי שאני מקבל למבחן פולסטאר 2 בגרסה הזולה ביותר. הפרפורמנס כפולת ההנעה על 467 סוסיה - נבחנה כבר. כפולת המנועים עם "רק" 408 סוסים מחשמלים - נבחנה גם היא. אפילו הגרסה עם המנוע הבודד שמספק 231 כ"ס, אבל עם טווח נסיעה גדול נבחנה כבר.
לי נותרה זו עם מנוע אחד, הנעה קדמית והטווח הקצר יותר, ה"סטנדרטי" בפולסטארית.
אבל לא כמו הזרת בשיר הילדים, לא הלכתי ובכיתי כדי למצוא דייסה.
זה לא קורקינט
זאת כי, לא כמו שנהוג בחלק ממכוניות היוקרה המיובאות לישראל, גם הגרסה הזולה יותר של פולסטאר מאובזרת כמו שרכב פרימיום אמור להיות מאובזר. בפולסטאר, לא מסכימים לקרוא לגרסה הזו "גרסת כניסה". "לכולן יש את אותה רמת אבזור" אמרה לי זהבה, מנהלת פולסטאר בישראל כשתיאמנו את הנסיעה, "ושמע, מנוע של 231 כ"ס זה לא בדיוק מנוע של קורקינט". "255 אלף ש"ח זה גם לא מחיר של קורקינט" חשבתי והחלטתי לבחון אותה מבחן מלא - ולא כזה של גרסת כניסה שחצי ממנו עוסק באיזה גאדג'טים אין לה.. החלטתי להעביר אותה מבחן כפול, מבחן טווח קשוח שחלק מהחשמליות שמגיעות לישראל לא עומדות בו, ומבחן נסיעה ארוך ומייגע, שכולל דרכים מהירות, דרכים עירוניות ודרכי הרים מפותלות.בקיצור, נסיעה מהרצליה לאילת, דרך כביש 6, דימונה וכביש הערבה, בנסיעה מנהלתית שאינה עולה ביותר מעשרה אחוז על זו המותרת בחוק - ונסיעה חזרה עם רגל כבדה על מצערת החשמל דרך שזפון, המישר, מכתש רמון באר שבע ות"א, דרך כביש 6. מראש החלטתי שבדרך חזרה אעצור לחשמול, כי די לי בדרך מנהלתית בכיוון אחד - בכיוון השני רציתי במה שאני מכנה, "לנהוג".
מבחן טווח
יש כמה וכמה אסכולות למדידת טווח נסיעה "אמיתי" של מכונית חשמלית. יש כמובן את התקן האירופאי לפיו היצרנים והיבואנים מצהירים על מרכולתם (מניסיון שלי הטעות עומדת על כעשרים אחוזים וכן, תמיד כלפי מעלה), יש כאלו שמעדיפים לבדוק את הצריכה הממוצעת בקוט"ש לק"מ, יש את המודדים את מספר הקילומטרים הנגמעים לכל אחוז סוללה, יש הבוחרים להאמין למחשב של המכונית שמשקללת כל הזמן את מהירות הנסיעה מול אחוזי המטען במצברים, ומודיע לך כמה קילומטרים נותרו לך וכולי וכולי. מהניסיון הרחב שרכשתי בנהיגה במכוניות חשמליות, אני לרוב מעדיף לבדוק כמה אחוזים נותרו לי בסוללה ולהכפיל בארבע (מספר ממוצע של מכונית נוסעים שאינה כבדה במיוחד בכבישי ישראל). זה מדוייק? ברור שלא, בעיקר כשאני מתיישב ליד הגה של מכונית בה אני נוהג לראשונה. גילוי נאות, כבר נהגתי על פולסטאר 2 ואפילו כתבתי על כך בהרחבה בטורי ז"ל. אבל זו הייתה פולסטאר כפולת מנועים והנעה ובעלת מצבר גדול יותר (ארוכת טווח). באוטו חדש אותו אני בוחן, אני מעדיף פשוט לרדת איתו לאילת. המבחן הופך לבינארי - אפס או אחד, כן או לא, מגיע, או לא מגיע. במהלך הדרך אני מביט במספרים ומעריך אם מחשב הטווח של המכונית מדייק, כמה קילומטרים הרכב עושה לאחוז ומחליט אם אני ממשיך בדרך או עוצר במטען מהיר בדרך להוספה מדודה של מטען בסוללה.רק שבפולסטאר יש כלים נוספים. האחד חשוב וזו לי הפעם הראשונה להיפגש בו, בשני לא התעמקתי והשלישי מסייע אך לא באמת משנה הרבה.
האחד פסימי, האחר אופטימי
זה המקום להזכיר (מבלי להתעמק כי זה נעשה במבחנים קודמים לדגם), שלפולסטאר יש מסך עם תוכנת גוגל, רוב הפעילויות נעשות דרך האפליקציות, ולמרות שאני מעדיף יותר מתגים חיצוניים למסך - כאן - בשל השימוש בגוגל שדומה כל כך לסלולארי ולמחשב שלי, זה היה הלוח שלמדתי להשתמש במהירות הגדולה ביותר לוח אחר שבו התנסיתי. אז כלי הטווח אותו הזכרתי קודם נמצא במסך, או נכון יותר באפליקציית מפות של גוגל (maps). אתה בוחר לך נקודה סופית, את המסלול, מאשר ומרכז המפה קופץ לך אל מול העיניים במרכז לוח המחוונים היפיפה, כולל הוראות לפנייה הבאה. כבר ראיתי תצוגות כאלו במכוניות פרמיום רק שכאן גוגל נותן לך מידע נוסף בתחתית המסך - כמה ק"מ נשארו לך, ועם כמה אחוזים בסוללה תגיע למחוז חפצך. גוגל די פסימי, הוא מודיע שהטווח שלי הוא 330 קילומטרים ו"אגיע" במינוס 12 אחוזי סוללה, דהיינו, לא אגיע. מחשב המכונית אופטימי יותר. הוא מהמר על טווח של 390 ק"מ ועודף של כ-50 קילומטרים במצבר אחרי שאגיע מהרצליה לאילת.מאחר וממילא החלטתי לנסות ולהגיע, ואני יודע שבפונדק כושי רמון (91 קילומטרים מאילת) יש תחנת הטענה מהירה, ההימור לא גדול מדי, תמיד אוכל למלא שם קצת חשמל - בהנחה והמטען יעבוד (ולצערי זה לא מובן מאליו, לפעמים הוא לא עובד).
אתם רוצים יועץ פסימי
הכללים שקבעתי לעצמי בנסיעות טווח כאלו הם לנוע במהירות התנועה - בערך 110 קמ"ש בכביש 6, 105 בכביש הערבה. בדרכים עמוסות להשתדל להימנע מתאוצות חזקות, ולמעט בעקיפות של מכוניות איטיות. יצאתי מהרצליה לכביש 2, ממנו ל-5 וממנו ל-6. משם דרך דימונה לצומת הערבה בואך אילת.
כבר בבאר שבע נוכחתי שדווקא מחשב המכונית איתן בדעתו - הוא המשיך להתעקש שאגיע לאילת עם בין 40 ל-50 קילומטרים עודפים. בנוסף, לא התפלאתי לגלות שקצב ניצול החשמל עומד על בערך 4 קילומטרים לאחוז סוללה - או - 400 קילומטרים למצבר טעון במלואו. גוגל המשיך להיות פסימי, אך כל הזמן הקטין את הסטייה. בירידות לצומת הערבה הוא שיפר את הקריאה שלו והודיע שאגיע על הקשקש, עם מינוס 1 אחוז ומרגע זה לאט לאט התקרבה קריאתו לזו של המכונית שאכן הגיעה לאילת עם כ-11 אחוזים טעינה במצבר, או אפשרות לנסיעה נוספת של בין ארבעים לחמישים קילומטר - בדיוק המספר עליו התעקש מחשב המכונית עוד בדלת הסוכנות בהרצליה. כבוד למחשב המכונית, וחיוך לפסימיות של גוגל. אך במחשבה שנייה, טוב שיש לך יועץ פסימי ברכב, יותר בטוח לחשוב שלא תגיע ולהוסיף כעשרים אחוז לסוללה באמצעות מטען מהיר בדרך מאשר לחכות בחום הממיס של כביש הערבה למכונית הטענה של שגריר (לא שהייתי צריך אותה).
במבחן הטווח הצליחה הפולסטאר סטנדרד ריינג' בקלות. כל הנסיעה עם מזגן על 22 מעלות, ללא הורדה מלאכותית של המהירות כדי לחסוך בחשמל. אפילו לא דאגתי לרגע לצאת לכמה דקות מהכביש לסיבוב של כקילומטר כדי לעבור למחלבת יטבתה ולפנק את עצמי במשקה חלבי מתוק וצונן.
מבחן הנסיעה
אבל, טווח זה לא הכול, וכל יום מתווספות לכאן מכוניות שמבחן הטווח שלי לא מדגדג להן את המצבר. אז איך זה לנסוע עם הפולסטאר משוחרר מבדיקת טווח? איך האבזור, התחושה הכללית, המסכים ובעיקר - איך הוא נוסע בעיר ומחוצה לה, עם דגש על נהיגה בדרכים מפותלות. בסופו של דבר, מה ששונה בגרסה הפחות יקרה של פולסטאר מזו שבה נהגתי בעבר היא מערכת ההנעה: המנוע היחיד, ההנעה הקדמית, המתלים-בלמים-צמיגים שצריכים לטפל בהספק קטן יותר וההנעה הקדמית.כפי שכתבתי בפתיחה, כדי לעשות זאת ויתרתי על הנהיגה המשעממת בכביש הערבה, פניתי אחרי נסיעה קצרה צפונה פניתי לכביש 40, המפותל ואחד היפים ביותר בארץ ודרכתי על הדוושה. לעזאזל הטווח, יש מטען בשדה בוקר.
תא הנוסעים
התא יפה, מהודק הן בעיצובו והן בתחושת הנהג, לוח מחוונים מעולה ונוח לצפייה. גם המסך נראה טוב, הרזולוציה נהדרת. גם כאן יותר מדי מהפעילות נעשית דרך המסך, אך השימוש אינטואיטיבי גם ל"מתנגד מסכים" מובהק שאני. כך למשל מצאתי שיש שלושה מצבי התנגדות להגה. רכה, שמתאימה לנהגים של אמריקאים משנות השישים (כלומר ללא כל תחושת התנגדות), ספורטיבית - שמתאימה לי, ואמצעית "רגילה" שמתאימה לאלו שאוהבים מרכז כברירת מחדל. בכל המצבים, ההגה מדויק ומאפשר נהיגה מהירה ומהנה. הישיבה נוחה גם בנסיעה לקצה המדינה - ואם יש לי ביקורת אישית הרי שהיא על ידי הקונסולה המרכזית שחשתי שהיא כאילו קצת לוחצת עלי. תחושה אישית לגמרי כי המרחב מספק בהחלט.גם לא השתגעתי מהגג הפנורמי חסר הכיסוי שבשעות אחר הצהריים בדרך הלוך גרם לשמש להתמקד על ברכי הימנית. אני שמח לדעת שסוכנות פולסטאר עומדת להציע ללקוחותיה כיסוי פנימי מבית היצרן, זאת אומרת באיכות נאה ומוקפדת.
הנהיגה
למרות שלא חשבתי אחרת, הפולסטאר הפתיעה לטובה. אחרי יציאה מרוסנת משהו (פחות במצב ספורט), היא צוברת מהירות בקצב טוב מאוד. היא מתקלת עיקולים בקלילות ובאלגנטיות. במצב ספורט עם מערכת מנותקת כשלוחצים את הדוושה בעליות ומשחררים קצת לפני האפקס הצמיגים האחוריים המשוחררים מהנעה צווחים בשמחה כשהזנב יוצא החוצה ומהדק את האף לפנייה ומחייב תיקון קל בהגה. כיף שכמעט נשכח כבר. טסלה 3 "מרשה" לעשות את זה רק בגרסת פרפורמנס היקרה (וחבל)…אני נמצא באופוזיציה באהבתי לנהיגה במכוניות חשמליות. רוב כתבי הרכב לא מחזיקים בדעתי, אך אני אוהב את הנהיגה בדוושה אחת. את התאוצות המיידיות והתאוטות הקלות לפני הכניסה לפנייה ללא נגיעה בבלם. מכור למנועים החשמליים שמגיבים מיידית. מספר סוסים מדבר בעיקר במהירויות הגבוהות, אבל האמינו לי, ואם לא אז תשאלו את הנהג מהפזורה שנהג לפני במישר עם הבימר 5 הישנה שלו. כשרציתי לעקוף, לא עזרו לו תמרוני החסימה. 231 הסוסים של הפולסטאר זינקו קדימה והוא הפך לדמות מרוחקת במראה.
הפולטסאר הוא לא אוטו מרוץ, הוא לא יועד לזה, אך הוא אוטו בעל יכולות ונהנים לנהוג בו, וזה משהו שיש פחות ופחות על הכבישים. והוא גם נוח ומפנק.
ואני נהניתי כל הדרך בואי מצפה רמון.
ממצפה לשדה בוקר התנועה גברה ועברתי לנהיגה מנהלתית. הפעלתי את בקרת השיוט, הקרוז קונטרול. שוב, הנדסת אנוש טובה, הבקרה נוחה לשימוש. היא מאיצה יפה אך ההאטה שלה קצת אגרסיבית לטעמי.
בשדה בוקר, ליד "פול הקפה" (מי הגאון שהגה את השם הזה) התחברתי לנקודת ההטענה, נפשתי מהנהיגה האתגרית וחזרתי לכביש.
לפני שהחזרתי את הפולסטאר פניתי לנהיגה בעיר הצפופה. רדיוס הסיבוב מצוין, מצלמת מעוף הציפור מעולה ממש ומאפשרת חנייה צפופה מבלי להוריד את העיניים מהמסך. אהבתי גם את העובדה, שברגע בו נכנסנו הפולסטאר ואני לאזור צפוף, התעוררה מצלמת "מבט הציפור" מעצמה כדי לסייע לנווט דרכו בביטחון.
נוחות הנסיעה כמעט בכל מגוון הכבישים היא טובה בהחלט.
סיכום בשתי שורות
255 אלף שקלים זה לא זול. אבל גם התמורה גבוהה. פולסטאר, גם בגרסה הזו עומד בציפיות, גם אלו של חובב נהיגה וכל זה באיכות ואבזור פרמיום.
