סקודה סיטיגו
עיתוי. הכל בחיים זה עיתוי. חשבו על הרגע בו פגשתם את יקירת ליבכם, על הרגע הקסום אח"כ בו אמרה לכם “כן” או על הרגע בו היא גילתה שלכביסה הלבנה שהכינה, הכנסתם בלי שתדע את הגרביים האדומים שלכם (עזבו, אל תשאלו שאלות לגבי צבע הגרביים, יש לכך סיבה הגיונית והיא תפורסם ביום שאחשוב עליה).
כשזה מגיע לכלי רכב, העניין לא שונה. קחו לדוגמא את מי שאולי יכולה להיחשב
כסבתא רבה של פולקסווגן אפ! החדשה. תזמון לא נכון גרם לה להעלם תחת ערמות אבק ולהשאיר את הזירה לחיפושית. ניסיונות נוספים של
פולקסווגן לחזור עם מכונית עירונית קטנה, כמו הלופו והפוקס, לא ממש עמדו בצפיות הקונצרן ולא בגלל שנעדרו ממצבת כלי הרכב הישראלית. שילוב של רעיון בלתי גמור ושוק שאינו מוכן לשלם את הפרמיה עבור הסמל, גרמו להם להיכנס לדפי ההיסטוריה מבלי להותיר חותם. כעת מבצע הקונצרן ניסיון חדירה נוסף לאותה הנישה כשהוא שופך תקציבים כמים, עם שלל דגמי תצוגה לאורך השנתיים האחרונות ולרוחב הקונצרן (פולקסווגן, סיאט וסקודה).
להערכת הקונצרן, קטגוריה זו, התופסת כיום כ-10% מהשוק העולמי, תגדל משמעותית בשנים הקרובות, בין היתר בשל המשך המעבר לעיר והרצון לא לוותר על מכונית. היות ובפולקסווגן לא רצו שהמסיבה תמשיך בלעדיהם, הם הציגו בתחילת שנה זו שלוש אחיות תאומות: פולקסווגן אפ!,
סקודה סיטיגו וסיאט מי. את רשמנו מהאפ!
בוודאי כבר קראתם, אז נהגנו במכונית העירונית בתצורת השלוש דלתות, הפעם מצאנו את עצמנו בתוך גרסת החמש דלתות הפופולארית יותר (לפחות אצלנו) כשבחזית מתנוסס הסמל המחודש של
סקודה. מחיר עדיין אין, אבל האלטו והפיקנטו נמכרות בשישים-שישים וקצת אלף ש"ח, וסקודה סיטיגו צפויה להיות בגזרה זו, וגם זולה יותר מהאפ!.
צילום: מנהל
משתלבת ברקע
שלוש האחיות לבית פולקסווגן זהות לחלוטין, ממסד ועד טפחות, כשרק נגיעות עיצוביות לחזית ולירכתיים מבדילות ביניהן. זה, לפחות לדעת כותב שורות אלה, לא עוזר להם. ההיסטוריה הממונעת מלאה בדגמים זהים לחלוטין שנמכרו תחת מותגים שונים במטרה להוזיל עלויות "עכשיו", אשר נחלו כישלון צורב "אחר-כך". מה יקרה הפעם? נחכה ונראה, אבל לפחות מהעיצוב נותרתי אדיש למדי. אין כאן את המראה הנועז שיש למשל ב
שברולט ספארק, או השובב שיש לסוזוקי אלטו או "תראו הגעתי" שבחזית
קיה פיקנטו. יש כאן מראה בוגר, תכליתי, חף מייחוד, המשתלב מצוין עם הרקע. לא מה שהיתם מצפים ממכונית עירונית קטנה. מאוחר יותר יובהר העניין כשקברניטי החברה יספרו שקהל היעד הפוטנציאלי של הסיטיגו, כולל: "צעירים, בעלי משפחות קטנות, מחפשי רכב שני למשפחה מתרחבת וכאלה המבקשים להחליף את רכבם הגדול ברכב קטן יותר." רגע... מי נשאר בעצם?
רעיון ה"בוא לא נרגש אף אחד" ממשיך גם בתוך תא הנוסעים, עם מראה שיגרתי למדי וחומרים שנראים מוצקים אך מרגישים חלולים. אז החלל אולי לא יגרום לליבכם להחסיר פעימה, אבל תפעול המערכות השונות נוח, אינטואטיבי ובמרחק נגיעה. טוב, אולי זה גם בגלל ממדי הרכב. אלה אולי צנומים באופן מוחלט – אבל גדולים ביחס לקטגוריה. הסיטיגו הכי רחבה בקטגוריה (5 ס"מ יותר מפיקנטו ואלטו), מציעה את בסיס הגלגלים הכי גדול (4 ס"מ יותר מהפיקנטו, השנייה בדרוג) והכי הרבה מקום למטען גם כשהמושבים האחוריים נטועים במקומם וגם כשהם שכובים. היא גם מציעה שפע תאים ושאר פתרונות אכסון חכמים שאת חלקם כבר פגשנו בדגמי סקודה בעבר, כמו וו תליה לשקיות הנשלף מכפתור פתיחת תא הכפפות, מקום יעודי לסלולר דקיק (iphone או אנדרויד), כיסי רשת בצידי המושבים הקדמיים לבקבוק מים או לתחיבת הסלולר המיושן.
צילום: מנהל
זזים
סיבוב המפתח מעלה חיוך על שפתותי. איכשהו, מנועי השלושה צילינדרים משמיעים צליל בשרני, כאילו מתכנניהם אמרו "טוב אולי הרכב לא זז, אבל בוא נספק לו צליל של מכונית עם ביצים." רמיסה של דוושת התאוצה, וכעבור 13.2 שניות – אם להאמין ליצרנית – תחצו את רף 100 הקמ"ש. זה אולי לא מעט, אבל זה הרבה פחות מהמתחרות, ובקטגוריה החלושה הזו כל שנייה קובעת – במיוחד בעת עקיפה. ההילוכים מעט ארוכים, אולם הידנית נוחה לתפעול וההילוכים משתלבים בקלות. בתנאי מעבדה, נתוני היצרנית מדברים על 21 ק"מ/לליטר. בפועל, עם רגל כבדה ומשיכות הילוכים כאילו ליטר דלק נמכר ב-4 שקלים ולא במחיר כפול, הסיטיגו גמאה 15.8 ק"מ לכל ליטר. מרשים בהחלט. הגרסה החלשה יותר של הסיטיגו (60 כ"ס לעומת 75 כ"ס מאותה יחידת כוח) הייתה כצפוי חסכונית יותר, אבל גם הרגישה חלשה, פחות עגולה ונעימה ובמפתיע גם הרטיטה את הנוסעים בסרק. מזל שבינתיים היא אינה צפויה להגיע אלינו...
התחושה הראשונה המתקבלת מהסיטיגו היא של מכונית קטנה ושובבה במיוחד, כשהמנתק נמצא אי שם באזור ה-7,000 סל"ד (קשה לדעת בדיוק – מד הסל"ד קטן מדי לטעמי). אבל במעלה הכבישים המתפתלים סביב לסיבון, מגלים כי ההגה קל מדי וחסר תחושה. כשבכל זאת דוחקים את המכונית למגבלות מתקבל תת היגוי צפוי המלווה מיד אח"כ ביד המכוונת של בקרת היציבות.
אין למכונית בעיה לנוע בקצב סביר בכבישים מהירים, וכל עוד המהירות אינה חריגה היא גם תעשה זאת בנוחות סבירה, תוך כדי בידוד תא הנוסעים מרעשי הכביש והמנוע. בעיר המצב שונה, ועל האספלט השבור וזרוע הבורות סביב ליסבון המכונית לא פעם התקשתה לספק את רמת הנוחות הנדרשת – וזה כשהיא נעולה בצמיגים הסטנדרטיים (175/65/14) ולא בחישוקי ה-15'' האופציונאליים.
סטנדרט או מותרות?
כשהגיעה
סוזוקי אלטו, הסנונית הראשונה לקטגוריה הזעירה, חשבנו שזה מוזר שלנהג אין שליטה משלו על חלון הנוסע שלצידו, שאין תא כפפות ושכיסוי תא המטען אינו מתרומם עם פתיחת הדלת – אבל קיבלנו זאת כחלק מהיותה ב-"Budget car", רכב בסיסי חף ממותרות. מאז קרה מה שקורה תמיד, הגיעו לזירה מתחרות חדשות שהעלו את רף המותרות בהתמדה. אביזרים שלפני שנתיים נראה לנו לגיטימי שלא יופיעו ברשימת האבזור, נראים כיום כוויתור קמצני מצד היצרנית. ובסיטיגו יש לא מעט פריטים כאלו – למשל חלקי הפח החשופים שנראים זולים ולא "קטע עיצובי" (כמו ב-107, למשל); כך גם הסתפקות בשני חלונות חשמליים, כשהנהג לא מקבל כפתור שליטה בחלון הנוסע; או שטיח בתא המטען שלא מכסה את כל תחתית התא. כמה זה כבר חוסך?!
צילום: מנהל
אז הסיטיגו לא פיתתה אותי עיצובית ולא סנוורה את עיני בעושר רשימת האבזור שלה, אבל בהחלט יש לה יתרונות: היא מרווחת, זריזה, חסכונית ובטוחה (5 כוכבי בטיחות). ובכל זאת, על השאלות המרכזיות אין עדיין תשובה: מה יהיה מחירה ומה ייכלל ברשימת האבזור "הישראלית"? תשובות לשאלות אלו יינתנו רק לקראת הגעת המכונית לארץ. מתי? בעוד כחצי שנה.
