תורת הגזע "הוא מיוצר בטורקיה, הוא לא איכותי". "זה הרכיבו אותו בהודו, הוא מתפרק". "הם צרפתים, זה לא אמין". לא, אלו לא ציטוטים ממערכון "העולים החדשים" של "חבורת לול".
נשמע מוכר? אלו אמרות שמתייחסות למכוניות, שכל אחד ואחת מאתנו מייעץ לחברים שלו לרכוש, או לא לרכוש. זה מתחיל בזיהוי על פי מוצא, ממשיך דרך ניתוח "מעמיק" על תכונות הרכב והמותג (המתבסס על מה אמר כבוד המוסכניק), ומסתיים, בדרך כלל, בקנייה של מה שכולם קונים. לרוב, אין אפילו התחשבות בצרכים הממשיים של הרוכש כאלמנט שיקולי מהמעלה הראשונה.
כך, למעשה, הצרכן רוכש מוצר שהקשר היחיד בינו לבין מילוי צרכיו (או רצונותיו), מסתכם באמוציה שבגללה הוא חשב על הרכב מלכתחילה. ושום מילה על "אפקט העדר".
צילום: מנהל
מי מול מי
מיזוגים ושיתופי פעולה הם דבר נפלא, בין אם בחיים ובין אם בעסקים. עולם הרכב הוא בהחלט ביזנס שכדאי להיות שיתופי בו. הנה כמה דוגמאות: מנועים של
ב.מ.וו המצויים ברכבי
פיז'ו-
סיטרואן,
רנו-
ניסאן (מנועים ורכיבי חשמל);
קרייזלר – שמנועיה היו מצויים ב'
מיני' עד 2006 או
דודג' ו
מיצובישי עם מנועי 2.4 ל' ששימשו דגמים שונים, ועוד. כל אלו אפשרו לחברות השונות, התקדמות טכנולוגית וכמובן כלכלית, שכן שיתופי פעולה הם דבר שמעבר לכל חוסך בעלויות פיתוח, כך שכמעט ואין צורך בפיתוח רכיבים מאפס. אז בפעם הבאה שאתם חושבים על מותג הרכב, זכרו שמתחת לסמל יושבים כנראה מכלולים מכמה חברות.
זה אמין?
נתחיל במה שכולנו רוצים (או לא) לשמוע – נושא האמינות. "יפני זה אמין, אירופי לא" – זה מה שכולם יודעים, לא? האמת היא, שלכל יצרנית יש תקופות שפל ותקופות מוצלחות יותר.
עד לפני 10 שנים, בזמן שיצרניות כמו
הונדה,
סובארו ואחרים נהנו ממוניטין ה-"אפס תקלות", נציגי המכירות של היצרניות הצרפתיות קססו ציפורניים באולמות התצוגה. כולנו מכירים את סיפורי "בעיות חשמל אצל פיג'ו " ואת ה-"לא רואה מוסך" על
טויוטה (עוד לפני שרנו הפכו את האחרון לסלוגן...).
צילום: מנהל אולם, מידור יצרניות או שלילתן הוא לרוב שגוי, מאחר שמכוניות רבות משתמשות ברכיבים משותפים, כך שלמותג או מוצאו כבר אין חשיבות רבה. ניקח דוגמא: האם
רנו פלואנס 2.0 ל', נחותה באמינות בהשוואה לדור הקודם של הניסאן קשקאי? מרבית הנשאלים כנראה ישיבו בחיוב, אך למעשה, מדובר ביחידות כוח (מנוע וגיר) זהות בשני הדגמים, ואף מערכות חשמל מאותו בית.
אבל, כנראה צדק איינשטיין כשאמר "הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה", וקהל הרוכשים יתקשה להסיר סטיגמות אלו בטווח הארוך.
צילום: מנהל
זה בטיחותי?
ועכשיו לנושא אחר לגמרי. לך תתחיל לשכנע אדם שגדל על ברכי תאוריות קונספירציה של "עובי הפח", שאין לזה רלוונטיות מבחינת בטיחות הרכב. בטיחות הרכב נמדדת באזורי הקריסה (שטח במרכב המיועד לספוג אנרגיה בעת התנגשות), במבחני בטיחות ובמנגנונים שונים. גם אם נטיל ספק במבחני ריסוק (בשל משתנים כמו כמות אנשים ומשקלם ברכב, זוויות פגיעה וכו'), הם עדיין אינדיקציה טובה.
לא מעט שאלות עולות בהקשר זה; למשל, שתי מכוניות מסגמנטים שונים – אחת מיני ואחת משפחתית, שתיהן השיגו את הציון המרבי (5 כוכבים מתוך 5) במבחן הבטיחות האירופי, מי מהן יותר בטיחותית? התשובה אינה חד-משמעית.
במקרה של התנגשות בין רכב גדול לקטן, וודאי שהגדול יהיה בטיחותי יותר. אבל אם כל רכב בנפרד מתנגש בקיר בטון (כך בוחנים במבחני הריסוק), רמת הבטיחות תהיה זהה. מה לעשות, עם חוקי הפיזיקה אי אפשר להתווכח.
צילום: מנהל זה נוח?
"חבר שלי קנה אוטו צרפתי, חשובה לו נוחות הנסיעה, כי, אתה יודע, צרפתי זה נוח". הדבר לא בהכרח נכון; כשמדובר על חווית הנוחות בנסיעה, מספר המשתנים רב – כיול מתלים, שלדה, נוחות ישיבה (כולל רכות המושבים), מבנה גוף הנהג ועוד פרמטרים. הדבר הפחות סובייקטיבי הוא נוחות המתלים, ואילו נוחות המושב היא עניין אינדיבידואלי דווקא.
אם אתם רוצים לדעת איזה רכב נוח עבורכם, בצעו נסיעת מבחן או השכירו רכב ליום.
זה יציב על הכביש?
פעם ראיתם רכב שדואה, אולי מרחף מעל הכביש? או רכב ש"מזגזג" בין נתיבים ללא שהנהג מבצע זאת? אולי בסרטים. כשאני שואל את מר ישראלי מה כוונתו "יציבות על הכביש", בדרך-כלל התשובה לא ברורה.
בכל מקרה, ממה שהבנתי עד כה, לרוב מדובר על התחושות שבאות מההגה (לידיים) ומהמושב (לישבן). מן הסתם, יש דגמים מסוימים שמקנים תחושה של חוסר יציבות מסוימת, כגון רכבי פנאי-שטח בעלי מרכז כובד גבוה, או רכבי מיני קלי משקל. רבים המקרים שבהם רכב סופרמיני חדיש עשוי להיתפש כ"פחות יציב" ממשפחתית ישנה יותר.
.jpg)
צילום: מנהל
הנה דוגמא משעשעת: ניסאן מיקרה חדשה שוקלת 910 ק"ג. סובארו לאונה (ה-DL האגדית) שנת 92' שוקלת אותו הדבר בערך. סטיגמה שדבקה בדגמים כמו המיקרה ודומיה היא שהנהיגה בהם מקנה תחושה של חוסר יציבות, הימור שלי שלא היה נאמר דבר כזה על משפחתית אופיינית בעלת משקל דומה, למרות ההתקדמות בטכנולוגיה. דוגמא זו באה להמחיש עד כמה כיול מתלים רך, או הגה, עשוי להשפיע על תחושותינו ברכב.
זה חסכוני?
"אני צריך רכב משפחתי בנפח של 1600 סמ"ק". הרי 1600 זה הכי טוב! למה? כי זה מה שהשכן קנה. בשיחות ייעוץ שונות, עולה נקודה מוטעית לגבי תיוג מכוניות על פי גודל המנוע. רבים חושבים למשל שמנוע 1200 לא ישרוד בעליות לירושלים, או מנוע 2000 הוא בזבזני ולכן מראש מבררים: "איזה מנוע זה?".
אם ניקח סופרמיני כמו
סוזוקי סוויפט חדשה, עם מנוע 1.2 ל', ונבצע השוואה עם
סיאט איביזה 1.4 ל', ניתן לגלות כי נתון ההספק של הסוויפט טוב מזה של האיביזה: 94 כ"ס, לעומת 85 בהתאמה. עם הזמן, אפשר גם לראות במכוניות המצוידות במנועי 2.0 ל' חדישים, צריכת דלק דומה למכוניות מיושנות עם מנועי 1.6 ל'.
צילום: מנהל
אם לא די בכך, בשנים האחרונות תחום הטורבו במנועים התפתח מאוד ובכלל ערער את תפיסתם של נהגים רבים. פתאום, דוגמאות למכוניות משפחתיות עם מנועי 1.2 טורבו נשמעו כמגוחכות: מנוע 1.2 טורבו משמש בארץ את הסקודה אוקטביה, בעוד שלפני שנים אחדות ישב בה מנוע 1.6 פחות יעיל.
יתרון נוסף שיש במנועי הטורבו הוא, כמובן, ביצועים. בדרך כלל, מנועים מוגדשים מספקים יותר מומנט, בסל"ד יותר נמוך, מאשר מנועים אטמוספריים בעלי הספק דומה, כך שתחושת התאוצה בהם לרוב טובה יותר (גם אם בפועל אין הבדל תהומי בביצועים). נסיעת מבחן תבהיר את נושא הביצועים, ונסיעה ממושכת תראה חיסכון בצריכת הדלק. כמובן שמרכיב מהותי לא פחות בצריכת הדלק והזריזות, הוא שידוך המנוע לתיבת ההילוכים – וזה מבלי שדיברנו על חשיבות משקל הרכב לנושא.
צילום: מנהל זה תופס?
הגענו עד הלום. עייפים מהסברים על דפוסי צריכה של הלקוח הישראלי, טרודים מקבלת עובדות שאולי לא עולות בקנה אחד עם מה שחשבנו עד עכשיו לגבי מכוניות. דבר אחד בטוח; צריך להיות פיקח. כמו בחיים, צריך לדעת לסנן את הדברים הנכונים על מנת לעשות את הבחירה הנכונה.
אז פעם הבאה שהדוד מכפיש, או מהלל, רכב כזה או אחר בשולחן השבת, (או סוכן מכירות משבח אחר באולם התצוגה), הכי חשוב הוא שתהיו חמושים בדבר שהכי יעזור לכם להפריד העיקר מהתפל – ידע.
צילום: מנהל
