אוקטביה
אני פוגש באוקטביה במתחם צפוף, מלא בדגמי קבוצת פולקסווגן עד אפס מקום. בצבע הלבן של רכב המבחן קשה לומר שה־RS מתבלטת באיזה אופן, ועם כובע צהוב היא יכולה להיות "מושלמת". ובכל זאת, ברמזור ליד אוקטביה, שנשמעת קצת אחרת ונולדה עם אותו כובע על הראש, ההבדלים מתחילים לבלוט — הנמכה קלה (14 מ"מ; לא שרואים אותה ברמזור), פגושים אגרסיביים, כנף קטנה מאחור, תאורת לד מלאה וחישוקי 19 אינץ' ענקיים (עוד נחזור אליהם). אוקטביה, אבל קצת אחרת.
גם כניסה אל תא הנוסעים תחשוף בפנינו שמדובר, קודם כל, באוקטביה. עיצוב סביבת הנהג כה מוכר, אבל היא מאובזרת עד לקצה, ועשירה בשלל נגיעות שמזכירות לנו כי מדובר בגרסת RS (תפירה אדומה, תגי vRS, ריפוד משולב עור־אלקנטרה למושבים ועוד) — אבל אוקטביה. ושלא תטעו, זה בעיקר דבר חיובי. החומריים איכותיים לרוב, ונעימים למגע כמעט תמיד. זה גם אומר שמקום לא חסר, לא לנוסעים (בעיקר בממד האורך) ובטח שלא למטען — איכשהו גם היום פתיחת דלת תא המטען (590 ל') של האוקטביה מצליחה להוציא מאיתנו קולות התפעלות.
חמה
וכל מה שנכתב עד כאן נכון, פחות או יותר, גם ל־RS שלפני מתיחת הפנים. אבל העדכון שעברה האוקטביה החמימה נגע לא רק למראה, אלא גם לתוכן. הדור החדש זוכה למנוע מעודכן, אותו 2.0 ליטר מוגדש שמשרת את מרבית הספורטיביות של הקבוצה, רק שכאן הוא מופיע עם 230 כ"ס, לא שינוי דרמטי מה־220 כ"ס שהיו לה בעבר. אלינו מגיעה רק הגרסה הבכירה — RS 245, זה אומר שאנחנו זוכים ליהנות מ־245 כ"ס ו־37.7 קג"מ (תוספת של 25 כ"ס ו־2.1 קג"מ לגרסה שלפני חידושה). במקום תיבה דו־מצמדית עם 6 הילוכים, לדו־מצמדית ב־245 יש 7 הילוכים, וגם אלה מסייעים לה לקבוע 6.6 שניות בתאוצה ל־100 קמ"ש, שיפור של 0.3 שניות. זה כבר נשמע יותר טוב.
תוספת הספק זה נחמד, אבל נחמד לא פחות לקרוא על השינויים שנוגעים לשלדה והעברת הכוח. בסקודה מדווחים על מפשק סרנים אחורי רחב ב־3 ס"מ מזה של הדגם הקודם, כמו גם על מערך בולמים אקטיביים. את הדובדבן הדינמי שמרה סקודה לחלק הקדמי — לראשונה בישראל, אוקטביה RS שמגיעה אלינו מצוידת בדיפרנציאל מכני מוגבל החלקה.
טוב, כמעט מכני, או יותר נכון מכני אבל לא בדיוק זה שאתם ואני חושבים עליו. בקונצרן הגרמני החליטו לעשות דברים קצת אחרת, ובמקום הפתרון המוכר של דיפרנציאל טורסון, המציאו במידה מסוימת את הדיפרנציאל מחדש. אנחנו מכירים אותו כבר מלאון קופרה, אבל בקצרה נזכיר שמדובר בסט של מצמדים ומוח אלקטרוני האמונים על חלוקת הכוח בין הגלגלים הקדמיים. מערכת דומה להלדקס של החברה, רק על שניים. היתרונות על הנייר רבים ומרשימים — חלוקה מיטבית ומהירה של הכוח בין הגלגלים בהתאם לדרישה, אפשרות "לצפות" מראש צורך בהפעלת הדיפרנציאל והפחתה משמעותית בלוחמת המומנט. ומה קורה בפועל? תמשיכו לקרוא.
לוהטת?
עד עכשיו דיברנו מספיק, אפילו קצת יותר מדי. לחיצה על כפתור ההתנעה, ומהר מאוד אני מתמקם בנוחות במושב הנהג, שיתגלה כשותף מצוין למאות הקילומטרים שלפני, ומפנה את החרטום שלי לכיוון דרום.
קשה לרסן את רגל ימין, הכוח זמין בכל שלב, והאוקטביה לא מראה אפילו סימנים למאמץ - המנוע חזק וגמיש ובמצב הזה התיבה מדפדפת בין ההילוכים בחלקות מרשימה. רמת רעשי הרוח נמוכה למדי, ולמרות החשש מחישוקי הענק הנוחות מפתיעה לטובה במצב הרך של הבולמים (ובכל זאת, עם שברים באספלט קשה לה להתמודד), ורק כבישים גליים ממש ובמהירויות לא ממש הגיונית דורשים מעבר לאחד המצבים היותר נוקשים שלהם לטובת ריסון עדיף.
הדרך לכבישים הנכונים ממשיכה לחלוף מהר, יותר מהר ממה שחכם לעשות, אפילו כשאני מצויד, כנראה, בסליפרית המושלמת. אני עובר לשיוט רגוע בעזרת סיוע של מערכות הבטיחות האקטיביות — בקרת שיוט אדפטיבית ושמירה אקטיבית על נתיב הנסיעה. יש זמן ויש מקום למהירות.
והזמן הזה הוא עכשיו. לחיצה על כפתור אחד מספיקה כדי להכניס את האוקטביה למצב 'ספורט' שמקשיח את הבולמים וההגה ומשנה את תגובות התיבה והדוושה יחד עם תגבור לצליל המנוע שהופך גברי ונוכח יותר. הקצב מתחיל לעלות והאוקטביה ממשיכה לא להתרשם, אך גם לא להרשים. האחיזה גבוה, תגובות השלדה מתונות־עד־לא־קיימות וההגה אילם למדי. התיבה החדשה מפתיעה ולאו דווקא לטובה — אפילו במצב הקיצוני ביותר שלה היא מציגה אופי פלגמטי עם תגובות איטיות לפקודות רגל ימין, ורק המצב הידני מסייע במעט. גם המנוע דוחף חזק, אבל האוויר נגמר לו קצת מוקדם (באמת שאין טעם למשוך אותו מעבר ל־6000 סל"ד) והצליל, שהיה מבטיח בהתחלה, לא מתפתח לאיזו סימפוניה מרתקת במעלה הסקאלה.
זה היעף השלישי שלנו בכביש. אני כבר מתחיל להכיר אותה, והקצב הופך מהיר באמת. בעומס גבוה שכזה השלדה מתחילה לעבוד, כולל הידוק קל של החלק האחורי בהרפיה במגבלות או קרוב אליהן. היא מעדיפה כניסה נחושה בבלימה (סט דיסקים גדולים בעלי עוצמה ראויה והתנגדות מרשימה לדעיכה) לפנייה כדי שהאחוריים יעבדו באמת, אבל בכל מקרה בקרת היציבות הלא מתנתקת אינה מאפשרת שעשועים של ממש. ההגה ממשיך לשתוק, אבל הוא מתגלה כמדויק, בעל משקל טוב, ומציג אפס לוחמת מומנט כמובטח.
בכלל הדיפרנציאל הזה עושה עבודה טובה ומרשימה לרוב, שואב את האוקטביה לתוך הפניות אחת אחרי השנייה. מדי פעם הוא קצת מפספס — קשה לצפות את תנועת האלקטרונים שבמוחו הממוחשב — אבל כשזה עובד זה מרשים ויחד עם מערך הבולמים האקטיבי, שבמצב הקשיח שומר על האוקטביה מפולסת גם בעומס מלא, הוא מסייע ליצור מכונת קצב מרשימה ביותר.
GT לכל המשפחה
סקודה אוקטביה RS אינה הקומפקטית החמה המרגשת בסביבה, אבל היא מעולם לא התכוונה להיות כזו. ביום־יום זו אוקטביה רגילה לחלוטין, נוחה (בגבולות הקטגוריה, היכולת והחישוקים), מאובזרת, שקטה ועם מקום לכל המשפחה ומטענה. אבל, בכביש הנכון, היא מסוגלת לגרום לאישה ולילדים להצטער שהצטרפו לנסיעה. ואם במקרה אתם חלק ממשפחה עמידה במיוחד, קשה לי לחשוב על מכונית אחרת בסביבת המחיר שלה שתהפוך את הנסיעה המשפחתית לאילת לנוחה ומבצעת יותר.
משפחתיות
קומפקטיות
האצ'בק
