ניסאן אלמרה

האלמרה של ניסאן היא המצטרפת השלישית לקו הדגמים האמריקאי של ניסאן בישראל.

המכונית, אשר נקראת בארה"ב 'וורסה', משווקת אצלנו תחת השם 'אלמרה', כנראה כדי לנצל את ההכרות של הקהל הישראלי עם השם הזה, ששירת משפחתית של ניסאן שנמכרה כאן לפני כעשור.

מדובר במכונית סדאן הממוקמת בהיררכיה של ניסאן מתחת לפולסאר, המשפחתית ה"אירופאית" החדשה של ניסאן.

הפלטפורמה משותפת למיקרוואן של ניסאן, הנוט (שמשווק בארה"ב כוורסה-נוט) וגם בסיס הגלגלים זהה - 260 ס"מ.

מערכת ההנעה משלבת בין מנוע 1.6 ל', 110 כ"ס (כמו בטידה/נוט הקודמת) ותיבה רציפה.

בישראל, האלמרה מיועדת להתחרות מול מכוניות כגון הפיג'ו 301 והסקודה ראפיד - ולמלא את החלל שנפער בהיצע המקומי של ניסאן מאז הפסקת שיווק הטידה ב-2012.

האלמרה לא יפה – וזה ניסוח עדין.

מלפנים היא נראית צרה וקטנה, כשהחרטום המשפחתי של ניסאן-אמריקה פשוט לא נראה טוב על הרכב הקטן.

תא הנוסעים נעים לשהייה, כאשר הקלף החזק הוא רשימת האבזור.

קשה לקבל תנוחת נהיגה טובה, בשל כיוון גובה מוגבל.

גם מבנה המושבים לא הכי מוצלח והם אינם נוחים לאורך זמן.

מאחור יש מרחב מצוין לרגליים, קצת פחות לראש – וגם כאן מתקבלת תחושה צרה.

הביצועים סבירים, למרות תיבה רציפה "כמו פעם" עם תגובות איטיות ורעש מנוע מונוטוני ולא נעים תחת עומס. צריכת הדלק טובה למדי, עם 16 ק"מ לליטר בשיוט ו-12.7 ק"מ לליטר במסלול מגוון עם קטעים מאומצים.