שיפורים נדרשים
לפי טויוטה, הדגם המחודש עבר שינויים בעיצוב, צויד במערכת מולטימדיה עדכנית, יכולתו הדינמית שופרה ובידוד הרעשים שודרג. אלוהי מזג האוויר דאג לאקלים כמעט מושלם בביקורי בקופנהגן, אין גשם, לא קר ואולי אפילו מעט חם. לרשותי עמדו שתי גרסאות של האייגו: האחת עם תיבה ידנית והשנייה עם תיבה רובוטית חד-מצמדית, שצוידה גם בגג נפתח; אתם יודעים, כזה כמו בקופסת סרדינים.
רמת האבזור בגרסה הסגורה הייתה גבוהה יותר וכללה מצב תאורה אוטומטי ובקרת אקלים דיגיטלית. עם זאת, גם רמת האבזור הבסיסית, כמו זו שהייתה בגרסה השנייה, כללה מפתח חכם ואבזור בטיחותי מרשים ביחס למקובל בסגמנט: התרעה על סטייה מנתיב, בלימה אוטונומית ומצלמה איכותית בנסיעה לאחור.
אשליית רוחב וממשק עדכני
סימן ההיכר של הדור הנוכחי של האייגו היה באיקס הבולט בחזית הרכב. מרכיב זה נוצר על-ידי שני משטחים אלכסוניים בשחור שעלו מסמל טויוטה במרכז והמשיכו קו אלכסוני, גם הוא בשחור, שהיה חלק מהשבכה; למעשה, חיבר אלכסונית את פנסי הערפל לפנסים העיקריים.
באייגו המחודשת החזית שונה; לא עוד אותם משטחים שחורים העולים לכיוון הסמל אלא מעין קורות בתלת-ממד ובצבע הרכב המתחברים דרך הסמל במרכז. טויוטה מספרת לנו כי "האייגו החדשה שומרת על חתימת ה-X האייקונית שלה, אבל זו התפתחה מעיצוב דו-ממדי לאלמנט ארכיטקטוני תלת-ממדי בעל עצמה גדולה יותר". אני אספר לכם שלא ממש רואים X בחזית (אלא טרפז) ואני אהבתי יותר את הקודמת בשחור.
יחידות התאורה הקדמיות גדלו, קיבלו על הדרך תאורת לד יום, וחיפוי פלסטיק שמוקם תחתן נועד ליצור אשליית רוחב גדולה יותר. תאורת לד נמצאת גם מאחור, והיא נראית נהדר כשמחשיך. נוספו להיצע שני גווני צבע חדשים למרכב, סגול וכחול.
השינויים בתא הנוסעים מינוריים יחסית; ריפוד בעיצוב חדש, לוח המחוונים עבר שינוי וסביב פתחי המיזוג יש משטח פלסטיק בצבע המרכב. צג מערכת המולטימדיה הוא בגודל "7 והמערכת פותחה על ידי פיוניר, המייצרת כידוע מערכות שמע גם לרכב, קולנוע ביתי ועוד. כיאה לשנת 2018, יש ממשק לאפל קארפליי ולאנדרואיד אוטו וגם שליטה קולית.
תנוחת הנהיגה סבירה-מינוס מכיוון שגלגל ההגה נע רק בציר הגובה. הראות החוצה טובה תודות לקו חלונות נמוך וזה נהדר כשמדובר במכונית עירונית. מאחור הספסל קצר אך סביר, והוא יכול לאכלס רק שני נוסעים; תמיכת הירכיים לוקה בחסר, אבל זו מכונית עירונית והיא אינה אמורה לנייד נוסעים למרחק גדול במיוחד. משענות היד מפלסטיק קשיח, זווית משענת הגב זקופה יחסית ויש רק מצב אחד למשענת הראש – סגור או פתוח. נפח תא המטען קטן, 168 ליטר, וסף ההטענה גבוה. הוא הצליח לאחסן שתי מזוודות טיסה, אך איתן נגמר לו המקום.
אני מניע ומתא המנוע עולה גרגור מוכר של מנוע 1.0 ליטר עם 3 צילינדרים. המנוע הזה שודרג במעט וכעת מפיק 72 כ"ס, 3 כ"ס יותר מאשר קודם. לפי טויוטה, למרות שנתון המומנט ירד והשיא בו הוא מושג עלה (ממש ממש בקצת; 0.2 קג"מ פחות, 100 סל"ד יותר), כעת העקומה רחבה יותר, ויותר מומנט מוצע בסל"ד הנחוץ בנהיגה יומיומית – עד 3000 לערך.
הציפורים שומרות על השקט
הנהיגה ברחבי קופנהגן חושפת כי התנועה שם דלילה מאוד, וגם כי בידוד הרעשים שופר עד מאוד. במסיבת העיתונאים ציינו אנשי טויוטה כי הושם דגש רב בשיפור איכות הנסיעה בכלל ובבידוד הרעשים בפרט. הבידוד שודרג בדלתות, בקורות A, בקיר האש, בחלקו האחורי של גג הרכב ואיפה לא. בהצגת הרכב צורף אפילו גרף שהדגים כמה האייגו של טרום מתיחת הפנים הרעישה, כמה זו המחודשת טובה ממנה בפרט, וכמה היא טובה מממוצע הסגמנט בכלל. מה שלא ציינו שם, הוא ששאון המנוע, עדיין, נשמע בכל תאוצה, גם בחלשות שבהן.
ואם כבר בתאוצות עסקינן, בעוד שבעיר התאוצה מספקת, מחוצה לה המצב פחות מרשים. עקיפות? תכננו מראש, ודאו שאין רכב באופק הרחוק ורק אז בצעו אותה. מצד שני, אם זוכרים שזו מכונית עירונית, עניין זה, כאמור, חשוב הרבה פחות. מנוע השלושה צילינדרים מווברץ מעט בסרק, אבל חוץ מזה לא באמת היה לנו טענות אליו. התיבה הידנית עובדת נהדר, פעולת הבורר מעט כבדה אך מדויקת. בטויוטה סיפרו על כיול דינמי יותר, אך לא ניתנה לנו ההזדמנות לבדוק את יכולתה של האייגו בהקשר זה. בכל אופן, ההיגוי, במפתיע, מעט כבד, המרכוז חזק אבל שניהם במידה סבירה.
במסך המולטימדיה דאגו שגוגל מפות יהיה בעברית, וזה נחמד מצידם, ואנחנו דאגנו שהמיזוג יקרר אותנו, וזה היה נחמד לנו; דנמרק לא הייתה קרה מספיק בשבילנו, אבל קופנהגן מאוד שקטה; גם כאשר עברנו במקום המתויר ביותר – שדרת בניינים צבעוניים ועתיקים על גדות נהר – היה שקט. נדמה כאילו אפילו הציפורים חוששות לצייץ. כדי שלא ירעישו.
יש חיים בקופנהגן
בינתיים אני עובר לאייגו האוטומטית-רובוטית. הגג מופשל לאחור, והפתח שלו מלפנים מאפשר לראות את הפסלים היפים המוגבהים הפזורים בעיר. הניווט כעת אינו בעברית, כי את המכונית הזאת "משכנו" מההשקה בתואנת חשיבות כזו ואחרת. ונכון עשינו; רוב האייגו שנמכרו בארץ הן אוטומטיות. התיבה בעלת מצמד יחיד, היא לא ממש רהוטה אבל ניתן לחיות איתה בשלום, גם בגלל שההשהיה בין ההילוכים נסבלת. באייגו פקדים להעברת הילוכים הנמצאים מאחורי גלגל ההגה, וזה נחמד. בינתיים עוברים ליד הלונה פארק העירוני, ושם שומעים צעקות הנאה, או שמא צווחות פחד, מאלה שבמתקנים.
מחוץ לעיר בולט הדהוד רוח הנוצר בגלל מערבולות, וזה מחייב לסגור את הגג, ואני מציין לעצמי שנוחות הנסיעה טובה גם במהירויות בין-עירוניות. התברברות לא קלה גרמה לכך שנכיר את האייגו טוב יותר. גם את קופנהגן. כ-250 קילומטרים גמענו בדנמרק, וזה לא מעט להיכרות ראשונית, בוודאי עם מכונית עירונית.
בסיומם של קילומטרים לא מעטים עמדה צריכת הדלק של האייגו הידנית על ליטר לכל 15.4 קילומטרים ואילו זו של הרובוטית על ליטר לכל 14.9 קילומטרים.
בסופה של השקה
בטויוטה העולמית מצפים רבות מהאייגו המחודשת: מקום מכובד בחמישייה המובילה של הסגמנט ו-85,000 יחידות בשנה.
טויוטה אייגו המחודשת טובה יותר מאשר לפני מתיחת הפנים. בידוד הרעשים טוב יותר, עקומת המומנט יעילה יותר, כיול המתלים עדיף ויש לה יש ממשק לסלולרי חכם. אלינו תגיע האייגו רק בגרסה האוטומטית-רובוטית וברמת אבזור אחת, והיבואן יביא גרסה ידנית למי שיחפוץ בה. האייגו המחודשת צפויה לנחות בארץ ברבעון הרביעי של השנה.
מיני
מיני
מיני
