מותג פיאט הגיע לאן שהגיע (ובלי הערות סרקסטיות, בבקשה) בראש וראשונה בזכות מכוניות עממיות בייצור המוני. מכוניות ספורטיביות מפוזרות על פני ההיסטוריה של המותג בדלילות קמצנית, ואם תשאל חובב רכב ממוצע האם הוא מכיר מכונית-ספורט מתוצרת פיאט, קרוב לוודאי שהתשובה תהיה ^קופה^. ובצדק: המכונית בעלת העיצוב יוצא-הדופן של פינינפרינה נחשבת לאחת היצירות היפות של שנות ה-90, ואף הינה בעלת יכולת דינמית מכובדת. יהיו כאלו שמכירים את הברקטה הקטנה, ואולי מעטים שיזכרו את ה-X1/9.
אבל הרבה לפני כל אלה היתה פיאט ספורטיבית אחרת – ולא סתם ספורטיבית, אלא כזו שבמושגי זמנה נחשבה בהחלט לאקזוטית: הפיאט 8V. ולא, זו אינה טעות. זה היה שמה: ^Otto Vu^, מילולית ^שמונה V^. וכן, היא נקראה כך בגלל היותה מצויידת במנוע V8 – הראשון והיחיד אי-פעם של פיאט. התקופה בה מדובר היא ראשית שנות ה-50. הנהלת פיאט השתעשעה אז עם הרעיון לפתח מכונית יוקרתית עבור השוק האמריקני האטרקטיבי, ולשם כך היה צורך במנוע V8. המנוע יוצר תוך שימוש בשני בלוקי-צילינדרים של מנועי 4 ציל' קיימים, אשר שודכו לבית גל-ארכובה משותף. הנפח היה קטן יחסית לנורמה האמריקנית, רק 2.0 ל', אם כי התפוקה היתה בהחלט מכובדת – 105 כ^ס.
בסופו של דבר הוחלט לא לייצר את המכונית, ופיאט מצאה את עצמה עם מנוע מוכן ללא שימוש. הנהלת פיאט אישרה ייצור אבטיפוס של מכונית-ספורט עם אותו מנוע לקראת תערוכת ז'נבה של 1952; צוות הפיתוח החליט בחשאי לייצר עוד כמה יחידות, על מנת שהמכונית תוכל להשתתף במירוצים שונים כמו המילה מילייה. המכונית קיבלה את השם 8V מסיבה משעשעת: החבר'ה בפיאט היו תחת הרושם (המוטעה, כמובן) שהכינוי V8 הוא סמל מסחרי רשום של חברת פורד, ולכן פשוט הפכו את הסדר.
ה-8V אכן הופיעה באותה תערוכת ז'נבה, וחוללה סנסציה. יש להבין כי אירופה של אותה תקופה עדיין היתה שרויה בתהליך התאוששות ממלחמת העולם, ותעשיית הרכב פעלה בהתאם עם דגש על מכוניות זולות. במדינות רבות הוטל מיסוי כבד על מכוניות בעלות נפחי מנוע גדולים וצריכת דלק הוותה שיקול קניה חשוב. מנועי V8 היו כמעט בלתי קיימים, גם בצד היותר-יוקרתי של השוק. הופעת קופה דו-מושבית מתוצרת פיאט, עם הופעה אקזוטית ומנוע V8 בהחלט יצרה אפקט דרמטי.
היתה זו מכונית יוצאת דופן וחדשנית בהרבה מובנים. המיתלים היו נפרדים בכל הגלגלים; המרכב עוצב בסיוע מנהרת-רוח לצורך הורדת מקדם הגרר, מאד יוצא דופן באותם ימים, וכלל שתי שכבות – חיצונית ופנימית – של פחי-פלדה דקים וקלי משקל שרותכו לשלדת צינורות. כל זה תרם למשקל כללי של פחות מטונה ולביצועים מכובדים: 190 קמ^ש מאותם 105 כ^ס. הממדים הקומפקטיים תרמו אף הם: בסיס גלגלים של 2.40 מ', אורך 4.00 מ', רוחב 1.50 מ' בלבד וגובה של 1.29 מ'. המנוע היה עם זוית של 70 מעלות בין חטיבות הצילינדרים כדי לשמור על ממדים צרים, ובעל קוטר בוכנה גדול ממהלכה (Oversquare), עם סידור יוצא דופן של מערכת הפליטה: צינורות המפלט יצאו מראשי המנוע כלפי מעלה במקום למטה כמקובל. גרסאות מאוחרות יותר של המנוע הגיעו ל-115 כ^ס.
התגובה החיובית למכונית הביאה להחלטה על ייצור. מחירה הגבוה של המכונית והיותה למעשה מכונית-מירוץ מנעו ממנה מכלתחילה להיות רבת-מכר: 114 יחידות בלבד, רובן בעבודת-יד, נמכרו במהלך שתי שנות ייצורה. בתחילה הן נמכרו עם מרכב שעוצב ויוצר על-ידי הסדנה הפנימית של המפעל, ^קארוצריה ספצ'יאלה פיאט^; בהמשך עוצבו מרכבים על ידי רוב הסדנאות האיטלקיות המובילות, ביניהן זאגאטו, פינינפארינה, וינייאלה וגייה, רובם עם יותר מגרסה אחת. על המסלול הוכיחה עצמה ה-8V היטב, עם נצחונות-קטגוריה רבים וזכיה באליפות ה-GT האיטלקית ב-1954. אליו זאגאטו, בנו של המעצב הידוע שהיה נהג מירוצים מצטיין בזכות עצמו, התחרה עם 8V (עם מרכב זאגאטו, כמובן); לימים אמר כי ספק אם קריירת המירוצים שלו היתה מביאה לו כל כך הרבה סיפוק בהעדרה של הפיאט הזו. ^השתתפתי עימה במירצים המרגשים ביותר שלי. היא מעולם לא אכזבה אותי ובדרך כלל ראינו יחד את דגל השחמט^. ה-8V נותרה תחרותית גם אחרי הפסקת ייצורה, עד סוף שנות ה-50.
לאחר הפסקת הייצור נותרו בידי פיאט מנועים ללא שימוש (מראש הוכנה כמות של 200 מנועים), ואלו הועברה לסדנת סיאטה (Siata) הקטנה. זו ייצרה גרסה משלה ל-8V בשם 208S שהיתה קלה עוד יותר מה-8V המקורית – פחות מ-800 ק^ג – וצוידה במנוע מחוזק שהפיק 127 כ^ס. בניגוד לפיאט עליה התבססה יוצרה ה-208S לא רק בגרסת קופה (עם מרכב פינינפרינה) אלא גם אי-אלו מכוניות פתוחות עם מרכבים מבית וינייאלה. למרות היותה מכונית ספורט מוערכת וייצורה בכמויות קטנות יותר, הסיאטה אינה בעלת ערך-אספנות כמו הקופה של פיאט.
ואנו מדברים על ערך מכובד. המחירים בשוק האספנות נעים מכ-100,000 דולר למכונית במצב טוב מהסדרה המקורית (מרכב פיאט) ועד קרוב לחצי מיליון דולר עבור חלק מגרסאות-המעצבים הנדירות יותר כאשר הן משוחזרות למצב מושלם. ניתן לפגוש עד היום מכוניות 8V המתחרות באירועים קלסיים, שם הן מצליחות היטב בשל משקלן הנמוך והתנהגות-הכביש המצויינת.
ההיסטוריה של פיאט אינה רצופה בהצלחות במירוצים או במכוניות ספורט של ממש. ה-8V היא אחת מיוצאות-הדופן הבודדות, ובהיסטוריה של האקזוטיקה האיטלקית ראוי שיהיה לה מקום של כבוד לצד פרארי ולמבורגיני.
