בשנה החולפת השוק חווה עניין מואץ של במכוניות חשמליות, אלא שנכון להיום, לא התכנס לתוצאה חיובית במשוואה המקומית: מכוניות יפניות/קוריאניות/אירופאיות יקרות יחסית ו/או זמינות במספרים נמוכים מדי.
יצרניות סיניות, כך נראה, מציעות מכוניות שעומדות בנטל. MG שיווקה את ZS החשמלי בהצלחה מ-2020, גם GAC, אייווייס ואחרות הגיעו לכאן, אבל הראשונה שהצליחה בקנה מידה של אלפים הייתה ג'ילי. רכב פנאי קומפקטי חשמלי באבזור עשיר, טווח מעל 400 ק"מ – וכל אלה במחיר זהה לזה של משפחתיות ורכבי פנאי עם מנועי בנזין. ואכן, למרות קשיי הספקה, ג'ילי העלתה בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה 4,254 כלי רכב. מכונית סינית חשמלית ממותג לא מוכר לישראלים היא מהנמכרות בישראל – מישהו היה יכול לדמיין שזה יהיה המצב ב-2022?
בהחלט מתחרה
מותג סיני אחר המכוון להצלחה בהיקף כזה הוא BYD. חברה זו נוסדה בשנת 1995 והחלה בייצור כלי תחבורה – רכבות, רכב כבד, אוטובוסים, צמ"ה – וגם סוללות ורכיבים אלקטרוניים. ב-2003 החלה לפעול גם בתחום הרכב הפרטי, והשילוב של אלה הביא אותה להיות אחת מיצרניות הרכב החשמלי הגדולות כיום, והראשונה שייצרה מעל למיליון מכוניות חשמליות בשנה אחת.
כעת, בעידן בו המחוקקים בארה"ב ואירופה מקדמים שימוש ברכב חשמלי, היצרנית הסינית רוצה להמיר את הידע והניסיון שצברה בתחום להצלחה גם בשווקי המערב. ישראל היא אחת מהמדינות הראשונות מחוץ לסין בה החלה היצרנית לפעול, ולאור הבאז ברשתות, הדימוי המתקדם, הפתיחות שהישראלים מגלים למותגים מסין (והמחסור בכלים מצד המתחרים) נראה שהיא מגיעה למקום שמוכן לקבל אותה בזרועות פתוחות.
הכירו, BYD אטו 3
מי שאמור להוות את חוד החנית במהלך החדירה של היצרנית לישראל הוא אטו 3. מדובר ברכב פנאי קומפקטי (C-SUV) שמביא עמו את כל הסעיפים החשובים למר ישראלי המעודכן – חשמל, טווח מוצהר של יותר מ-400 ק"מ ואבזור עשיר – והכל במחיר קרוב לזה של המתחרה הבולט בקבוצה.
BYD אטו 3 הוצג ב-2021, והוא דור שני לדגם המכונה בסין 'יואן'. אטו 3 מבוסס על פלטפורמה ייעודית חשמלית חדשה e-Platform 3.0 והוא הראשון להשתמש בה. ממדיו כמקובל בסגמנט, אך מעט נדיבות מאלה של גאומטרי C: בסיס הגלגלים 272 ס"מ, אורכו 445.5 ס"מ, רוחבו 187.5 ס"מ, גובהו 161.5 ס"מ.
הרכב מוצע עם שתי סוללות מפיתוח עצמי מסדרת 'בלייד' העדכנית; לרגילה 50 קוט"ש ל-350 ק"מ ולטווח הארוך 60.4 קוט"ש ל-420 ק"מ. אין התייחסות לכך, אך נראה כי מדובר בנתון נטו (ולא ברוטו). בישראל משווקת גרסת הטווח הארוך, ולזאת הספק של 88 ק"ו, מאפשרת טעינה מ-30%-80% בכ-30 דקות.
אטו 3 מוצע בשתי רמות גימור, ו'קומפורט' התקנית הרבה יותר ממספיקה והיא המשתלמת מבין השתיים: תאורת לד מלאה, מערך מצלמות היקפי, מפתח חכם (רק מצד הנהג – חבל), בקרת אקלים מפוצלת, מסך מולטימדיה "12.8, תפעול חשמלי למושבים הקדמיים שהם גם מחוממים, ריפוד דמוי עור לכולם, תאורת אווירה – זו רק רשימה חלקית – והמחיר? 156,500 שקלים.
'דיזיין' הבכירה וזו שנבחנה כוללת תפעול חשמלי לדלת תא המטען, מסך גדול עוד יותר ("15.6!) – מעט מדי עבור התוספת המבוקשת, 8,500 שקלים.
כפיים! בטיחות
דגמים רבים המיוצרים מסין אינם משווקים בשלב ראשון באירופה, ולכן אינם נבדקים במבחני הבטיחות של יורו NCAP. ובכן, רשימה מרשימה של מערכות בטיחות מתקדמות והצהרות מפוארות אינן שקולות למבחנים האלה, הנעשים על-ידי הארגון הזה ולהם מערך ציונים להשוואה.
יורו NCAP בחן את אטו 3 ופרסם את התוצאות מספר ימים לאחר תחילת השיווק, וזה זכה לדירוג של 5 כוכבים עם ציונים גבוהים בהגנה על מבוגרים וילדים (91% ו-89% בהתאמה); זהו הישג שבינתיים רק אחדים מהמתחרים הישירים המשווקים בישראל יכול להתגאות בו (בעיקר MG ZS).
אגב, מערכות הבטיחות המתקדמות מעט היסטריות בפעולתן, מצפצפות ונשמעות לא מעט. פעולת בקרת השיוט והשמירה על הנתיב חדה ולא נעימה בשימוש יום-יומי.
אתה מוכר לי
מפגש ראשון ואני מגלה כי לפני ניצב רכב גבוה שמצליח להראות צר וקטן ממה שהוא באמת. עיצוב החזית פשוט ונקי למדי, עם אף היורד נמוך נמוך. באזור קורה C נרשם דמיון לדגמי ID של פולקסווגן, ומאחור נראה כי דגמי מרצדס מחושמלים היוו השראה. לסיכום, המופע הכולל אינו מקורי או מרשים במיוחד אך העסק עובד והוא נעים לעין ולא נופל לתהומות מצועצעים כמו חלק מבני מינו.
אוטו גיטרה
סביבת הנהג, מנגד, מהממת ממש במבט ראשון, מקורית ומיוחדת במבטים לאחר מכן. לדשבורד קימורים וגלים המייצרים תחושת זרימה, הוא נמוך ויחד עם החלון הקדמי הגדול נוצרת תחושה אוורירית. לרוחבה ולאורכה של סביבת הנהג שפע רב של פריטים מעוצבים במוטיבים מוזיקליים – ידיות הדלתות עוטפות את הרמקולים, פתחי המיזוג מעוצבים בצורת תקליטורים, ובערב מגלים תאורת אווירה עשירה אשר ברמת הגימור הגבוה היא מהבהבת, כביכול בקצב המוזיקה, ובעיקר גורמת לתהות כמה זה הגיוני לנהוג כך.
אה, זה לא נגמר שם. בדלתות מתוחים "מיתרי גיטרה" שממש מניבים צלילי בס חביבים כשפורטים עליהם, ואלה הביאו את בני בן הארבע להכריז רשמית כי "אוטו גיטרה" הוא האוטו האהוב עליו.
מסך שהוא גם אוטו
אבל זה עוד כלום לעומת מה שקרה כמה רגעים לאחר מכן כאשר הזאטוט לחץ על הכפתור (יש על ההגה וגם על המסך עצמו) שמפעיל את סיבוב מסך המולטימדיה הענק ממצב אופקי לאנכי (ולהיפך) – חלל הרכב התמלא בצעקות השתאות של הבוחן הצעיר והפחות ציני וזה כל מה שעשינו בחצי השעה הקרובה. פתאום הפירוש המילוני של תדהמה (שלו) ויאוש (שלי) הפך כל כך ברור וצלול.
צחוק בצד, זה באמת מגניב ומקורי ו…לפחות בשלב זה לא ממש שימושי. המסך עצמו בהחלט ענק, איכותי וממשק המולטימדיה די מוצלח וזריז – אבל יש כל כך הרבה שטח מסך שנותר ריק כמעט בכל תפריט ואפליקציה שלא יכולתי שלא לתהות מי באמת צריך את זה. הממשק עצמו, כמו רבים מסוגו, דורש הסתגלות ונבירה בין התפריטים הרבים ומאפשר התאמה אישית של מגוון פונקציות ופעולות.
בהקשר זה נציין כי בשלב זה BYD אטו 3 משווק ללא קישוריות לאנדרואיד או אפל – זו צפויה לפי היבואנית להגיע בעדכון תוכנה מהאוויר עד לחודש מרץ – ובינתיים אין אפליקציית ניווט חלופית.
רק אוטו
הכניסה לפנים נוחה למדי בזכות מפתח דלת רחב. המרחב לנהג נפגם בעיקר בגלל קרבה של הקונסולה המרכזית הרחבה. שדה הראייה לפנים טוב – על אף תנוחת נהיגה נמוכה יחסית ובזכות קו הדשבורד הנמוך, לצדדים מספק ולאחור סביר בלבד בגלל קורות C רחבות מאוד ושמשה אחורית קטנה.
מושב הנהג הוא מהפחות מוצלחים – המבנה צר ופחות מתאים לאנשים גדולים, ומבנה תמיכת הכתפיים ומשענת הראש הלא מתכווננת עשויים לא להתאים ולהפריע בנסיעות ארוכות לגבוהים. בנוסף, הבסיס רך והתמיכה לגב חסרה. התפעול חשמלי אך עם הגבהת הבסיס הנהג "נשפך" החוצה – חבל שאין אופציה לכיוון חלקו הקדמי.
ההגה שמנמן ונעים לאחיזה, בלוח המחוונים שממול צג איכותי אך קטן ("5), העמוס מדי במידע. בכלל, כאשר מגיעים לתפעול המערכות ולצריכת המידע, מורגש תמיד עומס. מעבר לעניין המסכים ולתפעול מערכות דרכם (מיזוג, למשל), הביצוע של מתגים פיזיים אינו טוב, ואלה יוצרים עומס משלהם ובמקום שאינו נראה היטב כמו סביבת לידית ההילוכים.
פתחי המיזוג הנאים שבפינות לא נפתחים בזווית המאפשרת הזרמת אוויר לפנים, וביום המבחן באמצע אוקטובר המערכת התקשתה לעיתים בקירור תא הנוסעים. בנוסף, שקעי הטעינה ממוקמים באופן שאינו נגיש. בקיצור, הנדסת האנוש טעונה שיפור.
לחיוב נציין את החומרים שהם כמעט תמיד רכים ונעימים למגע, הגימור טוב וגם ההרכבה, למעט מעט צקצוקים שנשמעו מעת לעת – אבל התוצאה הכוללת אינה מתעלה. מאוד יפה לעין, בסדר למגע.
הכניסה לשורה השנייה פחות נוחה – מפתח הדלת פחות גדול וקו הגג נמוך – אולם המרחב שם לשני נוסעים טוב מאוד, לשלישי יהיה מעט צפוף על אף הרצפה השטוחה. כאן המושבים עצמם גם נוחים ומוצלחים למדי למעט מסעד הנוטה מדי לאחור. גם כאן המופע ממשיך להרשים עם אותה תאורת אווירה, מיתרים ושאר עזרים ויזואליים-מוזיקליים. יש תאורת קריאה בצדדים, שני שקעי טעינה (אחד C ואחד רגיל), גג פנורמי ענק ומשענת יד נוחה.
מיקום מתג פתיחת דלת תא המטען נמוך ולא נוח. הפתח עצמו אינו גדול במיוחד אולם נפח התא עצמו (440 ל') גדול ושימושי. רכב המבחן הגיע ללא הרצפה הכפולה ובמצב זה סף ההטענה נמוך מאוד ועם קיפול המושבים ישנה מדרגה גדולה. יש תאורה טובה, אין שקע 12 וולט, מעט תאים מתחת לרצפה, ערכת ניפוח במקום גלגל חלופי.
בקו ישר
הביצועים טובים מאוד – לא מפתיע מכיוון שלפי המפרט התפוקה היא 204 כ"ס ו-31.6 קג"מ, להאצה של 7.3 שניות ל-100 קמ"ש. מה שכן הפתיע הוא כי במצב 'ספורט' מחשב הדרך מדווח על הספק מרבי של 220 כ"ס, ולאחר שיחה עם נציגי BYD (שהופתעו גם הם) עלה כי במצב דחף ('בוסט') אכן ההספק גבוה יותר, וזה בהחלט מורגש.
מצב 'רגיל' (עד 192 כ"ס) היה הנעים ביותר לשימוש-יום יומי, אך גם מצב 'חיסכון' (עד 175 כ"ס) מתאים לרוב השימושים – ההבדלים בתגובות לדוושה קיימים אך מתונים ועיקר ההבדל הוא בהגבלת ההספק המרבי – הגבלה הנשארת גם בלחיצה מלאה על דוושת התאוצה.
מערכת הבלימה הרגנרטיבית היא מהסוג העדין, ויש לה שני מצבים: 'רגיל' ו'גבוה'. הראשון מספק בלימה חלשה מאוד, לעיתים חלשה אפילו בשיוט בכבישים מהירים. המצב השני מוסיף לכושר הבלימה אך זו נותרת לרוב מתונה יחסית וחלשה מדי בנסיעה עירונית/פקוקה, לא מאפשרת נהיגה בדוושה אחת ועוצמתה משתנה דרמטית בהתאם למהירות הנסיעה – דבר המקשה לצפות אותה.
המעבר בין המצבים (כפתור פיזי בין המושבים) מחייב לפחות נגיעה בדוושת התאוצה, וזה כבר ממש מוזר.
טווח
טווח הנסיעה שנמדד במבחן דרכים שהיה פחות מאומץ מהרגיל עמד על 296 ק"מ לפי צריכה ממוצעת של 4.9 ק"מ לקוט"ש – רחוק מאוד מהנתון הרשמי. שיוט מהיר בכביש 6 הניב כ-5.3 ק"מ לקוט"ש (320 ק"מ) ונסיעה מאוד רגועה ומתונה מחוץ לעיר שיפרה את הנתון לכ-5.7 ק"מ לקוט"ש (344 ק"מ).
היציאה לדרכים
תחילת נסיעה חלקה ונעימה – התגובות לדוושת התאוצה טובות ולינאריות ומקלות על תפעול טבעי ויום-יומי. המתלים רכים ונוחות הנסיעה בעיר נאותה עם יכולת שיכוך מפתיעה לעיתים וטיפול נאות במעבר על פסי האטה.
עם זאת, רצף שיבושים ושינויי כיוון מובילים לעודף תנודות מרכב. מחוץ לעיר התנהלות הרכב פחות מוצלחת – הספיגה עדיין טובה אך המרכב זז כל הזמן, הרכב יותר 'עסוק' מאשר נינוח, ובמעבר על שיבושים ובכבישים גליים הריסון ממש חסר. כך גם בשבילים – נוח, אבל לא ממש. לכל אלה נוספת רמה גבוהה של רעשי רוח וכביש הבולטים מדי משלב מוקדם מדי.
לא מפתיע שאותו כיול רך פוגע בהתנהלות הרכב בכביש המפותל, למרות אחיזה טובה של הצמיגים וחלק אחורי 'נטוע'; זוויות הגלגול מאוד בולטות כבר בעומס בינוני, המתלים מתקשים בריסון המרכב בפניות וההגה קל גם במצב 'ספורט'. בנוסף, קשה לדעת מתי ה-3 ירחיב את הקו תחת כוח.
בונים חלומות
BYD אטו 3 הוא רכב פנאי בעל מופע מכובד בחוץ, מהמם בפנים, רשימת אבזור עשירה, ביצועים טובים, נוחות נסיעה נאותה ומרחב נאה לנוסעים – וכל אלה מבלי להתפשר על הבטיחות. על כף החובה פעולת מתלים שאינה רהוטה, הנדסת אנוש טעונה שיפור, בידוד רעשים בינוני, התנהגות כביש פושרת – ובעיקר: טווח נסיעה שרחוק מהצהרות היצרנית.
אם לקצר, מדובר במקרה של רכב בסדר באריזה נוצצת המציע תמורה טובה, לפחות עבור אלו שטווח הנסיעה אינו הראשון ברשימת הצרכים וההעדפות שלהם. בהינתן הצהרות היבואנית על מלאי "בלתי מוגבל" והצימאון של מר ישראלי לתוצרת הסינית המחושמלת, נראה שלאטו 3 יש עוד קלף משלו.
*פורסם ב-27/10/22 (נוסף וידאו)
