הדור השני של הטויוטה יאריס כבר בן ארבע, זמן מצוין להציג מתיחת פנים לסופרמיני היפנית. האמת היא שמבחוץ קשה מאוד להבחין בהבדל – ולכן היבואן דאג למדבקת "100" מאחור – אבל מתחת לעור (החמוד מאוד, יש לציין) מחכה יחידת הנעה חדשה וחזקה מבעבר. תולדות היאריס.
היאריס מגיעה אלינו עם מנוע חדש בנפח 1.33 ל' המספק 100 כ"ס (86 כ"ס לפני כן) ומשודך לתיבת שישה הילוכים (חמישה בעבר), ידנית או רובוטית. מנועי ה-1.0 ל' 69 כ"ס ו-1.8 ל' 133 כ"ס (TS), כמו גם גרסת הדיזל (1.4 ל' 90 כ"ס) לא מגיעים אלינו. בצד הבטיחותי היאריס מוצעת עם בקרת יציבות כסטנדרט, אבל רק עם שתי כריות אוויר בגרסה הידנית וארבע כריות בגרסה הרובוטית – מה שהופך את חמשת הכוכבים שקיבלה במבחן האירופאי, כשהיא חמושה בשבע כריות, ללא רלוונטים. מוזר ש'יוניון מוטורס' מתעקשת לא ליישר קו עם הסטנדרט הבטיחותי במכוניות העממיות שלה.
קטנה-גדולה
תא הנוסעים כמעט ולא שונה במתיחת הפנים – זה טוב מבחינת העיצוב, בדגש על הקונסולה המרכזית, אבל הרבה פחות טוב מבחינת איכות החומרים, שנעה על הקו בין פשוטים מדי לכמעט מביכים. גם איכות ההרכבה – נקודת חוזק קלאסית של טויוטה – רחוקה מלהרשים, עם מרווחים גדולים ולא אחידים בין חלקי הפנים. לפחות לא נשמעו צקצוקים מהפלסטיקה במהלך המבחן. לחיוב נציין שתא הנוסעים מציע שפע של תאי אכסון – שני תאים בחלקו העליון של הדשבורד, עוד תא כפפות רגיל וצמד מחזיקי כוסות (או תא קטן, איך שתרצו) בצדדים. הם רבים ונוחים, אם כי אף אחד מהם לא ממש גדול. עוד דבר שלא השתנה הוא הממדים – זו עדיין סופרמיני קטנה יחסית (היא קצרה ב-16.5 ס"מ מהפיאסטה למשל). ובכל זאת היא מצליחה להציע מרווח נאה מלפנים, גם לנהגים מדושני עונג (אם כי לא כולם אהבו את המושבים). מאחור יש כאן מושב הנע על מסילה ומאפשר לבחור בין תא מטען סביר (272 ל') ומרווח רגליים נדיב לתא מטען גדול מאוד (363 ל') ומרווח רגליים שיספק רק ילדים. כך או כך, מרווח הראש לא מרשים. מה שכן טוב הוא הראות החוצה, הודות לחלונות הצד הגדולים, כך שנוצרת מלפנים תחושה אוורירית ונעימה. רובוטיות להמונים
צילום: תומר פדר
כאמור, ליאריס 100 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-13.45 קג"מ ב-3,800 סל"ד (כמעט כמו לגרסה הספורטיבית של הדור הקודם), ששודך ברכב המבחן לתיבה רובוטית. לא נכחיש – לא אהבנו את התיבה הרובוטית ביאריס, וזה עוד ניסוח עדין. טויוטה מודעים כנראה לבעיה, וטוענים לשיפור ניכר בתפעול התיבה החדשה – ושיפור כזה אכן קיים, אלא שהוא עדיין לא מספיק. החלפות ההילוכים עדיין מורגשות יתר על המידה, עם השהיה מוגזמת בהילוכים הנמוכים, ובהאטה המצמד מתנתק מאוחר מדי, גורם לאוטו לרעוד כאשר המנוע נדחף על ידי הבלמים לסל"ד נמוך מדי. זו עדיין לא מתחרה ראויה לתיבה פלנטרית מסורתית, אלא יותר תיבה ידנית עם מצב "פקקים" לעצלנים – ואם מתייחסים אליה ככזו, ומנצלים כראוי את המשוטים שמאחורי ההגה, איכות העברת ההילוכים והנסיעה, משתפרות משמעותית. וכן, עדיין קשה לזנק בעלייה משמעותית – טויוטה, מה עם איזו מערכת סיוע קטנה, כמו שיש למתחרים? המנוע בשילוב עם התיבה הרובוטית מספק ביצועים טובים בסה"כ, במיוחד אם עוברים למצב הספורטיבי (ES) או שולטים בתיבה בצורה ידנית (שמאפשרת שליטה מלאה). נתון התאוצה הרשמי – 13.4 ש' – מעט מטעה, משום שהוא מושפע מאוד מההחלפות האיטיות בהילוכים הנמוכים. בפועל, המנוע חובב הסל"ד (אך רועש בקצה העליון) מעניק ביצועים זריזים.
בכל הקשור לצריכת דלק היאריס הפתיעה אותנו לטובה, כאשר לאורך המבחן קבעה נתון צריכה ממוצע של 13 ק"מ לליטר, וזה עם רגל לא ממש קלה על הדוושה.
בעיר ובכביש המהיר
מתליה של היאריס הם על הצד הנוקשה של הסקאלה, ובאופן מוזר זה מפריע יותר מחוץ לעיר, שם היא מתקשה להתמודד עם שיבושים קטנים, בעוד במהירות איטית היא מרככת מעט את המציאות הקשה של האספלט הישראלי לפני הדיווח לנהג. ואם כבר בעיר – קוטר הסיבוב מעולה, ומאפשר פנית פרסה כמעט בכל מקום.
בצד הדינאמי היאריס בסדר בסה"כ – ההגה מדויק, התגובה להפניית ההגה זריזה ורק זוויות גלגול חדות יחסית בשילוב הישיבה הגבוהה מצננים מעט את ההתלהבות. בקרת היציבות אינה מתנתקת, רומזת שלא זה הקטע של היאריס, והבלמים מאיצים בנהג הממהר להוריד קצב עם עמידות נמוכה יחסית להתעללות. אז אם חשבתם שההספק העגול מסמן אותה כקטנה "חמה", או לפחות חמימה – כנראה שטעיתם. לא נורא, זה קורה לכולם. אפילו לשביט (לא שהוא יודה בזה אי פעם...)
צילום: תומר פדר
סיכום
מתיחת הפנים שעברה על היאריס מפוספסת – היא לא מתקנת את הנקודות שהפריעו לנו בדור השני (איכות פנים ועבודת התיבה, למרות שהאחרונה שופרה מעט). היא עדיין חמודה, מרווחת וחסכונית – בדיוק כמו לפני כן – אבל זה עדיין לא מספיק אל מול המתחרות והבעיות שעדיין שם. במיוחד אם לוקחים בחשבון את המפרט הבטיחות החסר.
