2013 הייתה השנה של
קיה פיקנטו. נכון, היא הובילה את שוק המיני גם בשנה שקדמה לה, אבל ב-2013 המכירות של הדגם עלו ביותר מ-50% בהשוואה לאשתקד, מה שהעניק לה את תואר המכונית הנמכרת ביותר בישראל ב-2013. לא צריך להסתכל על המספרים בשביל להבין שזה המצב, מספיק לצאת מהבית ולפגוש את מכונית המיני של
קיה בכל מקום. אבל ב-2014 יהיו לפיקנטו חיים קשים יותר, בעיקר באשמת
יונדאי i10, האחות מבית
יונדאי, שמתייצבת בארץ עם דור חדש לחלוטין.
מספרים
הדגם החדש של ה-i10 גדול יותר – 8 ס"מ באורך (מתוכם 5 ס"מ בבסיס הגלגלים) ו-6.5 ס"מ ברוחב, ורק נתון הגובה ירד ב-4 ס"מ. בקיצור, הדור החדש כבר לא נראה כמו מלבן העומד על צידו, אלא צעיר וחביב, וגם נראה קטן ממידותיו. את הקיה אנחנו מכירים כבר ממפגשים קודמים – זו מכונית נאה, ובאופן משעשע היא מצליחה להיראות רחבה מהיונדאי, למרות שבפועל המצב הפוך (7 ס"מ הבדל). היא מרגישה אולי פחות צעירה מהיונדאי, אבל שתיהן מכוניות נאות בסה"כ.
צילום: שחר אלגזי
שתיהן מכוניות נאות בסך הכול
כניסה לתוך תא הנוסעים של הפיקנטו מפגישה אותנו עם תא נוסעים מעט שחור, אבל נגיעות כסף לרוחב הדשבורד ובהגה מוסיפות הרבה. גרסת המבחן היא ה-EX הבכירה, שמוסיפה כיסוי עור להגה, מפתח מתקפל, חישוקים ופנסי ערפל בתמורה ל-900 שקלים בלבד.
ה-EX גם הוסיפה לאחרונה לציוד הסטנדרטי מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית עם מסך מגע, מערכת ניווט ובלוטות'. זה נחמד, אבל המערכת לא ממש ידידותית לתפעול (אנחנו מכירים אותה מהסובארו ארוכת הטווח שלנו). לקיה יש חיבור USB למערכת הקול, אבל אין שליטה מההגה על המערכת, וגם תפעול מחשב הדרך מכפתור בלוח המחוונים לא ממש נוח.
צילום: שחר אלגזיה-EX מגיעה עתה עם מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית
תא הנוסעים של היונדאי מקבל אותנו עם שילוב צבעים נאה בדשבורד ובמושבים (אחד משלושה, האחרים, בכחול ואדום לפי הצבע החיצוני של הרכב, יפים יותר לדעתנו), שגורם לתא להיראות מעט עליז יותר. נציין שבשתי המכוניות הפלסטיקה פשוטה למגע, אבל העיצוב הפנימי של היונדאי צעיר יותר.
היונדאי שלנו היא המאובזרת ביותר (ה-1.25 ליטר מוצעת רק ברמת האבזור הגבוהה) ורשימת האבזור כאן מפתיעה לטובה. היתרון הראשון על הקיה נרשם עם שפע של כפתורים על ההגה, אלו שולטים על מחשב הדרך, על מערכת הקול (גם כאן יש USB) ובלוטות' מקורי (חריג לטובה בקטגוריה) שעובד מצוין. נציין לטובה גם שני שקעי מתח (רק אחד בקיה) ושפע של תאי אחסון. לא שבקיה חסרים תאי אחסון, אבל כאן התא המרכזי נסגר, וזה נוח.
צילום: שחר אלגזיתא הנוסעים של היונדאי מקבל אותנו עם שילוב צבעים נאה בדשבורד
בכל הקשור למרווח שתי המכוניות בסדר מלפנים, אם כי באופן מוזר לא מרגישים את יתרון הרוחב של היונדאי מול הקיה, ושני בוחנים התלוננו שדווקא ביונדאי דלת הנהג בולטת יותר לתוך תא הנוסעים ומעט מפריעה להם. בנוסף, תנוחת הישיבה ביונדאי גבוהה יותר, ולא כולם אהבו זאת, אבל אין בעיה של מקום. המרווח מאחור דומה בשתי המכוניות, עם מרווח סביר לרגליים ומעט חסר לראש לגבוהים.
היונדאי רושמת יתרון ויזואלי קל הודות לריפוד בגב המושבים הקדמיים בדמוי עור שנראה טוב. חשוב יותר – המושב האחורי בקיה פחות נוח משמעותית בגלל משענת גב נוקשה. תא המטען ביונדאי מעט גדול יותר, אבל היתרון נראה פחות משמעותי משמספרים הנתונים – 252 ליטר ליונדאי מול 200 ליטר לפיקנטו. בצד הבטיחות נזכיר שהפיקנטו בעלת ציון בטיחות מלא של 5 כוכבים, היונדאי טרם נבחנה. מחיר? 78,900 שקלים. פעמיים.
צילום: שחר אלגזיהמרווח מאחור דומה בשתי המכוניות
הנעה
כידוע, יונדאי היא בעלת אחוזים בקיה, וזה מתבטא גם ביחידות ההנעה. בשני המקרים מדובר במנוע 1.25 ליטר כאשר בקיה הוא מספק 85 כ"ס וביונדאי 87 כ"ס, וגם נתון המומנט כמעט זהה. בשני המקרים תיבות ההילוכים אוטומטיות עם 4 יחסי העברה. הקיה רושמת יתרון של 75 ק"ג במשקל מול היונדאי, כך שציפינו לדמיון עד זהות בביצועים.
בפועל הן מייצרות תחושות שונות – שתיהן מרגישות זריזות בסה"כ, אבל הקיה נותנת תחושה זריזה יותר, אם כי בפועל ההבדל במבחני התאוצה היה זעיר. יכול להיות שלנסועה הנמוכה ביונדאי (לעומת 5,000 ק"מ שעברה הקיה) יש גם כן חלק בהבדלי התחושה. בשתיהן תצטרכו להגיע לסל"ד גבוה כדי להיות זריזים באמת, ושם רושמת היונדאי יתרון מורגש בנושא הרעש, ככל הנראה בזכות חומרי בידוד עדיפים. גם בשיוט נינוח סביב 110 קמ"ש תהיה הקיה רועשת יותר (הסל"ד זהה).
צילום: שחר אלגזי
הקיה הגיעה אלינו עם יותר מ-5,000 ק"מ על מד האוץ
ליונדאי אפשרות לתפעול ידני לתיבת ההילוכים, ולקיה מסילה משוננת שמאפשרת תפעול ידני, אך פחות נוח. ה-i10 רשמה יתרון בצריכת הדלק – בכלל המבחן מדובר ביתרון של כק"מ לליטר מול הקיה, שדרשה ליטר דלק לכל 12.5 ק"מ. בשיוט נינוח יתרון היונדאי מעט פחות גדול – 17.8 ק"מ לליטר מול 17 ק"מ לליטר לקיה.
בפרק נוחות הנסיעה רשמה היונדאי יתרון לאורך כל הדרך – ובכל סוג דרך. בעיר עובדים מתלי היונדאי בצורה עגולה יותר, בעוד הפיקנטו מתקשה עם השיבושים הקטנים וה"רעים" יותר. מחוץ לעיר המתלים של היונדאי שוב הפגינו עדיפות, בעיקר בשיבושים חדים או רוחביים. לזה מצטרפת העובדה שהיונדאי שקטה יותר – ברעשי כביש, מנוע וצמיגים – לכלל שהות נעימה יותר. נקודה לרעת היונדאי נרשמת להגה בשיוט – המשקל שלו במרכז קל מדי והתגובה להפניה הראשונית מוזרה, כך שנדרשת עדינות בשיוט. בקיה הנושא פשוט לא קיים. בתמרון עירוני אין הבדלים בולטים, לא בקוטר הסיבוב ולא בשדה הראיה, ושתיהן – כמובן – מרגישות בסמטאות כמו דג במים.
צילום: שחר אלגזישתיהן מרגישות בסמטאות הכרך כמו דג במים
בכל הקשור להנאה מנהיגה, שתיהן לא ממש אוהבות נהיגה דינאמית, כאשר הקיה מרימה דגל ראשונה עם תחושה מתפזרת תחת עומס, עם תת היגוי בשפע ומנוע רועש שחסר תפעול ידני אמיתי. היונדאי הרגישה בוגרת יותר, וההגה שמרגיש מעט חסר משקל בתחילת ההפניה, מקבל משקל בתוך הפניה ומרגיש טוב יותר מהקיה. כך שכל הבוחנים העדיפו דינאמית את היונדאי, גם אם ברור לכולם שזה לא הקטע של המכוניות האלו.
צילום: שחר אלגזייונדאי i10 תצליח להעפיל לראשות הקטגוריה?
קטנות
הקרב בין שתי הקוראניות היה לא קל.
קיה פיקנטו הרוויחה את מעמדה בראש הפירמידה בזכות ולא בחסד, עם תחושה מוצקה ובוגרת ואבזור טוב – שאף שופר לאחרונה. אבל היונדאי מצליחה להציע חבילה שלמה יותר, שרושמת יתרונות בסעיפים החשובים של מראה, שקט ונוחות. אפילו בזווית האבזור העדפנו את השליטה מההגה והבלוטות' המקורי והאיכותי יותר על פני מסך המגע ומערכת הניווט.
אין כאן נוקאאוט, אבל כאשר מסכמים את הסעיפים ומוסיפים את העובדה שהמחיר של השתיים זהה, מתקבל ניצחון ברור של יונדאי i10.
