ולמה אני משתף אתכם בזה? כאשר חזרתי עם הג'וליה מאולם התצוגה בהרצליה שגיתי, ובעוונותיי נפנפתי לשלום בנימוס אירופאי לביתי ולחברתה כשעצרתי במעבר החצייה בשכונה. שתי דקות אחרי ועוד לפני שהגעתי לחניה, דיווח מערך המולטימדיה על טלפון, ואני כבר השפלתי ראש והמתנתי לנזיפה. "אבא?מה זו המכונית שהבאת הפעם? אלפא רומיאו? היא נראית מדהים". נשמתי לרווחה. הג'וליה הצילה אותי, וכנראה שהיא נראית ממש טוב אם בזכותה הפכה השיחה לחברותית.
או, יוליה
ואכן, ג'וליה Q4 ולוצ'ה עם חבילת 'לוסו' נראית נהדר, ביחוד מלפנים. החזית ממש אגרסיבית עם כונסי אוויר אלפאיים גדולים, שמשולבים בפגוש הנמוך ששפתו המוחצנת מאיימת לשייף אבני שפה בכל חניה, ופנסי הקסנון (בחבילה זו) מוסיפים לא מעט.
דופן שגרתית יותר, ומזכירה ב.מ.וו סדרה 3 דרך שילוב החרטום הארוך והאחוריים הקצרים, אבל חישוקי ה-"19 המאוד "פתוחים" ומוחצנים עם קאליפרים אדומים שיש ב'לוסו' עושים את העבודה. האחוריים יכלו להזכיר מאזדה 3 לולא תחתית הפגוש שמאכלסת דיפיוזר שחור וגדול ומפלט שמנמן מכל צד. ובכלל, החלקים בתחתית הרכב עושים את שלהם וההופעה מושלמת על ידי גג זכוכית שחור. כל אלה גורמים לרבים לחשוב שה-Q4 היא-היא המהדורה הספורטיבית של הג'וליה (אלא אם ראיתם לידה את תלתן ירוק).
דרוש שיוף
גם בתא הנוסעים הלוסו נראית עשירה מהרגיל ובכלל. העור החום והדיפון הנאה עם התפרים שמגיע לדלתות ולחלק העליון בסביבת הנהג, מקרין אווירה איטלקית נכונה, והעץ הכהה (עדיף משמעותית על הבהיר) מוסיף. מתג ההתנעה, שממוקם על גלגל ההגה, תורם אף הוא לאווירה, וכך גם פקדי ההילוכים הכסופים והגדולים מאלומיניום שנראים כאילו נשלפו ממזראטי. גם פריטי אבזור כמו מפתח חכם ומערכת שמע של הרמן קרדון תורמים לחוויה. הרושם הראשוני מפתה כאשר רמזים לחולשות איטלקיות מוכרות נטמעים באווירה החמה שהאנשים במילאנו ובטורינו יודעים לייצר.
אבל הירידה לפרטים, שמתרחשת באופן טבעי עם הזמן, קצת פחות מחמיאה וחושפת קצוות שטרם שויפו. חלקי הפלסטיק התחתונים בסביבת הנהג קשיחים מדי, פתיחת התא שבין המושבים וסגירתו קשה ומאיימת לשבור אותו, ואפילו החלק התחתון בתאי הדלתות או סגירת פתחי האוורור הצידיים אינם יוצרים את תחושת האיכות המתבקשת. כך גם כיסוי הגג הדקיק שחלקו האחורי מופעל ידנית.
הביקורת ממשיכה למולטימדיה שהצג שלה קטן, תמונת המצלמה זעירה, היא אינה שופעת אפשרויות ותפעולה לא מבריק. גם מחשב הדרך שבין המחוונים אינו שופע מידע, וחלק מהתצוגה לא קריא מספיק (למשל שמות הנתונים שמוקרנים). ואפילו חסר גם סתם מקום להניח את הסלולר במרכז. קשה גם להבין חוסרים במערך הבטיחות המתקדמת, כאשר יש ניטור שטח מת, בלימה אוטונומית והתרעת סטייה - אך לא תיקון וגם לא בקרת שיוט אדפטיבית. בכל זאת, מדובר במכונית שעולה 425,000 שקלים.
עם זאת הפשטות, והעובדה שפריטים רבים מופעלים על-ידי לחצנים חיצוניים עושים את ההתאקלמות למהירה ומושכים להתרכז בעיקר - נהיגה.
הג'וליה מכתיבה תנוחת נהיגה נמוכה, וגבוהים יגעו בגג השמש עם הפדחת; או הקרחת, תלוי בנהג. למושבים נוקשות ספורטיבית שנראית טובה ברגע הראשון, אך עם הזמן מתגלה מחסור בתמיכה והמבנה אינו מושלם. מפריע גם המיקום הלא נוח למתגי הכיוון החשמליים של המושב; הם קרובים מדי ללחצני הזיכרונות מה שגורם מגעים שגויים מדי פעם. מאחור מרווח הרגליים טוב, אך מרווח הראש מוגבל.
עזבו שטויות
האווירה הכללית בג'וליה אומרת "עזבו שטויות והתחילו לנהוג" - הרי כך צריכה להימדד אלפא. וכבר מההתנעה ברור שמשהו בג'וליה עובד טוב. ולא ברור אם אלה דווקא הקצוות החשופים או משהו מכוון שיוצר רכב בו המכניקה עדין מורגשת. הג'וליה היא מכונית חיה, עם הרבה אופי וזה בולט כמעט מהיציאה הראשונה מהחניה - אם במצערת החדה, וגם במצב 'רגיל', אם בתגובות המנוע והתיבה, ואם בביצועים המאוד מהירים. נגיעה במנופים הגדולים שמאחורי ההגה מעבירה את התיבה ל-D וזה נוח בהרבה מאשר תפעול הבורר שאינו אינטואיטיבי.
מהר מאוד אני מגלה שהייתי שמח לקצת יותר צליל ממנוע המולטיאייר המוגדש שנפחו 2.0 ליטר ומייצר 280 כ"ס. המנוע פותח בטון נעים, אבל פשוט לא מתקדם בסולם וקולו נעלם תחת רעשי הרוח והכביש. עיקר הכוח מופנה כמובן לאחור, אבל בזכות ההנעה הכפולה והיעילה, ה-Q4 מעבירה היטב את הכוח לכביש בזינוק, ויוצאת לדרך במהירות כמו שמבטיח נתון ההאצה ל-100 קמ"ש - 5.2 שניות. לאווירה הספורטיבית תורמות החלפות מהירות ומורגשות של תיבת שמונה ההילוכים של ZF (לפעמים הן מורגשות מדי). כמו פעם, הפעילות המכנית מורגשת וזה טוב, אבל לעיתים זה קצת מוגזם, כמו בתמרוני אחורה-קדימה, או בפעולת מערכת הדימום/התנעה שמקפיצה את הרכב לפנים. לעיתים, גם בלימות המנוע בהרפיה מהמצערת מורגשות מדי.
המנוע מאוד אפקטיבי, אבל למרות כוחו וההתנהלות המהנה שלו במרכז הטבלה, הוא אינו אוהב לטפס לסל"ד גבוה. באזור ה-5,500 מתחיל הקו האדום והוא לא אוהב להצפין מעבר ל-6,000, קצת מוזר במנוע של אלפא. וצריכת הדלק? בשיוט יתקבלו 12.5 ק"מ/ל' אבל ביום מגוון עם קטעים מאמצים ירדנו ל-9.9 ק"מ/ל'.
בלי דרמות, עם יכולת
האופי והחיות ממשיכים לפניות. ה-Q4 אינה דרמטית בפניות מהירות ורוב הזמן גם לא באיטיות (בהן קל יותר לייצר סוג של פסיעת כוח). הכוח הרב מועבר כה טוב לכביש עד שלרוב הג'וליה דבקה בקו הנבחר ורק באופן נדיר תבצע פסיעות כוח קלות ומסייעות מאחור. הרבה יותר קל לקבל תנועת אגן קלה בהרפיות מהמצערת.
ועדיין, התגובה המעולה לפקודות ההגה המהיר בעל התגבור הנכון במצב 'ספורט', אבל גם ב'רגיל', היא משהו שכבר שכחנו שקיים. יכולת שינוי הכיוון הנחושה ממכרת, והג'וליה מייצרת קצב מופלא בכבישים מתפתלים, כשבקרת היציבות (אשר באופן מאכזב אינה מתנתקת) נותרת ללא עבודה. למרות הקאליפרים האדומים לבלמים אין נשיכה חזקה אבל הם שומרים על כושר גם תחת עומס. חבל שהפעלת איתות האזהרה בבלימות היסטרית מדי.
נוחות הנסיעה על חישוקי ה-"19 אינה מצטיינת. הדבר מורגש בייחוד בעיר, שם נוסף גם רעש מהמתלים אבל איכשהו התחושה היא שהם עובדים ולא מתרסקים, ומחוץ לעיר המצב משתפר. קצת יותר מפריעה היא הנטייה לניתורים קלים על כבישים גליים ורעשי הרוח שנובעים מאטימה לא מספקת של השמשות.
מדברת ללב
זו נהיגה ראשונה שלי בג'וליה החדשה, ואני מודה שהופתעתי. אחרי שפע אכזבות לאורך השנים ודחיות חוזרות ונשנות בהשלמת הפרויקט, האיטלקים יצרו מכונית ראויה. כזו שהינה אחת המהנות בפלח השוק שלה - חיה, נושמת ושופעת אופי.
זה נשמע קלישאתי, אבל הג'וליה מזכירה למה כל כך אהבנו את זן המכוניות הזה שנקרא "ספורט-סדאן". הג'וליה מדברת ללב ולוקה פה ושם בהיגיון. אבל הי, אחרי כל כך הרבה שנים מי היה מאמין שכה נשמח בנהיגת אלפא.
ולכן אנחנו מוכנים לסלוח לתג מחיר שמתחיל ב-385,000 שקלים ל-Q4 ולוצ'ה, ומגיע ל-425,000 עם חבילת 'לוסו', ומוכנים לקבל את התירוץ שזה ניתן להצדקה מול המתחרים כשמתחשבים באבזור, בהנעה הכפולה ובהספק. עכשיו נותר רק לשייף את הקצוות החשופים; בכל זאת, צריך היה להשאיר משהו למקצה השיפורים.
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
משפחתיות גדולות / מנהלים
