גם עם עסקאות המימון, והכסף מתחת לבלטות, קניית מכונית היא עניין כלכלי כבד. חולי ההגה בינינו גם ידעו להעיד שהם לא יסתפקו ב"סתם" מכונית – אנחנו רוצים מכונית מעניינת!
עקב העובדה שרובנו לא עשירים, אנחנו נאלצים להסתפק במכוניות משומשות. אך גם בתחום הזה אנו לא רווים נחת. לכן, זו הרשימה שלנו של מכוניות שהיינו שמחים אם פעם היו להן יותר רוכשים, ואז היום ההיצע שלהן היה גדול יותר, והיינו יכולים לקנות רכב מעניין ביתר קלות.
נשמח אם תספרו לנו בתגובות איזה מכוניות חסרות לכם בלוחות המכירה.
 
 
 
1. הונדה S2000
בשנת 1999 השיקה הונדה את הרודסטר הספורטיבית שלה, שהגיעה לארץ כבר בשנת 2000. רבות דובר על רמות הכיף (יש דבר כזה!) שהיא מספקת לנהג, ועל המנוע בנפח 2.0 ליטר, שמדלג בקלילות עד ל-9,000 סל"ד שערורייתיים, שמי שנוסע על ארבעה גלגלים לא רגיל לראות. לפני 2006 לא הייתה לה בקרת יציבות, אז הרבה מהמועטות שנמכרו מצאו את עצמן על העץ או העמוד הקרובים. חיפוש מהיר בלוח יד2 הראה שיש רק 5 הונדה S2000 מועמדות למכירה. מהידע והניסיון שלנו, תצטרכו להכין יותר מ-100,000 שקלים כדי לקנות אחת במצב נורמלי. אם רק היו קונים יותר מכוניות חדשות כאלה לא היינו צריכים להסתפק במאזדה 5-MX.
 
2. לנצ'יה דלתא אינטגרלה
אנחנו מקווים שאנו לא צריכים לספר לכם יותר מידי על האגדה המוטורית האיטלקית מבית לנצ'יה. היא יצאה בשנת 1987, עם הנעה כפולה, ומנוע 2.0 ליטר טורבו עם 185 כ"ס ותאוצה של 0-100 קמ"ש ב-6.6 שניות. הדגם האחרון שלה יצא בשנת 1993, ובארץ קיימות מכוניות מכל השנים. סליחה, המספרים מדברים על בערך מכונית אחת מכל שנה. הנחשקות יותר אלו המכוניות מתחילת שנות ה-90', שקיבלו את הכינוי EVO, בזמן שהיפנים היו עסוקים בבניית מכוניות בסיסיות ביותר. אם רק היו נמכרות יותר אינטגרלות, אולי היינו יכולים להרשות לעצמנו לחלום על אחת כזאת.
 
3. אודי S8
ייתכן שאנחנו מקדימים את המאוחר, אבל אולי בעתיד גם אנחנו נוכל לקנות אחת כזאת. בשנת 2007, עמדו מול רוכשי מכוניות היוקרה 3 אופציות – מרצדס S קלאס בסיסית, ב.מ.וו סדרה 7 בסיסית או כאופציה שלישית מכונית השייכת לחברה שאף פעם לא התבלטה בקטגוריה. אודי S8 היא לא המכונית הכי נוחה, ולא הכי מפוארת או איכותית, אך בין הגרסאות שנמכרו הייתה גם כזו עם מנוע V10 בנפח 5.2 ליטר עם שורשים של למבורגיני, 450 כ"ס והנעה כפולה. כשנהיה מבוגרים (אולי עוד איזה עשור) ונרצה מכונית נוחה (באופן יחסי כמובן) ומהירה, השוק יהיה מוצף בגרמניות הנפוצות, ורק מעט יוכלו לשים ידם על מכונית הפאר של אודי שמגיעה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-5.1 שניות.
 
4. טויוטה לנד קרוזר 70
יש אצלנו גם אנשי שטח (ברכב שטח, לא ברגל חס וחלילה) שכמו כולם גם הם מחפשים רכב שטח קשוח, בסיסי ואמין. הסופה זה הרכב הראשון שעולה לראש, אבל כל מי שיש לו ראש מכיר גם את צריכת הדלק של הסופה. טויוטה לנד קרוזר 70 הגיע לארץ בשנת 1997, והיבוא שלו הופסק בשנת 1999 עקב תקני זיהום אוויר חדשים (גם אז היו דאגות כאלה). מעט מאוד כלים כאלה נמכרו, וגם אלה שכן קיבלו מספר צהוב, מצאו את מקומם אצל כוחות הביטחון. המנוע של טויוטה נחשב עד היום לאמין ביותר, ורבים מהכלים שנוסעים כבר עברו מזמן את קו ה-300,000 ק"מ, ולא נראה שזה מפריע להם. מבט מהיר ביד2 מגלה שיש רק 2 כאלה שמועמדים למכירה, אז נאלץ להסתפק בסופה ולעשות מנוי בתחנת דלק הקרובה.
 
5. פורד פוקוס ידנית, דור ראשון
גם כחדשה, המשפחתית הקומפקטית של פורד לא הייתה ברמה של המכוניות המדוברות האחרות. בדור הראשון של הפוקוס (שנת 2000 עד 2005) נמכרו גם מספר מועט מאוד של גרסאות ידניות. בכל מבחני הדרכים שנעשו בתקופה זו היה ברור שהפוקוס היא המשפחתית הדינאמית ביותר, והיא אולי היחידה שיכלה להחליף את פיג'ו 306 כמכונית משפחתית לנהג. היום, כשחברי המערכת הצעירים יותר חושבים על מכונית פשוטה, אמינה, קלה לתחזוקה, ומהנה לנהיגה, האופציה היחידה (כמעט) היא פורד פוקוס ידנית. אך מספר מאוד מועט של מכוניות מסוג זה שמופיע בלוחות המכירה הופך את החיפוש לקשה ביותר. בדור החדש של פורד פוקוס השכילה היבואנית לייבא גם גרסה ידנית, אז אנו מבקשים מכם, בעלי המשפחות שעוד לא אבדה תקוותם, נא לקנות כמה שיותר פוקוס ידניות, כדי שבבוא העת, מחלפיהם של מחליפינו בתפקיד יוכלו לבחור את המשפחתית הידנית שלהם, ולא לקנות את היחידה שקיימת.