המחיר, 122,000 שקלים, נמוך ב־10,000 שקלים מזה של הגרסה האוטומטית, ויוצר את אחת המשפחתיות הזולות בישראל. לקחנו אותה למבחן כפול, כדי לבדוק אם המחיר המשופר מכסה על אובדן הנוחות בתפעול, וכדי להתרשם אם למסר הספורטיבי הזה, של עיצוב ותיבה, יש גם ביטוי בנהיגה.
נעים להכיר
הדור העשירי של סיוויק, במקורה מ־1972, הוצג ב־2016, מאחד מחדש גרסאות לארה"ב ולאירופה, מבטל בידול בין ההאצ'בק לסדאן (סידור שהתקיים עשר שנים) — ומבוסס על רצפה גלובלית חדשה של היצרן. מתיחת פנים הוכרזה זה עתה, אך הדגם הנבחן הוא לפני החידוש.
עיצובה של הסיוויק ספורטיבי בעליל — החל מהחזית הנמוכה עם השבכה השחורה שנמתחת לתוך הפנסים, כשמתחתם דמויי־כונסים שחורים וענקיים, דרך הקו העולה ותפיחות בולטות במכסה המנוע, עבור במבנה האצ'בק שחלקו האחורי מודגש ומזוות וגמור בשני ספוילרים (מנוע ליטר, כן?) ופולטי חום (כלומר, נראים כמו).
אין ספק: העיצוב הזה מכריז כי הונדה סיוויק האצ'בק היא מכונית ספורטיבית עתירת־יכולת. ואכן, גרסת R שלה (319 כ"ס), עם שיאים בנורבורגרינג ובעוד מספר מסלולים, פורעת את כל שטרות ההופעה, ואף מוסיפה. עם זאת, העיצוב הוא מעט, ובכן, מוגזם, מדגיש מרכיבי הופעה ספורטיביים באופן בוטה מדי; חלק מהבוחנים אהבו פחות, אני אהבתי.
ספרי על עצמך
תנוחת הנהיגה נמוכה מעט, אני חושב לעצמי בזמן שאני מתיישב במושב הנהג, ולמרות זאת היא טובה; עבורי לפחות, גם כי גובהי מעל הממוצע. ההגה נופל נכון לידיים (לאחר שמצאתי את ידית הכוונון שהסתתרה לה), כך גם ידית ההילוכים שנמצאת במרכז הקונסולה הגבוהה מעט שמקנה תחושה עוטפת. "אפילו ראש ידית ההילוכים פונה לנהג" אמרתי לאוהד שישב לידי, הוא חייך — וסובב אותו אליו בהתרסה. המושב נוח, אך בסיסו מעט קצר, התמיכה לירכיים אינה מתעלה, וזו הצידית סבירה. המרחב מלפנים טוב.
מסביב שפע של תאי אחסון, החל מאלה בדלתות, עבור בתא כפפות בגודל סביר, דרך תא לסלולרי בקונסולה ועד תא נסתר עם חיבורי USB ושקע 12V. גולת הכותרת היא תא עצום בין המושבים הקדמיים היכול להכיל גם בקבוק 1.5 ליטר, או אייפד, או גם וגם (כדאי להקפיד על הידוק הפקק).
שדה הראייה לפנים מעולה, אך לאחור פחות טוב, בגלל הספוילר הנמוך מהשניים; מחיר העיצוב. שדה הראייה לצדדים טוב, אך יש לציין שמראות הצד הגדולות (מעולה), יחד עם קורות A רחבות, פוגעות מעט בשדה הראייה (פחות מעולה).
בשונה מהעיצוב החיצוני, בסביבת הנהג שולטת דווקא הסולידיות, עם קווים פשוטים ולא מתחכמים, והיחיד שמנסה למרוד הוא המסך בלוח המחוונים שהוא מעט מצועצע. האבזור זהה לזה שבגרסה האוטומטית (למעט פקדי הילוכים מאחורי ההגה; הגיוני) — וכך גם מערכות הבטיחות המתקדמות שכוללת בין היתר בלימת חירום אוטונומית (עם זיהוי הולכי רגל), התרעת סטייה מנתיב ותיקון, בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי שלטי מהירות. מערכות אלו סייעו לסיוויק להשיג דירוג בטיחות גבוה ביותר (5 כוכבים) לפי התקן העדכני של המבחנים (אחרי 2015).
במרכז הקונסולה מותקנת מערכת מולטימדיה (בהתקנה מקומית ברמת גימור זו) מבוססת אנדרואיד, הכוללת בלוטות' וכן יישומונים כמו וויז, פנגו וחבריהם. עוד באבזור: בקרת אקלים דיגיטלית אך לא מפוצלת, חיישני חנייה אחוריים ומצלמת נסיעה לאחור (איכותית, גם בלילה), חיישן תאורה ועוד. לסיוויק יש חימום למושבים הקדמיים אך אין ציפוי עור להגה ולידית ההילוכים או חיישן גשם.
אפרופו הגה, שלל לחצני הפלסטיק השחורים על ההגה השולטים על מחשב הדרך זולים למגע וללחיצה. את כפתור האיפוס תמצאו מזדקר מלוח המחוונים, כמו פעם. איכות החומרים סבירה וכך גם איכות ההרכבה. עם זאת איכות הגימור לא מתעלה תמיד, ובמקומות מסוימים נחשפו קצוות חדים.
היי כיפה, אני גג
אני עובר למושב האחורי ומגלה מקום נעים לשהייה, אמנם אין פתחי מיזוג מאחור אך מזגן חזק שעמד יפה בעומס ביום חם מפצה על כך. מרווח הברכיים טוב, אך לגבוהים כמוני — 190 ס"מ, בלי השטריימל — מעט פחות טוב. אין הרבה מקום לכפות הרגליים ומרווח הראש מעולה בישיבה זקופה, אך בהישענות מלאה לאחור נפגשו הכיפה והגג.
תא המטען גדול ושימושי, המבנה יעיל והוא נוח לשימוש הודות לדלת החמישית. במקום מדף קשיח יש כיסוי נגלל, הניתן לגלילה צדית (שמאל־ימין) במקום אורכית כמקובל. התפעול נוח, אבל הכיסוי לא מרשים באיכותו. יש גלגל חלופי (לא בגודל מלא), ווי עגינה אך אין שקע 12V.
יש לי אחים ספורטיביים
עם תחילת הנהיגה, הדבר הראשון שבולט לשימוש היא ידית ההילוכים, הממוקמת כאמור במרכז הקונסולה (א־לה S2000) ותפעולה מדויק, קצר וקליקי. נהדר. תפעול דוושת המצמד מעט פחות מוצלח בגלל מהלך ארוך עם נקודת צימוד גבוהה. ביציאה מהמקום, גם במצערת מלאה, ההאצה ליניארית וסבירה, ובלי דרמות; ההילוכים ראשון ושני קצרים יחסית ומחייבים העברה מהירה. כאשר אני דורש רק חצי מהמלכות, דהיינו חצי דוושה, או אז אני מקבל תאוצה נאה בהחלט. השיוט ב־100 קמ"ש נעשה ב־2250 סל"ד רגועים יחסית. צריכת הדלק הממוצעת שנרשמה במבחן המעט מאומץ, עמדה על 12.8 ק"מ לליטר — דומה מאוד לנתון שקיבלנו בגרסה המקבילה עם תיבה אוטומטית.
חינוך ירושלמי?
נוחות הנסיעה בתוך העיר טובה בהחלט. מעבר על פסי האטה נעשה בנינוחות, המתלים ספגו היטב את שברי האספלט, גם כשאתגרתי אותם, ועברתי על שברים עמוקים וחדים גם במהירות גבוהה מרמת האחזקה של הדרך; רק במקרים קיצוניים נשמעה חבטה עדינה בתא הנוסעים. גם מחוץ לעיר נוחות הנסיעה טובה, שינויי גובה בכביש או תיקוני דרך מורגשים לעיתים, אך כל אלה בגבולות הסביר.
אחת הסיבות לאותה נוחות נסיעה מכובדת, נעוצה במידות השפויות של הצמיגים (215/55-16). איכות הנסיעה מחוץ לעיר לא התעלתה בגלל בידוד רעשים לא מוצלח. אמנם, בידוד צליל המנוע טוב בהחלט, אך רעשי כביש נשמעו היטב בתא הנוסעים ורעשי רוח נשמעו בצורה סבירה מינוס, אך כבר ב־100 קמ"ש.
בכביש המפותל אני מתרשם מהגה חד ומהיר (שני סיבובים וקצת), אולי מעט קל מדי, וכושר הפנייה טוב. התחושה שיוצרת הסיוויק — החל מהעיצוב ותנוחת הנהיגה הנמוכה ועד לתיבה הידנית וזוויות הגלגול הקטנות יחסית — היא של מכונית ספורטיבית. אבל, כאשר הקצב עלה והמערכת הדינמית שלה נקראה לדגל, התגלה שהיא יותר ילד טוב ירושלים מאשר פרחח מצוי, ורק צווחת צמיגים תנסה ליצור דרמה. כושר הבלימה בסדר, אך כרגיל נרשמה דעיכה לאחר מאמץ.
אלטרנטיבות
מכוניות ידניות פופולריות הרבה פחות, פונות לקהל יעד מאוד מצומצם (חלקו מורי נהיגה), וכתוצאה מכך גם ההיצע של גרסאות כאלה קטן. למעשה, לסיוויק הידנית יש בישראל שתי מתחרות — טויוטה קורולה (1.6 ליטר, מ־126,000 שקלים) וסיאט לאון (1.0 ל' טורבו, מ-110,000 שקלים).
הונדה סיוויק הידנית היא אלטרנטיבה זולה למשפחתית אוטומטית בכלל, ומחירה נמוך ב־10,000 שקלים לא מעטים ביחס לגרסה האוטומטית. היא אינה ספורטיבית, אך היא נעימה לנהיגה. אם אתם מחפשים משפחתית, אוהבים לשלב הילוכים לבד, חיים ונוסעים בעיקר מחוץ לעיר — לכו להתרשם ממנה; הסיוויק הזו טובה לכשעצמה, מחירה סביר וצריכת הדלק היא בונוס.
משפחתיות
סדאן
משפחתיות
האצ'בק
