כל אחת מהמכוניות שאתם רואים כאן עולה פחות ממחצית מחירה של משפחתית ממוצעת חדשה. רק הפער ממחצית הסכום יאפשר לכם טיול בחו"ל. מכונית כזאת אינה תחליף לקורולה כאשר יש לכם שני ילדים וכלב, אבל בתור רכב שני, או רכב ליחיד או לזוג - מיני ידנית יכולה להפתיע לטובה בשימושיות שלה. כאשר המחיר של כל אחת מהשלישייה הזו הוא כ–60,000 שקלים - לפני מבצעים - לרכב חדש עם 3 שנות אחריות, זה בהחלט דיל מעניין.
מבחן
היונדאי i10 נאה, והצבע הזהוב–כתום מתאים לה, היא אולי לא הכי צעירה, אבל העיצוב מזדקן יפה בינתיים. השברולט ספארק פחות מעוצבת אולי, אבל הצבע הזה לא מחמיא לה, באותו הערב החלפנו אותה לגרסה שביקשנו מראש (וקיבלנו אחרת; אתם לא מעריכים את עבודת התיאום מול חלק מהחבר'ה האלו...) כך שכאן מצולמת הגרסה הבכירה, ואילו במבחן הייתה, באדום לוהט, גרסת הבסיס שהייתה בהחלט נחמדה למראה. הסוזוקי סלריו, היא היחידה שהציעה חישוקים קלים בגרסת הבסיס, אבל הפרופורציות שלה גורמות לה להיראות מעט צרה (היא לא) וגבוהה (היא כן) עם עיצוב בסיסי ופשוט בהשוואה.
הסלריו היא המכונית המרשימה ביותר על הנייר, המאובזרת ביותר ובפער נאה (ראו מסגרת על האבזור). אבל בפועל, כאשר פותחים את הדלת ומתיישבים, היא הפחות מרשימה מבין השלוש. עיצוב סביבת הנהג הוא הפחות עדכני, למרות שמדובר בדגם חדש, ואיכות ההרכבה היא הפחות טובה כאן - אבל לסלריו יש גם שפן בכובע בדמות המרחב בתא הנוסעים. הוא טוב מאוד מלפנים, . מאחור הסלריו היא המרווחת ביותר בשלישייה - ובפער גדול. מרווח הברכיים הוא הטוב ביותר, לא מפתיע בהתחשב בכך שבסיס הגלגלים שלה ארוך יותר מזה של האחרות ב–4 ס"מ. יחד עם מרווח ראש טוב מאוד, תוצאה של גובה הרכב, המשמעות היא שארבעה מבוגרים ממוצעי גובה, ואפילו למעלה מזה, ימצאו בה מקום בהחלט מספק. הסלריו סוגרת את יתרון הפרקטיות עם תא מטען שהוא בפירוש הגדול ביותר כאן; גם אם לפי הנתונים הפער מהיונדאי אפסי, הפער בשימושיות מורגש. תא המטען בשתיים האחרות מספק.
בספארק סביבת נהג נאה למדי והנגיעות הכסופות במרכז מוסיפות. לוח המחוונים נאה, המרחב מלפנים טוב, והתחושה אוורירית למדי. הבעיה העיקרית של גרסת הבסיס שנבחנה היא בתנוחת הנהיגה; היא היחידה שבה המושב, שלא היה נוח לחלק מהבוחנים, לא מתכוונן לגובה - וחמור מכך: ההגה לא מתכוונן. בכלל. זה אומר שאם אתם גבוהים מהממוצע (רוטקופ) או קטנים ממנו (שאולי) אז אתם לא מרוצים. וגם אם אחרי כמה זמן מתרגלים לחוסר האפשרות הזה, תנוחת הנהיגה רחוקה מלהיות אופטימלית, בנוסף, ההגה הסתיר למרבית הבוחנים חלקים מלוח המחוונים.
ה–i10 מקבלת את פנינו עם שפע צבעים במושבים, בדלתות ובדשבורד היוצרים אווירה קלילה יותר בתא הנוסעים הנחמד שלה; וכמו במפגשים קודמים אהבנו את זה. העיצוב נאה, איכות ההרכבה טובה ויש גם תא שימושי (היחיד שנסגר) במרכז הקונסולה. איכות החומרים, כמו בכל השלוש, בסיסית עם פלסטיק נוקשה ופשוט. היונדאי צרה יותר מהאחרות בעמדת הנהג (אם–כי לפי דף הנתונים היא דווקא הרחבה ביותר) עם קרבת יתר של הדלת מצד אחד והקונסולה מצד שני; זה לא הפריע לכולם, אבל זה מורגש. גם מאחור מככבות אותן נגיעות צבע, והמושב שם נוח למדי, אבל מרווחי הראש והברכיים רק בסדר - ולא יותר מזה.
ביצועים בסימן שלוש
לכל השלוש מנועי שלושה צילינדרים בנפח הנושק לליטר, ואליהם משודכת תיבה ידנית עם 5 הילוכים. הסלריו מציעה 68 כ"ס ו–9.2 קג"מ; המנוע שלה הוא הרועש ביותר מבין שלושת המנועים כאן, במיוחד בסל"ד גבוה. תיבת ההילוכים היא הפחות נעימה, ההפעלה פחות מדויקת ונקודת ההפרדה של המצמד הייתה גבוהה במיוחד. הספארק מציעה 74 כ"ס ו–9.7 קג"מ; המנוע שקט יותר, ובעיקר מבודד יותר, ותיבת ההילוכים נעימה לשימוש. ה–i10 עם 66 כ"ס ו–9.6 קג"מ; תיבת ההילוכים שלה הייתה הנעימה והמדויקת ביותר וגם מיקום הידית היה הטוב ביותר.
בפועל, השלישייה הזו דומה למדי, כאשר אין לאף אחת יתרון זריזות מורגש. את המיאוץ ל–100 קמ"ש סיימה הסלריו במקום הראשון, בגלל יתרון משקל מסוים ובזכות ההילוך השני שמגיע עד ל–100; שתי האחרון חייבות - וזה עדיף ביום–יום - לעבור להילוך שלישי. בעניין זה נציין שיחסי ההעברה של ה-i10 טובים מאלו שבספארק. הסלריו מהירה מעט יותר מהיונדאי (כבר בהילוך שני), אבל זהה לספארק, עד סוף ההילוך השני של האחרונה.
עם זאת ביום–יום הן דומות למדי. ליונדאי תגובת דוושה קצת עצבנית וכולן זריזות מספיק אם אתם לא מפחדים מסל"ד גבוה. כאמור, במצב זה המנוע בסוזוקי הוא הרועש ביותר, והאחרים שקטים ממנו בפער מורגש. הספארק מפתיעה כאשר היא מגיעה למנתק, והתחושה היא שנשאר לה עוד קצת כוח, ואילו הסלריו רועדת מעט יותר מהאחרות, וגם זה לא באמת מטריד.
בכל הקשור לצריכת דלק, הסוזוקי סיימה במקום הראשון עם 16.1 ק"מ/ל' אחריה השברולט עם 14.4 ק"מ/ל' ושלישית היונדאי עם 14 ק"מ/ל'.
הסלריו רכה ומתמודדת בצורה לא רעה עם השיבושים הלא קלים שהעיר מציבה בפניה. אלה משודרים לתא הנוסעים כמעט תמיד, אבל חודרים פנימה באופן מרוכך שלא מפריע, ורק לפעמים נוצרת חבטה המורגשת בתא הנוסעים. בהשוואה, הספארק שקטה יותר ובפער מורגש וגם נוקשה יותר. התוצאה היא שהשיבושים הקטנים מורגשים יותר, אבל היא זזה פחות עליהם ומתמודדת טוב ממנה עם שיבושים גדולים. בגלל יתרון השקט, כל הבוחנים העדיפו את השברולט כמכלול בעיר על פני הסוזוקי. מעבר ל–i10 הבהיר במהרה שיש לה את המתלים הטובים ביותר כאן. היא מעט פחות טובה מהספארק על שיבושים קטנים, אבל מתמודדת טוב ממנה עם האחרים - ובפער מורגש. בנוסף, היא גם השקטה והנעימה ביותר בעיר.
מחוץ לעיר, הסלריו מתמודדת היטב עם שיבושים קטנים, תודות לאותה רכות, אך היעדר שיכוך יעיל גורם לה לזוז לא מעט על גלים או על שיבושים גדולים. אבל הבעיה העיקרית היא הבידוד החסר; המכונית פשוט רועשת בשיוט, ובפער גדול מהאחרות. גם מחוץ לעיר מעבירה הספארק הנוקשה יותר שיבושים קטנים לתא הנוסעים, אך היא מרוסנת הרבה יותר על גלים עם עבודה עדיפה של המתלים. בנוסף, היא שקטה משמעותית מהסלריו. ה–i10, גם מחוץ לעיר, עדיפה על השתיים; פחות טובה מהספארק על שיבושים קטנים, אבל גם מרוסנת וגם שקטה יחסית.
לסיכום פרק הנוחות. סוזוקי אחרונה, בעיקר בגלל הרעש, ופחות בגלל רכות היתר מחוץ לעיר; שברולט שנייה, מכיוון שהיא שקטה יותר ומרוסנת יותר, וגם אם בחלק מהמצבים היא מעט פחות נוחה, היא עדיפה על סלריו כמכלול. יונדאי ראשונה: הנוחה ביותר כמעט בכל מצב, ושקטה מהספארק ברוב המצבים.
ומה לגבי הנאה מנהיגה? הסוזוקי פחות מחוברת לנהג; היא רכה, האחיזה שלה פחות טובה, ההגה קל וההתנהגות לא ברורה. השברולט ברורה יותר; ההגה שלה קל והתגובה להפניה שלו מהירה וברורה, ותחושת הביטחון המוקנית לנהג עדיפה. ליונדאי ההגה העדיף, היא יותר נחמדה לנהיגה מהאחרות וחלקת ההילוכים העדיפה שלה מהווה יתרון בעליות.
על הנייר, הסלריו אמורה לנצח במבחן; היא הזולה ביותר (גם אם בפער קטן) ועם זאת המאובזרת ביותר. בנוסף, בפועל היא גם המרווחת ביותר, במיוחד מאחור, וגם החסכונית מכולן. אבל היא מסיימת את המבחן במקום השלישי. מעבר לעיצוב החיצוני הגמלוני, הביצוע בתא הנוסעים פחות טוב גם בגימור וגם בהרכבה, תפעול התיבה והמצמד פחות נעים - והיא הרועשת מכולן.
בין הספארק ל–i10 הקרב כבר צמוד. השברולט סיימה את המבחן ההשוואתי של הגרסאות האוטומטיות (ספארק–i10–פיקנטו) במקום הראשון ובפער נאה. אבל כאן הסיפור שונה; היתרון המוחץ בתחום המנוע בגרסה האוטומטית אינו קיים כאן, והאבזור השופע - המתווסף לגרסה ההיא בתוספת מחיר קטנה - מוצע כאן כאופציה יקרה. ועדיין, גם בגרסה זו מדובר במכונית טובה; תא הנוסעים נעים לשהייה, המתלים עובדים היטב והיא מעודנת ושקטה מהסלריו. אבל העובדה שההגה לא זז כלל והמושב לא מתכוונן לגובה (בשונה מהספארק המאובזרת) יוצרים מתכון לתנוחת נהיגה שעלולה להיות בעייתית.
ל–i10, בעיקר, מתלים עדיפים על אלה שיש בשתיים האחרות. הוסיפו לכך את תא הנוסעים הצבעוני שביונדאי - וקיבלתם את המנצחת במבחן זה.
מפרטים
הסלריו מוצעת בגרסה אחת, GLX (רמת אבזור זהה לאוטומטית), ב–59,000 שקלים. רשימת האבזור היא העשירה ביותר ובפער גדול: בלוטות' מקורי עם תפעול מההגה (אבל לא למערכת הקול), מראות ו–4 חלונות חשמלים, חישוקים קלים וחיבור USB למערכת הקול. נציין לטובה מערכת מובילאי תקנית.
ל–i10 הידנית רמת אבזור אחת וייחודית לה ומחירה 60,000 שקלים. ברשימה: 2 חלונות חשמל, חיבור USB למערכת הקול, 2 שקעי מתח (היחידה שמציעה זאת), תפעול מההגה למערכת הקול וזהו בערך.
הספארק מוצעת בשתי רמות גימור; LS, ב–61,000 שקלים כוללת דיבורית בלוטות' מקורית, 2 חלונות חשמל, חיבור USB למערכת הקול וזהו. רמת LT פלוס מעלה את המחיר ל–69,000 שקלים ומוסיפה לאבזור מסך מגע “7 עם שיקוף (חלקי) של הנייד, מצלמה לנסיעה לאחור, 4 חלונות חשמל, הגה מצופה עור, הגה ומושב מתכוונים מעלה–מטה, שליטה על מערכת השמע והדיבורית מההגה, ידיות ומראות בצבע הגוף, פנסי ערפל, גריל מוקף כרום, וחישוקים קלים.
