לפעמים מגיעה גם מילה טובה. למשל למע"צ – אומנם הבון-טון הוא להתלונן על איכות הכבישים בארץ אבל האמת היא שאיכות הכבישים הבין עירוניים אצלנו לא כזו גרועה, אפילו די בסדר. במובנים מסוימים הכבישים הבין עירוניים בארץ אפילו טובים יותר מהסטנדרט המקובל באירופה – למשל בעניין השוליים בכבישים משניים. כל מי שירד מהאוטוסטראדות באירופה – אפילו בגרמניה המהוללת – אל הכבישים הצרים המתפתלים בין הכפרים, בוודאי שם לב לעובדה כי הכביש נגמר בערך שני ס"מ אחרי הקו הצהוב. היית שנייה לא מרוכז או חתכת סיבוב? תקבל פגישה אישית עם אבא חצץ או אמא תעלה. לא נעים. בארץ, לעומת זאת, גם כבישים צדדיים ונידחים למדי מבורכים בדרך כלל בעוד חצי מטר של שוליים.
או נושא התאורה – בארץ, אולי בגלל המרחקים קצרים, נהוג להאיר כבישים בין עירוניים ראשיים לכל אורכם, או לפחות בחלק נכבד מאורכם. בחו"ל, לעומת זאת, אין מצב שתעברו חצי מהדרך לעיר השכנה בלי לשים לב שלא הדלקתם אורות – אפילו הכבישים הראשיים חשוכים כמעט לגמרי, כשרק הצמתים והמחלפים מוארים. בזמנו אפילו נדרשה לעניין חברת 'דרך ארץ' שנאלצה להוסיף עוד קילומטרים רבים של תאורה על כביש שש, בגלל שהישראלים רגילים לכבישים מוארים בהרבה מהמקובל באירופה.
צילום: מנהל
ואני מציין את העניין משום שנראה שמשהו טוב עובר על החברה הלאומית לדרכים בשנים האחרונות, עם שפע פעילות בשטח לתיקון, הרחבה ושיפור התשתית. זקני המערכת טוענים שהפעם האחרונה שבה הייתה כזו תנופת השקעה בתשתיות הייתה בימים שרבין היה שר התחבורה – והאפקט החיובי על הבטיחות בדרכים, בדמות צניחה חדה במספר ההרוגים, לא אחר להגיע.
לא תעשו תאונות כי עבירות תנועה זה יקרוהבטיחות בדרכים מחברת אותנו ישירות אל מלחמת החורמה שהכריזו שר התחבורה וראש הממשלה על הנהגים, או ליתר דיוק – על ארנקיהם. כמו תופעות טבע תקופתיות אחרות – הגירת הלמינגים או פריחת הנמלים המעופפות – גם כאן מדובר בתופעה חוזרת. שוב צצות מעל כותרות העיתונים ואתרי החדשות ההכרזות על, מצלמות המהירות החדשות המצטרפות לרחובות תל-אביב, על העלאת קנסות התנועה לרמות מגוחכות ו"הכניסה בכל הכוח" בעברייני התנועה. או כמו שצוטט בעבר ראש הממשלה בידיעות אחרונות – "להתאכזר לעברייני התנועה".
העניין הוא שבניגוד ללמינגים, שפועלים מתוך אינסטינקט ובלי מחשבה, מהממשלה שלי אני דווקא כן מצפה לפעולות קצת יותר רציונאליות כשהם באים להחליט בנושאים הרי גורל כמו תאונות הדרכים. הרי המחקרים מהעולם הראו, מראים וכנראה גם יראו, כי לקנסות גבוהים יותר יש השפעה שולית, במקרה הטוב, על כמות תאונות הדרכים – בטח ובטח כאשר הם מושתים בצורה גורפת. בניגוד, אגב, להגברת האכיפה בצורה ממוקדת. הרי קנס של 1,000 שקלים הוא קנס כבד מאוד מבחינת 99% מהאוכלוסייה – ובכל זאת אנשים מדברים בטלפון ללא דיבורית כל הזמן. העלאת הקנס ל-2,000, או אפילו ל-10,000 שקלים, תצמצם את התופעה הרבה פחות (אם בכלל) מאשר מבצעי אכיפה ממוקדים שיצרבו את האיסור עמוק בתודעת הנהגים.
צילום: מנהל
אלא שהגברת האכיפה דורשת עוד שעות עבודה של שוטרים – וזה עולה כסף. הרבה יותר פשוט להעלות את הקנס ל-10,000 שקל, לקבל כותרת בעיתון, ולהרגיש (ולהצהיר מכל במה) ש"אנחנו נלחמים במרץ בתאונות הדרכים". בתרבות הפוליטית שלנו, הרי הרבה יותר סקסי "להתאכזר" מאשר להתחיל עבודה על מחלף שיושלם רק עוד חמש שנים. אגב, אני ממליץ לנתניהו לבדוק בתנ"ך מה קרה בפעם האחרונה שהשליט הבטיח לנתיניו התאכזרות – אפשר פשוט להקליד בגוגל "אבי יסר אתכם בשוטים" ולקרוא את ההמשך...
