אבל היצע מכוניות המיני בשנתיים האחרונות הידלדל משמעותית, והקהל הישראלי ממשיך להצביע עבור התיבה האוטומטית. למעשה, אני מתקשה לזכור מתי קיבלנו לאחרונה מכונית ידנית למבחן, ולכן יונדאי i10 הידנית הייתה סוג של חוויה, ואני אפילו התרגשתי.
הקשר, פרטים
אותה גרסה עם תיבה ידנית של חמישה הילוכים היא של הדגם החדש של i10. ביחס לדגם הקודם, אורכה ללא שינוי (367 ס"מ), אך בסיס הגלגלים גדל ב-4 ס"מ 242.5 ס"מ, והיא רחבה ונמוכה מקודמתה ב-2 ס"מ, ל-168 ס"מ ו-148 ס"מ בהתאמה, וכל אלה מעניקים לה גם פרופורציות עדיפות. המנוע שונה – 1.2 ליטר אטמוספרי המייצר 84 כ"ס, החליף מנוע 1.0 ליטר.
מחירה של i10 בגרסה הידנית וברמת הגימור 'אינטנס' הוא 70,000 שקלים, 10,000 שקלים יותר מאותה סוזוקי אלטו של 2009, ובפועל זו כנראה המכונית הזולה בארץ. גרסה זו זולה ב-10,000 שקלים מהגרסה הרובוטית ברמת הגימור הזולה ביותר, וחסרה במפרט האבזור רק שמשות כהות.
עיצוב, נראות
חיצונית, הרכב נראה מדליק. כבר אמרנו שאנחנו אוהבים את עיצובה המודרני והספורטיבי של i10 החדשה, ובאדום של רכב ההדגמה הננסית הזו אפילו משכה מבטים. הצבע השתלב נהדר עם העיטורים השחורים בקורה האחורית ואפילו חיפויי הפלסטיק לגלגלים לא הצליחו לקלקל את החגיגה.
סביבת נהג, תא נוסעים
למרות שמדובר במכונית מיני קטנה וזולה, וכמו בדגמים הקודמים, i10 אינה רכב בסיסי. כאשר נכנסים למכונית פוגשים בצג נאה, גוונים נאים המשלבים קווים בהירים/קרם בריפוד, וגם מערכות בטיחות כמו בלימה אוטונומית ותיקון סטייה מנתיב. דיפון הפלסטיק קשוח, אבל גם הוא אינו פוגם בהופעה הכללית. התצוגה בצג מעט מיושנת, אבל במכונית כזו זה לא מפריע, והפשטות היחסית אחראית לנוחות תפעול טובה.
מושב הנהג נוח, אבל הפריע לי השילוב בין מיקום הדוושות לבין הגבהת החלק הקדמי בבסיס המושב. מבנה זה גרם לכך שכפות הרגליים מתעייפות, גם למי שכמוני מורגל מבית בתיבות ידניות. הדבר פגם בנוחות הישיבה, למרות שהוא עצמו נעים ותנוחת הנהיגה טובה.
מאחור המרחב טוב למדי לרכב שכזה. נפח תא המטען (252 ל') סביר בהחלט לרכב שכזה, ויספק את הנדרש מרכב עירוני.
מנוע, ביצועים
הרכב כאמור מגיע עם מנוע 1.2 ליטר אטמוספרי חדש שמייצר 84 כ"ס. במבחן שערכנו לגרסה הרובוטית הופנתה עיקר הביקורת לפעולת התיבה הרובוטית ולביצועים. ובכן, בגרסה הידנית, כאמור עם חמישה הילוכים, חטיבת הכוח עובדת הרבה הרבה יותר טוב, והביצועים טובים משמעותית.
עד כמה היא זריזה יותר? לפי הנתונים, הגרסה הידנית מאיצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-12.6 שניות, בשעה שהרובוטית עושה זאת ב-15.8 שניות – ו-3.2 שניות הוא הפרש ענק.i10 מייצרת ביצועים טובים, והיא משמרת קצב גבוה גם מחוץ לעיר. המנוע האטמוספרי הזה מציע יכולת של ממש רק בסל"ד גבוה, ואז הוא גם נשמע באופן בולט. בניגוד למנועי טורבו רגילים, אין לו בעיה לטפס לסל"ד ממש גבוה, והוא יכול להגיע ל-7000 סל"ד.
הבורר נעים, למעט השילוב להילוך אחורי, והבחירה ביחסי ההעברה קצרים יחסית מסייעת ליכולת המנוע. יחסי העברה כאלה חוסכים העברות רבות בעיר, וקל לנוע בה בהילוך שלישי. עם זאת, במהירויות כביש 6, ב-110 קמ"ש, המנוע נמצא ב-3000 סל"ד, והרעש שצוין קודם קיים כבר כאן. אנחנו כבר לא רגילים למכוניות שצריכות לטפס לסל"ד כזה בשיוט.
צריכת הדלק במבחן מאומץ וגם בעיר עמדה על 14.7 ק"מ/ל' וזה נתון מאוד טוב. בקצב של טיול רגוע הייתה הצריכה טובה יותר, 16.6 ק"מ/ל', אבל הפער לא גדול כנדרש. אם לתיבה היה הילוך שישי נתון הצריכה היה טוב יותר, וגם הסל"ד בשיוט היה נמוך יותר ומכאן גם הרעש.
נוחות, התנהגות
בעיר, הננסית הזאת מעט נוקשה על שברי כביש ושיבושים בינוניים, אבל לא באופן שממש מפריע ברכב קטן שכזה. נראה שהבחירה בצמיגי 175/65 על חישוקי "14 (בשתי רמות הגימור הגבוהות של הגרסה הרובוטית, 185/55-15), מעניקה יתרון בתחום הנוחות. מחוץ לעיר נוחות הנסיעה טובה יותר, ו-i10 מסתדר עם פני הכביש שם. עם זאת, זה אינו רכב שקט, ואל רעש המנוע שהוזכר מצטרפים רעשי רוח וכביש.
היכולת הדינמית של המיני הזו מפתיעה למדי; היא יציבה בפניות, משנה כיוון היטב ורמת האחיזה גבוהה. משהו מהרוח של פעם בדגמי מיני מוצא ביטוי בתגובות נכונות להעברות משקל ולפרובוקציות, ויש רגעים שהיא אפילו יכולה להיות מהנה.
מחיר, תמורה
ב-70,000 שקלים, יונדאי i10 ידנית מעניקה תמורה טובה מאוד – אם רק תסכימו לנהוג ברכב ידני. המחיר עושה אותה להצעה הזולה בשוק, ולמרות שמדובר במיני ברמת הגימור הבסיסית, i10 אינה זולה ופשוטה במפגש ולתחושה. היא מצוידת באופן מספק, משדרת הופעה אופנתית, מרווחת ביחס לדגמים דומים, מתפקדת היטב גם מחוץ לעיר וחסכונית.
בקיצור, אם תרצו לקנות רכב קטן, יעיל, זול וחסכני, ותסכימו גם לעבוד מעט, כמו אבות אבותיכם, תקבלו רכב שהוא גם מהנה בהרבה מהגרסה הרגילה. לנו זה עשה חשק לפגוש בגרסת 'N ליין' שיש לה 100 כ"ס.
