אשתקד הייתה זו שברולט ספארק החדשה, שהביאה איתה רמת ציוד גבוהה בהרבה ממה שהיה מקובל בקטגוריה ומנוע חזק. שנה עברה, וכבר מגיע דור חדש לפיקנטו ומצמצם פערים בתחום האבזור - ופותח חדשים. עכשיו גם המפרט של קיה פיקנטו כולל בקרת אקלים ומערכת מולטימדיה מקורית עם יכולת שיקוף לטלפון - והיא מוסיפה מערכת בלימה אוטונומית מתקדמת יחסית (שאמורה למנוע תאונה עד למהירות של 75 קמ"ש).רק לפני כמה חודשים הוצגה יונדאי i10 מחודשת, ועם הגעתה לארץ נוספה מהדורה מוזלת לגרסת ה–1.2 ליטר, לצד אפשרות להתקנת מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית ב–2000 שקלים בלבד.
התוצאה: ה–i10 שנבחנה עולה 74,000 שקלים, הפיקנטו החדשה מוצעת ב–80,000 שקלים ואילו הספארק המאובזרת ב"מבצע עד הודעה חדשה" עולה גם היא 80,000 שקלים (במקום 82,500 שקלים). כך שכעת לשלושתן מולטימדיה עדכנית וגם מובילאיי, ואם במבחן הקודם רשימת האבזור עזרה בהכרעה, הפעם נצטרך מיקרוסקופ.
השליטה
שלושת הדגמים שמגיעים מקוריאה שולטים בשוק המיני המקומי. הקוריאנים נכנסו לתחום אי אז בשנות התשעים, וכבר בשלהי העשור ההוא כבר הפגשנו בין דייהו (שתהפוך לשברולט) מטיז ויונדאי אטוס (גיליון 162). אבל התחרות בין המותגים העלתה הילוך בשנים האחרונות.
הדור הראשון של i10 שהגיע בתחילת 2009 והדור השני של פיקנטו שנחת ב–2011 הביאו להשתלטות קיה ויונדאי על קטגוריית המיני, שנגסה לעצמה נתח מכובד בשוק הרכב הישראלי. הספארק החדשה שהגיעה בשנה שעברה הצטרפה לחגיגה. שלושת הדגמים האלה החזיקו ב–2016 ב–78%(!) מהמכירות בתחום ו"גלגלו" כ–22,500 מכוניות לכבישי ישראל - מתוך כ–28,700 של כל הקטגוריה. הפיקנטו היוצאת, עם 13,332 יחידות, הייתה לא רק המיני הנמכרת בארץ אלא גם במקום השני מבין כלל המכוניות - לא ממש מפתיע; ב–2013 וב–2015 היא הייתה המכונית הנמכרת בשוק הישראלי. ועדיין הישג מכובד למכונית בסוף ימיה.
ממדי ההצלחה
מהו סוד ההצלחה הקוריאני? דגמי המיני שלהם הם תוצאה של תפישה האומרת שמכונית מיני היא מכונית רגילה - רק קטנה יותר. בלי נסיונות לייצר אופי "צעיר" או "עליז" אלא פשוט מכונית עדכנית ומצוידת, שלא משאירה תחושה בוטה של חסכון בייצור. והדמיון הביא לקרבה גדולה בפרופורציות ובמידות. ואכן, הפערים במידות קטנים; רק 1.5 ס"מ בבסיס הגלגלים ובגובה; 7 ס"מ בין הארוכה והקצרה ביותר, אותו נתון רוחב לשתיים, ורק ה–i10 רחבה יותר, בדף הנתונים, ב–6.5 ס"מ.
מראה מראה שעל הקיר
התפישה דומה, אבל עם היציאה המשותפת לדרך בולט העיצוב השונה היוצר גם ניחוח אחר. הפיקנטו בולטת (אפילו מדי לדעת חלק מהבוחנים), ונראית מודרנית, גדולה וצעירה יותר. הדמיון לדגם הקודם בולט - עבור קיה הפיקנטו היא סיפור הצלחה, וכיאה לפיטר שרייר, הבוס הגרמני בפירמידת העיצוב של הקונצרן, המטרה להדגיש זאת וגם ליצור מורשת. עם זאת הפיקנטו נראית קצת כמו קריקטורה; עם סממנים מוכרים בחזית, בקורה האחורית ובפנסים, ברור גם מרחוק שזו פיקנטו וגם דגם חדש - אבל יחד עם השמשות הכהות נוצר משהו שנראה כמו גמד עצבני. חישוקי ה–"15, שאיכשהו נראים גדולים מאלה שבספארק, וסרח עודף קצר מלפנים יוצרים גם רושם ספורטיבי. לא כל הבוחנים אהבו את השבכה הגדולה.
ה–i10, למרות שכבר אינה צעירה, נראית עדיין מיוחדת בזכות קו הקורה האחורית ודמויי השמשות שמשלימים אותו מאחור. במתיחת הפנים הוכנסו מוטיבים עגולים בעיצוב פנסי תאורת היום מלפנים ופנסי הערפל מאחור. לא כל השינויים מלהיבים אבל היא עדיין נראית טוב וייתכן שאם הייתה פחות נפוצה (ורכב המבחן לא היה בלבן משמים) היינו מתלהבים יותר.
לטעמם של רוב הבוחנים עיצוב הספארק הוא הפחות מיוחד בחבורה. בניגוד לקודמתה שנראתה כמו תרגיל בעיצוב, לחדשה עיצוב הרמוני, היא הרבה יותר בוגרת - ולא מספיק צעירה למראה. עם זאת, תאורת הלד ליום והצבע הסגול מסייעים להופעה.
לפני תזוזה
כניסה לתוך המכוניות מגלה הבדלים וגם הפתעות. למרות שה–i10 היא המכונית הפחות מצוידת, תא הנוסעים הוא המזמין בחבורה בעיקר בגלל שימוש נכון בצבעים. מערכת הקונקטד המקומית פועלת טוב מאשר בעבר ומוסיפה לאווירה (היא גם היחידה שכוללת וויז) והתא הנסגר בבסיס הקונסולה נאה ושימושי.
בפיקנטו תא נוסעים עשוי היטב; הפלסטיק נוקשה אך הוא העבה והמוצק בחבורה (בפער קטן מעל ה–i10). גם תכנון תא הנוסעים נועד ליצור רושם של רכב גדול, אבל השחור השופע פוגע באווירה. אפילו התפריטים במסך המולטימדיה, הניצב מעל הקונסולה המרכזית, לובשים שחור לבן (למרות שהמסך צבעוני). המסך לא אלגנטי מספיק, ואינו נוח במיוחד לתפעול - בטח בהשוואה לספארק - בניגוד לממשק עם שאר המערכות.
הספארק מציעה סביבת נהג נעימה יותר משל הפיקנטו במבט ראשון, אך איכות הפלסטיקה (ויש שפע גוונים ומרקמים) פחות טובה, ולא כולם אהבו את העיצוב. ובכל זאת, הרבה בזכות מערך המולטימדיה הנאה, היא משאירה את הרושם העשיר והמאובזר ביותר. גם בגלל שהיא באמת המאובזרת ביותר (ברמת הגימור LTZ שנבחנה) - על האבזור בפיקנטו היא מוסיפה מפתח חכם ותאורת מפות נאה.
מתיישבים
תנוחת הנהיגה והמושב ב–i10 הם הנוחים בחבורה; המושב "בשרני" ואיכותי יותר, אבל חלקו הקדמי מוגבה וזה יפריע לקטנים כמוני, ואילו לגדולי מידות תפריע גם הקרבה לדלת. לפיקנטו מושבים נוחים ואיכותיים מאלה שבספארק, אך תנוחת הנהיגה נמוכה ביחס לאחרות ואינה נוחה. לספארק מושבים פשוטים אך התחושה מלפנים היא שהמרחב נדיב יותר.
מאחור המרחב ב–i10 ובפיקנטו דומה, ולשתיהן יתרון קל, בייחוד במרווח הברכיים, על הספארק. אבל מה שעלול להפריע יותר לנוסעים בספארק הוא שטח החלונות הקטן, שיוצר תחושה קצת קלסטרופובית. אבל בכולן ישבו ארבעה מבוגרים בגודל ממוצע בלי בעיה מיוחדת. תא המטען בספארק קטן משמעותית מאשר באחרות (שלהן נפח כמעט זהה) והמדף בו אינו מתרומם עם פתיחת תא המטען. מעצבן ותמוה.
בסוף נסענו
שלא במפתיע, על הנייר הדמיון בין חטיבות הכוח של יונדאי וקיה גדול. מנוע ה–1.2 ליטר המוכר פועם בשתיהן, אם כי ביונדאי מציינים 87 כ"ס לעומת 84 כ"ס בקיה, ו–12.2 קג"מ לעומת 12.4 קג"מ, בהתאמה. לשתיהן אותה תיבה עם ארבעה הילוכים. ההבדל בינן לבין השברולט משמעותי. האמריקאים תמיד גרסו שאין תחליף לסמ"קים, ולספארק מנוע 1.4 ליטר "ענק" עם 98 כ"ס ו–13.1 קג"מ, והוא משודך לתיבה רציפה.
i10 היא היחידה עם תפעול ידני אמיתי, אבל מסילה משוננת בפיקנטו מאפשרת נעילת הילוכים כמו פעם. לספארק אין אפשרות לתפעול ידני (למעט מצב L) ובתיבה רציפה תפעול כזה נחוץ יותר.
כצפוי, ביצועי הצמד יונדאי/קיה דומים, אבל בהשוואה ראש אל ראש הפיקנטו רושמת יתרון קל בהאצות. בנהיגה יומיומית התיבה בקיה מעט נמרצת יותר וששה יותר להוריד הילוך - מה שנותן תחושה זריזה יותר, אבל גם קדחתנית יותר.
יתרון הסמ"קים בשבי מורגש מהרגע הראשון. היא מתנהלת בקלילות רבה יותר כבר במהירויות עירוניות, וכשהמהירות עולה התחושה הזו רק מתחזקת. ולכן היה מפתיע לגלות שבמבחני התאוצה, עם דוושה לחוצה לרצפה, הפער לא כזה גדול בינה לבין שתי האחרות. התיבה הרציפה מהססת מעט בזינוק מהמקום, מאפשרת לפיקנטו לפתוח פער קטן שנסגר רק בסביבות 60 קמ"ש, וגם בתאוצות הביניים לא מדובר בנוק–אאוט. גם צליל המנוע תחת עומס פחות נעים מבשתי האחרות - מזל שהוא נדרש לבלות בסל"ד גבוה לעיתים רחוקות יותר מבשתי האחרות. ב–100 קמ"ש הספארק נעה בסל"ד נמוך משמעותית מזה של הצמד i10/פיקנטו - 2000 סל"ד לעומת 2900 סל"ד - מה שתורם לתחושה נינוחה בהרבה מחוץ לעיר.
צריכת הדלק של המכוניות השונות הייתה דומה במהלך ימי המבחן והתחושה הייתה שרק מקריות מנעה שוויון מוחלט. בשיוט: קיה, 15.5 ק"מ/ל'; יונדאי, 16.1 ק"מ/ל'; שברולט, 15.9 ק"מ/ל'. בעומס: קיה, 13.9 ק"מ/ל'; יונדאי, 13.7 ק"מ/ל'; שברולט, 14.1 ק"מ/ל'.
על נוחות ועידון
הופתענו בעבר מהנוחות ומהעידון של ה–i10, גם בנסיעה מהירה, והגרסה המחודשת לא אכזבה. היא טובה משמעותית מהשתיים האחרות, הן בעיר והן בכבישים מהירים. מדובר לא רק איכות הספיגה אלא גם ברמת הרעש. המתלים שקטים יותר ובידוד הרעשים הכללי, ובעיקר רעשי הכביש, עדיף משמעותית. הספארק שניה בפער לא מבוטל, הן בנוחות (בעיקר באיכות הטיפול בשיבושים חדים) והרעש. אך הפיקנטו היא חד–משמעית האחרונה בתחום הזה. היא מעבירה תחושה מחוספסת בתנועה עירונית, מעבירה בצורה ישירה שיבושים קטנים ולא ממש מסתדרת גם עם הגדולים יותר. מצד שני היא מציעה את ריסון המתלים הטוב ביותר, ונעה הכי מעט על גלים בכביש המהיר. היא גם הרועשת ביותר, בגלל בידוד גרוע של רעשי כביש, למרות בידוד טוב יותר של רעשי רוח מאשר בספארק. או שרעשי הכביש פשוט ממסכים אותם...
בכל זאת פונים
אומנם אלו מכוניות קטנות, ועוד אוטומטיות, שלא מיועדות לנהיגה דינמית. אך צעירים הם חלק משמעותי בקהל היעד ואלו - כך אנחנו לפחות רוצים להאמין - רוצים גם ליהנות מהנהיגה מדי פעם.
היונדאי היא הסולידית והצפויה בחבורה, ועושה הכל "לפי הספר". הפיקנטו קצת יותר "מתנהגת", אך היא פחות צפויה תחת עומס וההגה שלה מלאכותי יותר. השבי היא הפחות מתאימה לנהיגה דינמית - הבלמים, שלא היו ממש חדים בשום שלב, מאבדים יכולת מהר מהאחרות; ההיגוי מעורפל; הריסון לא מספק והנטיה לתת–היגוי בולטת מאשר באחרות.
הכרעה קשה
הסוף היה מורכב. לעומת מבחן המיני הקודם שלנו, שהוכרע בזכות יתרון המנוע והאבזור של הספארק, הפערים הפעם קטנים יותר - וגם מפת המחירים השתנתה.
יונדאי i10 היא ראשונה במבחן זה; היא הפסידה במבחן הקודם לספארק כי עלתה כמוה - אבל הייתה חלשה ממנה, פחות מאובזרת בכלל וחסרה מולטימדיה ומצלמה אחורית בפרט. כעת היא משפרת עמדות עם הוזלה ל–72,000 שקלים, ויחד עם מערך הקונקטד מחירה הוא 74,000 שקלים - ויתרון מחיר של 6000 שקלים, גם אם יש לו ביטוי בתחום האבזור, הוא משמעותי בקטגוריה הזו, שבה המחיר משחק תפקיד חשוב במיוחד. אבל היא מנצחת לא רק בזכות המחיר: ה–i10 היא המכונית הנעימה בחבורה, בעיקר בתחום נוחות הנסיעה והעידון, אבל גם מבחינת מראה תא הנוסעים.
בין קיה פיקנטו לספארק היה קשה עוד יותר להכריע, והעניין הוכרע בסופו של דבר ברוב קולות - ולא פה אחד. הפיקנטו החדשה טובה מקודמתה - כמוה היא מצטיינת בעיצוב, ומוסיפה לכך תא נוסעים איכותי יותר, תחושה יציבה יותר והתנהלות תוססת יחסית. בנוסף, מגיע לה גם צל"ש בתחום הבטיחות בזכות מערכת הבלימה האוטונומית (עניין שלבדו יכול להכריע את הכף אצל רבים), אבל בעוכריה עומדת איכות הנסיעה הנמוכה.
חטיבת הכוח של שברולט ספארק היא הנעימה בחבורה והיא מציעה אבזור נוחות עשיר יותר - אבל בעיקר לא נכשלת בשום תחום חשוב. ובסופם של דיונים ארוכים (ומי שמכיר את שאולי, יודע שדיון ארוך איתו הוא מ–א–ו–ד ארוך. המערכת) זו היתה הנקודה שהכריעה את הכף לטובת הספארק, שמסיימת את המבחן הזה במקום השני.
מה שברור הוא, שהפערים בין השלוש הפכו לקטנים מאוד. מעניין מה יהיה הצעד הבא של היצרניות והיבואניות בקרב הזה.
