לקראת אמצע 2011, מעט אחרי ה-DS3, השיקה
סיטרואן ישראל את המכונית השנייה בתת-המותג DS. הייתה זו ה-DS4 שפנתה לכיוונים אופנתיים יותר מהראשונה בסדרה. אבל אם במקרה של ה-DS3 הפניה הייתה מוגדרת למדי – יוקרתיות קטנות – והמתחרים היו ברורים, ה-DS4 פנתה לנישה מעורפלת ולא לגמרי מובנת. במבט מסוים היא ירשה את מקומה של ה-C4 קופה היוצאת, אבל מצד שני הוסיפה למשוואה הזו שתי דלתות אחוריות ומרכב מוגבה בסגנון הפנאי. "ה-DS4," כך הסבירו לנו אנשי סיטרואן, "היא שילוב בין מכונית קופה עם 5 דלתות וקרוסאובר." ואם זה נשמע לכם קצת יותר מדי, הרי שמזוויות מסוימות זה גם נראה כך.
מבפנים ומבחוץמפגש ראשון על אספלט שחור מותיר אותנו במחלוקת פנימית לגבי העיצוב. מבחינות רבות צללית הקופה נראית כמו המשך טבעי ונאה ל-C4 הקודמת, אבל תוספת הגובה אינה מחמיאה ובגללה, מפתחי הגלגלים נראים ריקים למרות שהם נועלים חישוקי 17 אינץ' גדולים למדי.
גרסת הרייסינג המונמכת שהוצגה ב
תערוכת ז'נבה האחרונה, נראית טוב בהרבה.
כמו ה-DS3 וה-DS5, כך גם ה-DS4 אינה מכונית רטרו וגם הקשר לאחיותיה מתת-המותג מוגבל ומתבטא בעיקר במבנה הסבכה הקדמית בו משתלב הסמל של סיטרואן. קו הדופן, בייחוד בחלק האחורי של המכונית, הוא הצד המעניין שאכן מזכיר מכוניות קופה. מאחור, תחתית הפגוש האחורי מעוטרת במשהו שנראה כמו מפלטים מזויפים המזכירים את אלה האמיתיים שב-DS5.
צילום: תומר פדר, יצרן בדומה לקשר הברור שקיים בין פנים ה-DS3 ל-C3 גם קרבת ה-DS4 לאחותה הקומפקטית (ה-C4) ברורה למדי, בדגש על מדי. זה אומר שהתחושה הכללית ואיכות החומרים בפרט נאותה אבל לא מדהימה עבור מכונית שמנסה להיות יוקרתית. משהו באווירה הכללית יכול היה להיות עשיר יותר. הקשר ל-C4 גם אומר שסביבת הנהג יודעת להחליף גוונים, אבל לא כל פרט בלוח המחוונים מספיק קריא (מד סל"ד למשל). ובכלל, הרבה מאוד מתגים ומערכות (בקרת אקלים, מחשב דרך) מוכרים מדגמים עממים של פיג'ו-סיטרואן. את ההבדל העיקרי בתחושה לעומת האחות הקומפקטית יוצרים (כמו ב-DS3) המושבים עם המראה הספורטיבי והריפוד משולב עור ואפשרות לעיסוי (שיש גם בגרסאות היקרות של
סיטרואן C4). הבדל בולט יותר נמצא כמובן מאחור. בגלל שזו מכונית קופה, ה-DS4 היא אחת המכוניות היחידות בעולם שמצוידות בדלתות אחוריות ללא אפשרות לפתיחת חלון. הסיבות לפי סיטרואן מגוונות ונעות בין הייעוד, חוסר השימוש ועד פגיעה אפשרית במראה קו שמשת הצד והדלת. כך או כך, זה די מעצבן ולזה נוספות דלתות אחוריות ענקיות, אבל עם מפתח קטן. אגב, מאחור ה-DS4 מציעה מרחב סביר ואף נאה ביחס למכונית קופה, אך לא ביחס למכונית קומפקטית.
בתנועהבחרטום ה-DS4 שוכנת יחידת ה-1.6 ליטר המוכרת אשר פותחה עם ב.מ.וו ומניעה שפע עצום של דגמי פיג'ו-סיטרואן. באופן מעניין הגרסה המוגדשת שלו מייצרת כאן 163 כ"ס, קצת יותר מ-156 הסוסים שמושכים את רוב הדגמים של הקונצרן הצרפתי עם אותו מנוע וזה כולל את ה-C4. שיא המומנט, 24.5 קג"מ ב-1400 סל"ד, זהה לדגמים בעל ההספק המופחת. בחרטום גם נמצא הבדל בולט ומשמעותי לעומת האחות הקומפקטית – ה-DS4 מצוידת בתיבה אוטומטית לעומת הרובוטית שב-C4.
צילום: תומר פדר, יצרן כרגיל השילוב בין מנוע הטורבו הזה ותיבת ששת ההילוכים האוטומטית של אייסין, יוצר אווירה נעימה ומאוד לא מאומצת. עם 212 קמ"ש מרביים וזינוק למאה ב-8.6 שניות מדובר במכונית זריזה בכל מצב. פעולת התיבה נעימה למדי ובאופן מפתיע המכונית הזו מרגישה נמרצת בהרבה מה-DS5 החדשה. צריכת הדלק טובה ונעה בין 12 ל-8.3 ק"מ לליטר.
גם כאשר מגיעות הפניות, ל-DS4 יכולת גבוהה. היא משנה כיוון באופן מדוד, גם אם ההגה נטול תקשור ומעט קל מדי, אוחזת היטב ומסוגלת לצלוח פניות בקצב מהיר. הפוטנציאל קיים, הריגוש פחות. מעניין אם נזכה לראות כיצד מתנהגת הרייסניג הצפויה. היא מקנחת בנוחות טובה מחוץ לעיר, ולא רעה בעיר (למעט על שיבושים גדולים). הבלמים חסרים פרוגרסיביות מסוימת אבל מייצרים יכולת טובה.
צילום: תומר פדר, יצרן באופן מעניין
סיטרואן DS4 היא המכונית הטובה והנעימה במשפחת ה-DS החדשה אבל גם המרגיזה ביותר. לאורך כל הדרך היא מעלה תהיות: מדוע היא נראית גבוהה מדי? מדוע היא אינה מרווחת דיו מאחור? מדוע אין חלונות נפתחים מאחור? ולמרות שינון חוזר של אמרות אנשי יחסי הציבור קצת קשה לנו להבין מה היא בדיוק, ולמה מכונית קופה צריכה להיות גבוהה?
אבל למרות הנוסחה המרגיזה התוצאה בסופו של דבר היא מכונית טובה למדי. כך שמי שמחפש מכונית מיוחדת ושונה מהעדר, במחיר דומה לזה של משפחתית גדולה או מכונית קופה ייעודית ופחות שימושית, יקבל ב-DS4 אלטרנטיבה מעניינת.
