עמידה

ואם במרצדס עסקינן, צריך אולי להזכיר ה-300 המקורית התבססה על ערב רב של רכיבים ממרצדס. בקרייזלר מספרים שכיול המתלים שונה, משקלו ומהלכו של ההגה תוגבר וקוצר, אבל את עיקר תשומת הלב מושך השינוי במערכת ההנעה. למנוע ה-V6 עדיין 60 מעלות אך הנפח שונה, 3,604 סמ"ק. יש כאן מערכת תזמון שסתומים משתנה והספק מכובד למדי של 282 כ"ס ב-6,350 סל"ד (גם המומנט מושג בסל"ד גבוה יחסית – 36 קג"מ ב-4,800 סל"ד). אלו עוברים לגלגלים האחוריים (הנעה כפולה מוצעת בחו"ל) דרך תיבה חדשה לחלוטין עבור היצרנית האמריקנית – ZF עם 8 הילוכים, מצב ספורט ואפשרות תפעול מההגה. מעבר לשיפור צריכת הדלק בכ-20%, לטענת קרייזלר, ולמרות משקל של 1,962 ק"ג (לגרסה המאובזרת), התיבה תורמת גם לנתון תאוצה מעורר ל-100 קמ"ש (7.7 שניות).

זוהי מכונית אמריקנית אבל במובן הטוב של המילה. המרווח מצוין, יכולת הכוונון מלאה (כולל דוושות). המושב גדול, רך ונוח גם אם חסר תמיכה צידית. פטור בלא תלונה אין – אנשים גבוהים ילטפו את התקרה עם הראש ("בזכות" גג השמש), יש עדיין מספר פינות בהן ההתאמה של החלקים הרגישה לא הדוקה ומוצקה מספיק, וכמה מתגים לא עומדים בתקן הנוכחי. גם הנדסת האנוש רושמת וי, אך דורשת הסתגלות. לי לקח כמה שעות להבין מה עושים כפתורים המוסתרים בצידו האחורי של ההגה (שולטים במערכת השמע), ופרק זמן דומה נדרש לי בכדי להבין שכפתורי החימום/קירור בין המושבים מיועדים למחזיקי הכוסות ולא לכיסאות עצמם (עליהם שולטים ממסך המגע). גם המוט הבודד שמפעיל את המאותתים ואת מערך ניקוי השמשות יחדיו, לא בדיוק אינטואיטיבי. מוט ההילוכים החדש (דור חדש – זז מעט, עושה הרבה), דרש אף הוא פרק הסתגלות. אבל בשורה התחתונה זהו מקום נעים מאוד לשהות בו.
נסיעה

מרכב הקרייזלר הזו עושה עבודה מוצלחת מאוד בהרחקת הרעשים במהירויות בין עירוניות. המנוע, לדוגמא, סובב בכ-1,350 סל"ד נמוכים ושקטים. אופן פעולתו עגול ונעים למדי, הוא מתחזק משמעותית מעל ל-4,000 סל"ד וצלילו הופך נוכח יותר ובשרני, מגמה זו ממשיכה עד למנתק ב-6,500 סל"ד ולאורך כל הדרך הוא שומר על פעולה נעימה ורכה. מעך את הדוושה ויחידת ההנעה מהססת מעט ואז מושכת בחוזקה ואחידות – נתון התאוצה הרשמי נראה קרוב למציאות והגיוני למדי. בתאוצות ביניים הסיפור דומה – היסוס קל (התיבה מורידה חופן הילוכים) וברגע החיבור תאוצה חזקה ויעילה. אנחנו כבר מכירים את החסרונות הללו של תיבות מרובות הילוכים, ומעבר לזה פעולתה של זו חלקה מאוד. לא חובטת בשום מצב לחיוב, ולא מהירה מספיק במצב ספורט לשלילה. עוד אציין כי במצב S השליטה הידנית – מלאה. ה-300 מצהירה על מהירות מרבית של 240 קמ"ש, נתון אותו היא מאוששת בקלות – בהילוך חמישי (מתוך שמונה...).

בפניות חלקות ניתן להתנחם בבקרת אחיזה המתנתקת במלואה ובזנב איטי ופרוגרסיבי השש למשחקים. ה-300 בהחלט מציבה רף חדש מבחינת היצרנית בכל הקשור ליכולת הכביש שלה, והיא תהיה שותפה מצוינת לנסיעה ארוכה, מהירה ונינוחה, אבל היא רגישה לפני הכביש. אם תבחר להלחיץ אותה – היא תלחיץ אותך בחזרה. עוד בכביש המפותל – הבלמים הציגו יכולת מרשימה בעצירת הטונאז', אך לאחר שימוש ארוך ואגרסיבי נרשמה ירידה ביכולת. מנוע גדול וגוף גדול יגרמו לך בדרך כלל לזוע בחוסר נוחות ליד משאבת הדלק. אבל ההשקעה בתיבה מרובת הילוכים מחזירה את עצמה, עם צריכה ממוצעת של 8.6 קילומטרים ממוזגים ומהירים מאוד לליטר.
חזרה
בסוף 1,000 ק"מ של מבחן וצילומים ישבנו לסכם. סיכום חיובי, סיכום אופטימי. ה-300 היא הכי הרבה מכונית תמורת 300,000 שקל בשוק הישראלי. היא עולה על מתחרותיה (הקטנות יותר) מבית. היא מציעה יתרונות (ביצועים, אבזור וגודל) מול הסדאן האירופאיות המקבילות אליה במחיר. הכרנו בעבר מכוניות אמריקניות עם פלוס ענק בסעיף התמורה, אך תמיד הצטרפו לאלו כשלים מהותיים בתחום הניהוג והפנים. זה לא המצב כאן. לצד סעיף התמורה מופיעים עכשיו מושגים כמו ניחוח יוקרתי וכיסוי מרחקים נעים ונינוח. ועוד לא אמרנו מילה על העיצוב. וזה הסיפור כולו – כי בזמן שהמחיר נותר אטרקטיבי, הפער הטכנולוגי והאיכותי בינה לבין המובילות בעולם – הצטמצם באופן מהותי.