הקשר, פרטים
לכן, השקת רכב תצוגה בשם 'אייסמן קונספט' ב-2022 לא הפתיעה רבים. אם בכלל. הרכב הפגין קו עיצובי חדש במיני, ואנשי המותג סיפרו שהדגם עצמו הוא מעין יורש לגרסת חמש הדלתות של מיני ולדגם קלאבמן. זה קרה רק חלקית; בסופו של דבר החליטו בב.מ.וו להמשיך בייצור גרסת חמש הדלתות של קופר – רק בדגם החשמלי – לאור הביקוש הנמוך ביחס לכלים חשמליים באירופה.
אייסמן, שהופיע ב-2024, זמן קצר אחרי שמיני 3 דלתות הייתה לקופר, הוא כרגע דגם יחיד בהיצע של מותג מיני שהוא רק חשמלי ואינו כולל אח בנזיני לשם; דגמי קאונטרימן וקופר מוצעים הן בהנעה חשמלית והן עם מנוע בעירה פנימית.
וכך, מיד לאחר שקופר החשמלית הגיעה (לישראל ואלינו) הגיע גם אייסמן (לישראל ואלינו) – דגם פנאי קטן (B-SUV) הממוקם מתחת לדגם הפנאי הקומפקטי קאונטרימן (C-SUV), וגדול מהסופרמיני קופר חמש דלתות.
בסיס הגלגלים של אייסמן הוא 261 ס"מ, אורכו 408 ס"מ, רוחבו 175 ס"מ וגובהו 154 ס"מ. נפח תא המטען 300 ליטרים ומשקלו 1785 ק"ג.
הרכב מצויד בחטיבת הכוח החזקה יותר שמוצעת בקופר החשמלית והסוללה זהה. המנוע מייצר 218 כ"ס ו-33.6 קג"מ, משך התאוצה ל-100 הוא 7.1 שניות והמהירות המרבית 170 קמ"ש. לסוללה 54.2 קוט״ש (ברוטו; 49.2 קוט"ש נטו), הטווח המוצהר 396 ק"מ והספק הטעינה המהירה הוא 95 קילוואט.
מיני אייסמן מוצע ברמת האבזור 'פייבוריט' ומחירו 300,000 שקלים.
עיצוב, נראות
כאשר פוגשים באייסמן לראשונה, עטוי במלוא איפור השטח המקובל, ברור כי זה רכב העומד בדיוק בתנאי ההגדרה של "דגם פנאי קטן". עניין זה בולט כאשר בחניית היבואן הוא עומד ליד קאונטרימן החדש, ממנו הוא נראה קטן בהרבה. למעשה, הוא דומה בבסיס הגלגלים ובאורכו לממדים שהיו לקאונטרימן הראשון שהיה, ובכן, קטן.המבנה והעיצוב, גם ההופעה בכתום עם גג שחור מכריזים: 'מיני'. העובדה שליחידות התאורה מבנה טרפזי ולא עגול אינה משנה. אייסמן, שהראה את דרך העיצוב החדשה של המותג, נראה כמו הדגמים החדשים האחרים של מיני, ואיכשהו, לטעמי הוא נראה מתאים יותר למותג מאשר קאונטרימן שלדעתי הוא גדול מדי. בנוסף, משהו בקלילות שלו בהחלט שובה את העין, ואותו כיוון חדש של מיני, שהוא פחות 'מקושט' עושה את העבודה. חישוקי "18, גדולים מאלה שבקופר, תורמים אף הם למראה.
סביבת נהג, נוסעים
השינוי הגדול שעברו דגמי המותג בשנתיים האלה מוצא ביטוי בסביבת הנהג שנראית כמעט כמו 'העתק-הדבק' של קופר SE (החשמלית) ושל קאונטרימן – בעיקר: אותו צג שליטה עגול ויפה במרכז שקוטרו 24 ס"מ. גם האריגים לדיפון ותאורת האווירה המוקרנת עליהם זהים.בכל הקשור לאיכות, המשטחים שמתחת נוקשים בחלקם, ודיפון הדלתות באייסמן שונה ונאה מזה שבקופר. גם כאן ידיות הפתיחה ממוקמות באופן שאינו נוח, גם כאן רק הנהג זוכה למשענת יד במרכז.
נראה כי אנשי מיני כאילו ושמעו לביקורת ושדרגו את התוכנה; כעת, מעבר לעברית כבר אינו מציב את השעון על מד הטמפרטורה. אבל כל היתר הוא אותו בלגן קשה לתפעול בגלל שילוב של יותר מדי פרטים ותפקודים על צג אחד. סידור זה מחייב הרבה לחיצות כדי לעבור מתפריט לתפריט, ולא תמיד ברור איך הגענו הלום. וכן, למרות שאני כבר מכיר את המערכת הזאת, עדיין נדרש גם לי זמן כדי להגיע לתצוגת נתוני הנהיגה, למשל. התצוגה עולה ומשתנה באיטיות מה, וגם זה מפריע בדרך למערכת אותה צריך.
קשה גם להפעיל את בקרת האקלים המפוצלת, והמיני מבלבלת את הנהג בכך ששינוי במצבי האווירה (שפע מוגזם) מביא לשינויים בדברים שבחרנו לבטל (צלילי אווירה מופרזים, רעש מנוע, עיסוי במושב) וחזרה. אותן תצוגות נעלמות כאשר הצג עובר לשקף את הסלולרי.
קצת מוזר שמערך הבטיחות אינו כולל בקרת שיוט אדפטיבית. מאידך, הבלימה האוטונומית לאחור כמעט גרמה להתקף לב כאשר התקרבתי לעמדת הטעינה. כמו מערכות אחרות במיני, גם היא קצת עצבנית מדי.
תנוחת הישיבה כמובן וכנדרש גבוהה מזו שבקופר ונוחה לכשעצמה, גם אם שדה הראייה לפנים אינו מבריק. כיוון המושב החשמלי נוח, המושב נעים גם אם מעט נוקשה. באופן מוזר שמשות הצד כוללות מעין מסגרת נוספת וקטנה מבפנים המצמצמת את השטח השקוף. זה מפריע בייחוד מאחור וכאשר מוסיפים לכך את העובדה שהמרחבים אינם גדולים במיוחד נוצרת תחושת קלסטרופובית.
הכניסה לאחור מופרעת בגלל מפתן גבוה. תא המטען גדול משמעותית מזה שבקופר, עדיין אינו מאוד גדול וגם לו סף גבוה ללא סיבה מובנת.
מנוע, ביצועים
כאשר כמעט כל דגם שני של מותג סיני בן-יומו גאה ב-400 כוחות סוס וגם יותר, 218 כוחות הסוס (צריך להיות קילוואט, כאן 160 קילוואט) שמנפק המנוע באייסמן אינם מהווים נתון מרשים. אבל לחיצה מלאה ראשונה על המצערת מבהירה שזהו רכב זריז. צליל המנוע המתלווה להאצה משעשע ברגע הראשון אבל מעצבן אחרי. הוא נשמע כמו אזעקה, בהחלט לא דבר מרגיע כאשר אני מצפין רגע לפני הפסקת האש. כאשר אזעקות הן חלק מהיום-יום, הצלילים שנשמעים בכל החלפת מצב ניהוג/אווירה מקפיצים את הדופק.חלק ניכר מהיכולת של אייסמן הוא במומנט הנכבד (33.6 קג"מ) הזמין במלואו כבר בכמעט אפס סל"ד, ויש לכך ביטוי כאשר לחיצה מעט חזקה מדי במצבים מסוימים גורמת לצמיגים הקדמיים לתור אחר אחיזה. הרכב שומר על כושר טוב גם כשעולות המהירויות, ונראה שהמהירות המרבית, 170 קמ"ש, עשויה להגיע מוקדם מהצפוי. במצב 'ספורט' המרכיבים חדים יותר, זה לא ממש נחוץ ובהחלט מהנה.
תפקוד הבלימה הרגנרטיבית נאה עם בחירה בין שלוש רמות, מצב אדפטיבי, ואפשרות למעבר מהיר להאטה מרבית במצב B. ועדיין ברכב עם ניחוח ספורטיבי היינו מעדיפים פקדים על ההגה ולא לשלוט במערכות אלה דרך הצג.
הספק הטעינה היה טוב מזה שפגשנו במיני הרגילה, והפעם הצלחנו להתקרב ל-85 הקילוואט המובטחים. ב-55 דקות הגענו מ-28% ל-95%, כאשר ההספק בסיום נמוך מאוד.
צריכת האנרגיה בנהיגה שהיא בקצב התנועה נעה בין 6 ל-6.3 ק"מ/קוט"ש, לטווח של 295 עד 330 ק"מ. שילוב קטע דינמי הוריד את הצריכה ל-5.7 ק"מ/קוט"ש ואת הטווח ל-280 ק"מ. כמו בקופר, אלה לא טווחים מצטיינים (אבל טובים מאלה שבמיני החשמלית המקורית).
נוחות, התנהגות
גם מאפייני ההתנהלות מזכירים את האחות הקטנה. כמו בקופר נוחות הנסיעה בעיר אינה מצטיינת; הרכב נע מדי מעלה/מטה בתנועות קטנות, והתחושה היא שבמתלים יש גומי קפיצי. מנגד, ככל שהשיבושים גדלים הרכב נעשה נוקשה יותר.מכיוון שאייסמן גדול מקופר הוא נעים ממנו, דבר המורגש מחוץ לעיר, אבל גם שם, על כבישים גליים, הרכב ינוע מדי והריסון יהיה פחות מדי – כדי פגיעה בתחושת הביטחון עם המעבר עליהם. רעשי הכביש בלטו מדי, ולעיתים כך היה גם עם הרוח.
בנסיעת שבילים הוא אינו נוח כתוצאה מאותה התנהלות של מערך המתלים, והרכב אינו מתלהב מהם.
מאז הופעת הדור הראשון של מיני החדשה ב-2000 למדנו לצפות להרבה ממנה בכל הקשור ליכולת הדינמית, גם לבונוס ההנאה בנהיגה. תחום זה הוא מהחוזקות של מיני, ולא נפריז אם נאמר שגם חלק מסיבת הקיום שלה.
ואכן, הפניית הגה ראשונה בכביש מפותל, ואייסמן מגיב בחדות, כמו מיני, עם שינוי כיוון מהיר מאוד וכניסה נחושה לעיקול. וזה בהחלט כיף. ההמשך קצת יותר מיושב עם שפע אחיזה על כביש יבש, התנהגות ברורה וצפויה ולא הרבה דרמות מכיוון האחוריים.
להפך, אייסמן נוטה להזכיר שהמנוע מייצר המון כוח, גם בסל"ד נמוך, וזה מופנה לפנים ויכול לגרום להביא את הרכב לתת-היגוי מוחשי, כזה שיגרום לאובדן אחיזה של הצמיגים הקדמיים ולהביא להחלקה גדולה של החרטום. על כביש רטוב, וכמו בקופר, הדבר מוחשי אף יותר ומחייב זהירות. במצב כזה קל לפספס את נקודת הקצה ולהגיע להחלקה פחות צפויה, יותר קשה לתיקון. בנוסף, ההיגוי פחות תקשורתי ממה שאנחנו מצפים במיני, וגם זה אינו עוזר. למעט בהאצות ממהירויות זחילה ומעמידה ההגה אינו נגרר ללוחמה בוטה, אך כן ניתן לחוש במשחקי כוחות קלים דרכו.
משקל הרכב המורגש – 1.8 טון באוטו לא גדול – מחייב לנהיגה מחושבת יותר. אותו משקל מכביד על הבלמים שעלולים לסבול תחת עומס מחוסר דיוק.
סיכום, תמורה
קצת קשה לסכם מבחן לאייסמן במונחים המוכרים והמקובלים, אבל נתחיל בהם. במובנים רבים אייסמן משקף תמורה טובה מקופר חשמלית; יקר במעט (20,000 שקלים) אך הרבה יותר שימושי ומרווח. מנגד, הוא קטן משמעותית מקאונטרימן, ויהיו שירגישו שהוא נכון יותר למותג.לכשעצמו, אייסמן מביא עיצוב מושך, סביבת נהג נאה, אבזור מוצלח, ביצועים טובים והוא ממש מהנה לנהיגה. מנגד, החומרים מעט נוקשים, הנדסת האנוש גם כאן אינה מוצלחת, הטווח אינו גדול, נוחות הנסיעה בינונית, ועל אחיזה דלה נוצר תת-היגוי. מחירו, כאמור, 300,000 שקלים.
אייסמן חסר מעט מהייחוד שבקופר החשמלית – ממנה כאמור הוא שימושי בהרבה – שבעצמה איבדה משהו מקסם הניהוג שיש בגרסאות הבנזין.
ועדיין, הוא נטול מתחרים מובהקים גם מהכיוון הגרמני-סיני של מרצדס, עדיין מחובר יותר למקורות שלו ונראה אותנטי, זה רכב קטן המעניק הנאה בנהיגה באמצעות התנהלות שובבה – תכונה שבאותו אזור חיוג בעולם היוקרה, בייחוד בביטוי החשמלי שלו, כבר נשכחה.
אייסמן הוא רכב מיוחד שפונה למי שהתקציב ברשותו ורוצה משהו אופנתי, מקורי ובאמת צעיר.
