רכבי פנאי — בזכות תנוחת נהיגה ושדה ראייה, קלות כניסה/יציאה ומרחב פנים, ואיך לא: הופעה מלאת עזוז, עתירת נוכחות, מעודכנת אופנתית — החליפו את המשפחתיות כדבר שכולם רוצים. ואכן, מבחנים לדגמים כאלה הם שהיו לעניין הגדול בשנים האחרונות.
ובכל זאת. רק ב־2018 עקפו מכירות רכבי הפנאי הקומפקטיים את אלה של המשפחתיות, ואלה עדיין נמכרות בהמוניהן, ומדובר ב־21% (כ־56,000 יחידות) מכלל השוק בהשוואה ל־28% (כ־75,000 יחידות) בתחום הפנאי הקומפקטי; המכונית הנמכרת בישראל ב־2018, יונדאי איוניק, היא משפחתית; בעשירייה הראשונה שלוש משפחתיות, ובנוסף לאיוניק היו שם טויוטה קורולה (כולל אוריס) וסקודה אוקטביה — ושלושת הדגמים האלה לבדם היוו 9.6% (כ־26,000 מכוניות) מכלל שוק הרכב הישראלי ב־2018, וכמעט כמחצית (46%) מכלל המכירות של מכוניות משפחתיות.
ולסיכום: המשפחתיות העכשוויות, למרות שזוהרן עומעם, ולמרות שיש לרכבי פנאי גם יתרונות של ממש, עדיין עדיפות, לפחות ככלל אצבע, על פני החלופה האופנתית במחיר, נוחות נסיעה, יכולת דינמית וצריכת דלק.
המשתתפות
הסיבה למפגש הזה היא טויוטה קורולה החדשה. הדור ה־12 של מכונית הנוסעים הוותיקה בייצור (נוסדה ב־1966) והדגם הנמכר מעולם (47 מיליון יחידות), הוצג בסוף 2018, הושק בתחילת השנה והוא הרבה מאוד דברים חדשים וחשובים, לפחות עבור טויוטה. בשינויים: רצפה חדשה; עיצוב חוץ ופנים שונים משמעותית; מערכת הנעה היברידית; גרסת האצ'בק, המחליפה את הדגם אוריס, כולל כזאת עם נופך ספורטיבי(!); מערך עדכני של מערכות בטיחות; מהדורת פנאי מוגבהת־גחון לסטיישן; אבזור נוחות ותקשורת עכשווי.
לעומתה, יונדאי איוניק היא דגם חדש אבל כבר בת שלוש (נוסדה ב־2016), והדור הראשון שלה עבר לאחרונה מתיחת פנים. דגם זה נוצר מלכתחילה עבור העידן החשמלי, הוא מבוסס על רצפה ייעודית שנוצרה למטרה זו ומוצע בגרסה היברידית, היברידית־נטענת וכל־חשמלית. כדי להפגין את כל הנ"ל, לאיוניק עיצוב שונה מזה של דגמי יונדאי, ומקורי לכשעצמו.
סקודה אוקטביה היא כל מה שהנ"ל לא. היא לא וותיקה כמו קורולה (1996), אך הדור הנוכחי והשלישי שלה הוא הכי וותיק כאן (הוצג ב־2013) — ובעיקר: אין לה מערכת הנעה היברידית, ועיצובה הוא הרגיל מכולן. לאחרונה צוידה המשפחתית הזו במנוע 1.5 ליטר 150 כ"ס (שהחליף 1.4 ל' 150 כ"ס), ונוספו לה מספר פריטים.
התייצבו למבחן
טויוטה קורולה — סדאן, היברידית, 122 כ"ס, רמת גימור 'סנס', 135,000 שקלים; אבזור: חישוקי "16 קלים, כניסה/הנעה ללא מפתח, בקרת אקלים מפוצלת ומיזוג לאחור, מסך מגע "9 (התקנה מקומית), משטח טעינה אלחוטי, בלם חנייה חשמלי; בטיחות: בלימה אוטונומית, התרעה על אי־שמירת מרחק, שמירת רכב במרכז נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ומצב פקק, עמעום אוטומטי, זיהוי תמרורי מהירות. אחריות: 36 חודשים/100,000 ק"מ; בנוסף: 24 חודשים/100,000 ק"מ למערכת ההיברידית.
יונדאי איוניק — ליפטבק, היברידית, 141 כ"ס, רמת גימור 'סופרים', 140,000 שקלים; אבזור: חישוקי "17 קלים, כניסה/הנעה ללא מפתח, מושב נהג מופעל חשמל; בקרת אקלים מפוצלת ומיזוג לאחור, מסך מגע "7 (התקנה מקומית), משטח טעינה אלחוטי; בטיחות: בלימה אוטונומית, התרעה על אי־שמירת מרחק, שמירת רכב במרכז נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ומצב פקק, ניטור שטחים מתים. אחריות: 60 חודשים/100,000 ק"מ; בנוסף: 24 חודשים/150,000 ק"מ למערכת ההיברידית.
סקודה אוקטביה — ליפטבק, טורבו־בנזין, 150 כ"ס, רמת גימור 'אמבישן', 135,000 שקלים; אבזור: חישוקי "16 קלים, בקרת אקלים מפוצלת ומיזוג לאחור, מסך מגע "8 (מקורי), צימוד אפל/אנדרואיד; בטיחות: בלימה אוטונומית, התרעה על אי־שמירת מרחק, תיקון סטייה מנתיב (ללא שמירת נתיב), בקרת שיוט אדפטיבית. אחריות: 24 חודשים/ללא הגבלה; 12 חודשים נוספים/100,000 ק"מ ב־1000 שקלים.
בסגנון אולמות התצוגה
ככל שמדובר בעיצוב — לא ביפה/לא יפה, שזה עניין של טעם אישי — קורולה ראשונה. מופע דינמי בזכות חרטום בולט בממדיו וסבכת ענק בשחור, מכסה מנוע מפוסל, קווים מחודדים לאורך ומכסה תא מטען מוגבה — והכל הומוגני עם פרופורציות מצוינות, יוצר מופע רב־נוכחות ובלי טריקים זולים (כמו בדור הקודם). איוניק מעוצבת כאמור באופן מקורי, אך הפרופורציות שלה לא מתעלות, ואילו אוקטביה מכריזה כי עיצוב לא היה מטרה ממש חשובה ברשימת המטלות של יוצרי הדגם, ולא רק בגלל החזית השבלונית אלא בעיקר בגלל החלק האחורי שהוא בולבוסי משהו.
וכך גם בסביבת הנהג בפנים, ובאותו אופן: העיצוב בקורולה עדכני, הומוגני ובעל ייחוד, אלא שהנדסת האנוש פחות מתעלה. החומרים טובים ואיכות ההרכבה גם, והריפוד הוא הנאה ביותר. תנוחת הנהיגה סבירה, שדה הראייה הוא הטוב ביותר בזכות קו חלונות נמוך וקורות A צרות, המושבים הם הנאים מכולם אך מושב הנהג סובל ממסעד קעורואין כוונון גובה למושב הנוסע. האבזור עשיר, המסך גדול ומרשים אך פחות איכותי מבאחרות, כולל תמונת הנסיעה לאחור, ולוח המחוונים עמוס וצבעוני (מדי, לדעת אחדים). היצע מערכות הבטיחות הוא המכובד ביותר.
ביבת הנהג באוקטביה פשוטה בהופעתה, אבל ביצוע אלגנטי מוסיף נופך של ניקיון עם יתרונות של ממש בהנדסת האנוש ובקלות תפעול וכיאה לסקודה: הרבה מקומות אחסון. איכות החומרים וההרכבה טובים כנדרש. הכניסה והמרחב הם הטובים ביותר, המושב משובח ובצידו משענת יד נוחה ומתכווננת (היחידה כאן). שדה הראייה ותנוחת הנהיגה טובים. האבזור הוא הרזה ביותר כאן, המסך נאה והוא האיכותי ביותר, והתמונה של מצלמת הנסיעה לאחור טובה. היצע מערכות הבטיחות סביר.
באיוניק בולט סרבול גס במרכז, ועם הגוונים ההופעה מוצלחת פחות. הנדסת האנוש טובה למדי, החומרים נוקשים ודקים יותר. המושב הוא הטוב ביותר והוא גם היחיד עם תפעול חשמלי, שדה הראייה לפנים בינוני ומציק לאחור, בגלל החלון המפוצל. איכות המסך מספקת והוא גדול ושימושי. היצע מערכות הבטיחות מכובד.
מאחור, המרחב הטוב ביותר הוא באוקטביה, המציעה גם כניסה/יציאה עדיפות.
תא המטען הטוב ביותר למשפחה נמצא באוקטביה. מלבד נפח תא המטען הגדול ביותר הוא גם האיכותי ביותר, שפע פתרונות אחסון ועגינה וכיסוי קשיח. שני לו איוניק בזכות תא מטען גדול ופתח רחב. קורולה אחרונה בסעיף זה - נפח תא המטען מספק אך מבנה סדאן מביא איתו פתח צר שפחות נוח לשימוש, ישנם פחות פתרונות עגינה וזרועות המכסה חודרות לתר המטען.
התייחסות מפורטת למקום מאחור ולתאי המטען, ראו בכיתובי תמונה.
בדרכם של מבחני דרכים
מנועים, הילוכים, צריכת דלק. הנתונים מספרים כי לקורולה מנוע בנזין 1.8 ליטר אטמוספרי ומנוע חשמלי, להספק משולב של 122 כ"ס (המומנט, 14.5 קג"מ ב־3600 סל"ד, הוא של מנוע הבנזין; אין נתון משולב), והתיבה היא מסוג מפצל־כוח ופעולתה דומה לזו של תיבה רציפה, ויש לה מצב "כוח" (B, גם לבלימת מנוע). לאיוניק מנוע 1.6 ליטר אטמוספרי ומנוע חשמלי, להספק כולל של 141 כ"ס ו־27 קג"מ ב־1000 סל"ד, ותיבה דו־מצמדית עם 6 הילוכים עם תפעול ידני. לאוקטביה מנוע 1.5 ליטר מוגדש, ההספק 150 כ"ס המומנט 25.4 קג"מ ב־1500 סל"ד והתיבה דו־מצמדית עם 7 הילוכים עם תפעול ידני. נתוני התאוצה מ־0 ל־100 קמ"ש הם: 11 שניות בקורולה, 11.1 שניות באיוניק ו־8.3 שניות באוקטביה.
ואכן, פער הביצועים בפועל בין אוקטביה לבין קורולה ואיוניק הוא חד־משמעי ומשמעותי לטובת הראשונה.
פער זה מוצא ביטוי הן בזינוק מהמקום (שזה לא באמת חשוב אבל נחשב) והן בהאצות ביניים (שזה כן מה שחשוב, ומשום מה פחות נחשב). הפער בין השתיים האחרות לבין עצמן קטן, ללא משמעות בפועל. ונתוני היצרנים משקפים פערים אלה היטב.
ולפרטים: קורולה יוצאת מעט מהר יותר, ובכלל התגובות הראשונות שלה ללחיצת מצערת הן המיידיות ביותר, אבל אוקטביה עוברת אותה כמעט מיד ויוצרת פער בהמשך. איוניק מצמצמת פער, אבל לא מספיקה לסגור אותו.
כל המכוניות עוקפות היטב תחת עומס, אוקטביה עושה זאת בקלות מרשימה. כולן צוברות מהירות במעלה הררי באופן מספק — אוקטביה ראשונה (בהפרש), יונדאי שנייה וקורולה מעט מאחור. עם זאת, מעבר למצב 'B', פותר עניינים אלה.
התמסורת של קורולה חלקה בפעולתה וזריזה בתגובתה. זו של אוקטביה מעט פחות מהירה, ובמהירות נמוכה אינה חלקה תמיד, ואילו התיבה של איוניק איטית מזו של אוקטביה אך חלקה ממנה.
לקורולה הייתה צריכת הדלק הטובה ביותר — 15.5 ק"מ לליטר בממוצע בכל יום המבחן; שנייה לה איוניק עם 14.4 ק"מ לליטר ואילו אוקטביה סיימה את היום עם 12.5 ק"מ לליטר. בשיוט, הנתונים טובים עד 30% בכולן.
נוחות ואיכות נסיעה הם תחומים שכמעט בכל מרכיביהם קורולה ראשונה.
נוחות הנסיעה בעיר בקורולה עדיפה משמעותית, והיא מטפלת טוב יותר בשיבושים קטנים, ורק אכזריים במיוחד חודרים פנימה. מחוץ לעיר היא טובה מכולן בכל המהירויות, על כל סוגי האספלט ובמפגש עם כל סוגי השיבושים, ורק עוינים במיוחד מקשים עליה. אוקטביה שנייה, ונוחות הנסיעה בעיר טובה, אך ירידה מפסי הרעדה אינה מרוסנת כנדרש. מחוץ לעיר היא נוחה למדי, אך מעט זזה על שיבושים — טוב מאשר איוניק, אך מטפלת ברעים שבהם פחות טוב ממנה, בגלל שסוף מהלך הבולם נוקשה מדי. איוניק הפחות נוחה, בעיר ומחוצה לה: נעה וזזה על גבשושיות קטנות, וטובה כאמור מאוקטביה רק על שיבושים גדולים.
קורולה היא גם השקטה ביותר בנסיעה עירונית — בפעולת המתלים ובסינון רעשי כביש וסביבה. מחוץ לעיר, רעשי הכביש והרוח מטופלים טוב יותר מאשר על־ידי האחרות, והבעיה היחידה היא רעש מנוע הנשמע בסל"ד גבוה, מה שקורה בכל פעם שהרכב צריך להעניק את שיא כוחו (עקיפות, נהיגה הררית במצערת מלאה). אוקטביה שנייה בטיפול ברעשי כביש ורוח, אבל בתא הנוסעים נשמע הדהוד ובנוסף קצת פעולת מתלים. איוניק היא הרועשת ביותר מחוץ לעיר, והיא רועשת בתא הנוסעים יותר מאשר אוקטביה, גם בגלל פעולת מתלים שאינה שקטה.
יכולת דינמית
כולן בטוחות לנהיגה במהירות גבוהה בהרבה ממה שהתיר המחוקק בכביש מפותל, מרשה השכל הישר ומפגינה האחריות המשפחתית. יש הבדלים, ואיוניק מובילה.
ואכן, איוניק טובה מכולן בתחום הדינמי בזכות הגה במשקל הנכון, מעט מאוד שטח מת והפניה נחושה לתוך הפנייה, והיא מוסיפה לכל הנ"ל את הצמיגים הטובים ביותר. הבלמים סבירים בתגובה. לאוקטביה הגה קל מדי, ואחדים ממש לא אהבו אותו, זוויות הגלגול מורגשות יחסית, אבל עם שלדה טובה וצמיגים מוצלחים, היא ממש בסדר בפניות. השלדה של קורולה מאפשרת פנייה כהלכה, אבל הצמיגים הירוקים שלה לא התעלו באחיזה, ובלימת מנוע לקראת פנייה כמעט ואינה קיימת. יצוין כי הבלמים בקורולה לא הפגינו את התחושה הלא מאורגנת שיש להיברידיות רבות.
התכנסות לסיכום
יונדאי איוניק מציעה אבזור נאה, היא חסכנית, מבצעת כנדרש, הכי נחמדה בפניות — ולעניין ההשוואה: עדיפה על קורולה בשימושיות, עדיפה על אוקטביה בצריכת הדלק וטובה ממנה במערך הבטיחות. עם זאת, נוחות הנסיעה ואיכותה — הן בעיר והן מחוצה לה — היא הפחות טובה כאן, ולכן היא שלישית במבחן זה. חשוב ביותר: לאיוניק, האחריות הטובה ביותר (5 שנים ועוד שנתיים למערכת ההיברידית) — ובהפרש.
השתיים האחרות חולקות מקום ראשון. סקודה אוקטביה טובה מקורולה הן בפן השימושי/משפחתי — מושב מאחור, בייחוד בתא המטען — והן בביצועים, בתחום החשוב של ביצועים מיידיים תחת עומס; עם זאת מפרט הבטיחות העכשווי מעט טוב פחות. בנוסף, האחריות המלאה היא רק לשנתיים, ושנה שלישית בתשלום נוסף (אבל נמוך).
בניכוי יתרון החלק האחורי והביצועים של אוקטביה, לטויוטה קורולה יתרונות רבים עליה בשאר התחומים. בנוסף לעיצובה המוצלח בחוץ ובפנים, היא עדיפה על אוקטביה באבזור, בנוחות הנסיעה ובאיכותה (פרט לרעש מנוע תחת עומס) ובצריכת דלק, ומוסיפה את הרשימה המרשימה כאן בתחום מערכות הבטיחות. האחריות טובה, והתוספת למערכת ההיברידית (כמו באיוניק) מבורכת.
