שנים באדום
בסדרת המכוניות "נויה קלאסה" (Neue Klasse; 1962), שציינה את תחייתה של ב.מ.וו, הופיע סימול זה תחילה בגרסת 1800, 110 כ"ס ו־4 דלתות. הסימול הזה שמקורו איטלקי — Turismo Internazionale — היה תחילה באותיות דפוס, כמו בגרסאות הקטנות והספורטיביות יותר עם 2 דלתות, 1600TI/2002TI. בהמשך היה לכזה באותיות כתב יד, שינוי שמצא ביטוי בשיא של אז — tii2002 מ־1969 שהיו לה 130 כ"ס, ניצבה מתחת לטורבו האגדית (170 כ"ס) וכיכבה במירוצים למכוניות סלון; האות i השנייה ציינה הזרקת דלק (injected), לא עניין של מה בכך אז.
המורשת עמוקה יותר
אותו מנוע בן ארבעה צילינדרים ששירת את מערך הדגמים הזה, M10, היה גם הבסיס למנוע הטורבו האימתני במכונית ברבהאם איתה זכה נלסון פיקה באליפות הפורמולה 1 ב־1983. מנוע זה היה בסיס גם למנוע של M3 המקורית (1986), ושימש את ב.מ.וו עד סוף שנות השמונים. ב.מ.וו החזירה לשימוש את הסימול הזה בשנות התשעים, עם שני הדורות של סדרה 3 קומפקט, סדאן שתי דלתות מוקטנת (בראשון לגרסאות חזקות, בשני לכל גרסאות הבנזין), וגם בקונספט ל־M קופה (2007).
האדום החדש
עם השנים הציגה ב.מ.וו דגמי M לכל סדרה (כמעט), ואלה צוינו בספרה אחת; בהמשך הוסיפה גרסת ביניים, וזו צוינה בשלוש ספרות. ואכן, לדור הראשון של ב.מ.וו סדרה 1 (2004) היה M קופה (2010; לא M1 כי זה היה של מכונית־על מ־1978); עם הפיצול לסדרה 2 (2014), הוצמדה M רק אליה. הדור השלישי של סדרה 1 הוצג ב־2019, הפעם בהנעה קדמית, M נשארה בסדרה 2, והגרסה החזקה ביותר היא M135. גם כאן התבקשה גרסת ביניים, והסימול הכה משמעתי עבור ב.מ.וו הוצמד לה ליצירת 128ti ב־2020.
גרסה זאת מצוידת באותו טורבו־בנזין כמו ב־M135, אבל התפוקה מופחתת: 265 כ"ס ו־40.8 קג"מ מול 306 ו־45.9 קג"מ. התיבה — אוטומטית, 8 הילוכים — זהה, אבל ההנעה לא: קדמית ב־128ti, כפולה ב־M135. המשקל נמוך ב־115 ק"ג ל־1520 ק"ג. כמו בגרסה הבכירה גם ב־128ti דיפרנציאל מוגבל החלקה (בכיול שונה), ובהשוואה לגרסאות הרגילות, למתלים ולבולמים כיול ספורטיבי יותר, המייצבים קשיחים יותר, והרכב מונמך בס"מ אחד.
אדום ולבן
נגיעות המכחול האדומות מעט צורמות לטעמי. לכאורה מינוריות — פס מתחת למפתן, בכונסי האוויר, בקליפרים — אבל על רקע הצבע הלבן של רכב ההדגמה הן בולטות מדי וקצת רעשניות. קרני השמש מדגישות את השבכה, חישוקי ה־"19 ואת מסגרות השמשות השחורות, ואלה יוצרים מראה אגרסיבי מזה של M135 (שיש לה חישוקי "18). מאחור, הדיפיוזר השחור, הספוילר וצמד המפלטים נאים, ומפתיע רק שדוד המפלט בולט מתחת לפגוש. בסופו של דבר החלקים הכהים מאזנים את המופע הרעשני של האדומים, והרכב נראה קליל ונאה.
אדום וכחול
בתא הנוסעים מקבלים את פנינו מושבי ספורט במבנה משכנע ובריפוד כחלחל (מעט מיושן) שמוכרים מרמות הגימור השונות של סדרה 1. מדוע לא שולב בריפוד גוון אדום (כמו בחו"ל), ביחוד כאשר התפרים על ההגה ובמקומות נוספים אדומים? כי כך נראים המושבים הספורטיביים ביותר בסדרה 1.
סביבת נהג המוכרת יעילה ועשויה היטב, אבל כיסוי הגג אינו נראה איכותי. לוח המחוונים המוקרנים מרשים, אך מתאים לרכב שאינו ספורטיבי; הייתי מעדיף משהו יותר אנלוגי.
מאכזב לגלות שבקרת האקלים אינה מפוצלת ולרכב אין פתח מיזוג מאחור; בכל זאת, זהו רכב יקר (לפחות יש מפתח חכם). העובדה שכיוון המושבים המאוד מפורט נעשה באופן ידני אינה מלהיבה, כיוון המסעד אינו נוח, וחסרה לי, כרגיל בב.מ.וו, אפשרות להקשחה של תחתית המסעד, והדבר פוגע בנוחות. תנוחת הנהיגה נמוכה, כיאה לרכב כזה, אך הראות לאחור מוגבלת.
מאחור המרחב סביר, מרווח הרגליים מספק ומרווח הראש גבולי. לתא המטען נפח מספק של 380 ליטרים.
אדום בעיניים
מנוע הטורבו־בנזין 2.0 ליטר מייצר 265 כ"ס — וזה יותר מכפול מאשר ההספק של tii; פעם "אימתני", היום "נאה". השאר מעבר לדמיון אז: ההספק הזה זמין ב־4750-6500 סל"ד; המומנט של 40.8 קג"מ ב־1750-4500 סל"ד; רוחב רצועת הכוח המאוד מכובדת: 4750 סל"ד.
בזינוק תגובת המנוע אינה מאוד כוחנית בשבריר שנייה ראשון, אך כבר בשני הקצב מרשים, וה־128ti תופסת קצב ומאיצה בנחישות לעבר האופק, ו־6.1 שניות ל־100 קמ"ש הוא נתון נאה בהחלט. המכונית דוהרת למהירויות גבוהות בקלות, ומבלי לאמץ את המנוע שמייצר דחף מרשים במרכז טווח הסל"ד. התיבה מציבה את המנוע לא פעם בסל"ד נמוך, אבל זה מושך היטב ומעניק ליווי של נהמה "בסית".
ככל הקשור בתחושה, המנוע הזה — גם בגלל אותה זמינות כוח באמצע, גם בגלל שבסל"ד גבוה הוא משדר שהוא פחות אפקטיבי — אינו יוצר אופי ספורטיבי. הרמקולים מצידם נרתמים לסייע בניגון נעים ומדוד, כמו כמעט כל דבר ב־128ti. שילוב ההילוכים בנהיגה רגילה נעים וחלק, תחת עומס לא מגיבה תמיד בזריזות נדרשת.
צריכת הדלק מצוינת; 9.7 ק"מ/ל' בתוואי המבחן, 13-15 ק"מ/ל' בקצב נינוח.
אדום לפנים
אנחנו מצפים לדרמה — והיא מופיעה. עם לחיצה נחושה על המצערת, גלגל ההגה, שמשקלו אף פעם אינו ממש כבד, מפרפר בין ידי, מחבר אותי לכך שהצמיגים הקדמיים נלחמים כדי להעביר את הכוח לכביש. אותה לוחמת הגה והכוח המאתגר את אחיזת הגלגלים יורגשו גם בפניות, והתחושה הפיזית תהיה בוטה יותר בגלל שינויי כיוון בגלל הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה. צריך לשים לב לדברים אלה, כמו למשל בעקיפות מהירות במצערת מלאה, כדי לרסן את ההגה.
ההגה הזה שמורגש כך בידיים בהאצות מעיקולים משתתף ביצירת הדרמה, אבל זה כמובן לא רק מה שמרגישים בכפות. במקום, כרגיל ברכב כזה, משיכה החוצה מהפנייה (תת־היגוי), הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה 'מכניס' את הרכב לתוך הפנייה (היגוי־יתר), אבל באופן מדוד יחסית, מהדק את הקו ומאפשר לצאת עם מצערת מלאה ובלי חשש. לפעמים נראה שגלגל פנימי בכל זאת מסבסב עצמו קלות — ועדיין, הקצב מסחרר.
אבל תחושת הסוס הפרוע נותרת מלפנים, כי הרגליים האחוריות מאוד יציבות. במילים אחרות ההמשך קצת פחות דרמטי. התחושה היא שב.מ.וו ריכזה את הדרמה סביב החרטום והאחוריים מאוד נטועים. אולי עניין זה בולט כי על תחושת ההידוק אחראי הדיפרנציאל ולא האחוריים, שעוקבים בדבקות אחר קו הפנייה. אולי כי אין טעם להרים רגל מהמצערת כאשר הרכב משדר "תנו לי עוד". פה ושם מגיעים לנקודה המתוקה של סחיפה מסוימת, או החלקת אחוריים, אבל זה לא קורה הרבה ויותר במאמץ חלקי. ואם תחילה נראה שהאחיזה אינה מאוד גבוהה, הרי שעל כבישים טובים היא מצוינת.
להגה משקל נכון בסך הכל, הוא מעט קל מדי בנהיגה רגילה, אבל לא באופן מפריע. איכשהו בניגוד ל־135 התגובות יותר מדודות מנחושות וזה נכון גם לבלמי M בהם הרכב מצויד.
למרות שאין שליטה אלקטרונית בבולמים ולצמיגים דופן בהחלט נמוכה (235/35-19), הנוחות סבירה, בוודאי ביחס לאופי הספורטיבי של הרכב. באירופה היא נמכרת עם חישוקי "18 שנראים פחות טוב אבל לצמיגים עליהם דופן גבוהה יותר, ואלה אמורים לשפר את נוחות הנסיעה. כן, המכונית "עסוקה" בכבישים עירוניים, אבל היא אינה נחבטת, וככל שעולה המהירות נוחות הנסיעה משתפרת, ועל גלי כביש היא מרוסנת היטב. רעשי הכביש והרוח בולטים.
אדום במידה
יש תחושה שבתדריך הבווארי נכתב "בואו ניצור מכונית שהיא קצת ספורטיבית, אבל לא מדי, משהו מדוד שאינו המצערת המלאה שלנו". זו לא M גדולה או קטנה, אבל זה גם חלק מהקסם של המכונית הזאת שיכולה לכסות מרחקים גבוהה ולעשות את באופן לא מעייף ולשמור על צד שימושי.
128ti, שיש לה 265 כ"ס ועולה ב'סופריור' 285,000 שקלים, ממלאת את הפער הגדול בין הגרסאות הרגילות של סדרה 1 ובין M135 בהספק — 136 כ"ס מול 306 כ"ס — ובמחיר: 242,000 שקלים ('סופריור פלוס') ו־365,000 שקלים.
והיא לא רק חזקה יותר, כי ב.מ.וו תיבלה את הגרסה הזאת ברכיבים ספורטיביים והעניקה לה את הטעם הנכון, ליצירת מכונית מושכת. המחיר אינו נמוך, אבל סביר מול השילוב של כוח ויוקרה.
במקומות רבים היא הוצגה כמתחרה ישירה לגולף GTI, אבל בארץ נקודת המוצא שונה, כאשר 128ti יקרה מ־GTI ב־50,000 שקלים, פחות מאובזרת ממנה.
