פתרונות האנטי-פנצ'ר, בהם עסקנו בכתבה הקודמת, כוללים גם חיזוקים לצמיג עצמו. גודייר הוציאה לשוק צמיגים שלדופנם הפנימית הוספה שכבה נוספת של גומי חזק במיוחד, המעבה את כתפי הסוליה והדופן. זה לא רק מגביר את העמידות לתקרים, אלא מונע מהצמיג לקרוס במקרה של תקר, ומאפשר המשך הנסיעה. כמובן, מדובר בהעלאת משקל הצמיג, דבר בלתי רצוי בעליל, אך פתרון כזה מתאים במיוחד לרכב שטח, שבו משקל הצמיג והחישוק גבוהים גם כך, כך שהתוספת אינה משמעותית. היצרנים פיתחו גם מענה למצב בו לא השכלנו מראש להכין צמיגינו לתקר, והאירוע המצער, לכשקרה, מחייב החלפת גלגל או תיקון בו במקום. כאשר זמננו אינו בידינו להתעכב על החלפת גלגל, או שכוחנו אינו במותנינו לביצוע משימה זו, נרתמה הכימיה למשימה. מכלי תיקון מהיר, המכונים בלשון העם fast, נפוצים ביותר ומהווים פתרון מהיר לבעיה. המכל כולל שני מרכיבים: חומר כימי צמיגי שתפקידו לסתום את הנקר, וחומר אירוסולי דוחף, שתפקידו לנפח מחדש את הצמיג. מיד לאחר מילוי הצמיג, יש לנסוע כחמישה ק^מ על מנת לוודא פיזור אחיד של החומר בצמיג.
אך זאת יש לזכור: מכלי ניפוח מהירים אלה הם פתרון מיידי אך זמני בלבד, על מנת לחלצך מהמצב. מוקדם ככל האפשר יש להיכנס לצמיגאי ולתקן את הנקר. ועוד כמה הוראות בטיחות: החומר הדוחף הוא פעמים רבות גז דליק - בוטאן (גז בישול), פרופאן או איזובוטאן, ולכן אסור בתכלית האיסור לאחסן את המכל בתוך המכונית, שבה הטמפרטורות עלולות להגיע ל-70 מעלות בקיץ, אלא בתא המטען בלבד. יש כמובן להימנע מקרבה לאש בעת השימוש במיכל ויש להתריע בפני הצמיגאי על כך שנעשה שימוש במיכל כזה, שכן אז יש לרוקן את הצמיג מאוויר בשטח פתוח וחלות הוראות בטיחות נוספות על הצמיגאי.
כלי רכב שבהם ללחץ האוויר בצמיגים חשיבות מכרעת ליכולת העבירות שלהם, כמו רכבי שטח, עשויים לכלול גם מערכת נוספת: מערכת לריקון ומילוי אוויר בצורה מבוקרת. הרכב המוביל בתחום זה בשוק האזרחי הוא, כמובן, ההאמר. לרכב מותקנת (כאופציה), מערכת מילוי אוויר מרכזית, המאפשרת להוציא אוויר מהצמיגים בעת הצורך (נסיעה בשטח חולי), ומילויו מחדש בתום צליחת השטח. המערכת מורכבת ממדחס, המופעל על-ידי המנוע, שסתום בורר, מד לחץ, מפחית לחץ, קווי אויר קדמי ואחורי וחיבורי גלגל. הלחץ נקבע באופן שווה לשני הצמיגים על אותו סרן, כשהוצאת האוויר או ניפוחו נשלטים על-ידי השסתום, תוך בקרת הלחץ באמצעות מד הלחץ, לו שתי מחטים, אחת לכל סרן. שתי הפעולות יכולות להתבצע תוך כדי נסיעה. בהאמר ניתן להפחית את לחץ האויר בצמיגים, שלחצם הנורמלי הוא PSI26 מלפנים ו-28 מאחור, עד ל- 10PSI(!).
ב- 8PSI כבר תישמע אזהרה קולית. ואם בתת-לחץ עסקינן, הרי במכוניות נוסעים מתקדמות ניתן למצוא מערכת המתריעה על ירידת לחץ האוויר, באמצעות חיישני לחץ המותקנים הצמיג.
בלמים ואיזונים
הצירוף הנ^ל, המשמש בעברית העכשווית לביטוי הערכה למערכת שלטונית או ניהולית מרוסנת ובעלת מגבלות עצמיות (מישהו מכיר אחת כזו?) הופך, בהגיעו למכוניתנו, לחשוב עוד הרבה יותר. איזון הגלגלים לאחר התקנתם הוא בעל חשיבות רבה. כל רכיב המסתובב על ציר, חייב להיות מאוזן מבחינה דינמית. משמעות האיזון הדינמי היא שלא ייווצרו הבדלים במשקל בחלקים שונים של אותו רכיב, סביב ציר הסיבוב. פילוג המשקל צריך להיות אחיד, אחרת אנו עלולים לקבל מצב שחלק כבד יותר ^מושך^ את הרכיב כולו לכיוונו. במקרה של הצמיג, ישנם מספר מרכיבים, שחיבורם ביחד עלול ליצור בעיית איזון: החישוק והצמיג, כל אחד לחוד ובוודאי ששניהם ביחד, אמורים להגיע לידינו כאשר הם מאוזנים. אלא שכמו בכל תהליך ייצור, יש סיבולות למכונות הייצור, וכך הייצור אינו מושלם.
לאחר התקנת הצמיג בחישוק, חובה לאזנו על מתקן איזון. ואל תאמינו לצמיגאי שאומר לכם כי צמיגים נגררים (אלה שאינם על הסרן המונע) לא צריכים איזון (והיו דברים מעולם). כל רכיב מסתובב חייב להיות מאוזן, אחרת תנודותיו תיצורנה רעידות. רעידות כאלה, המורגשות בין השאר בהגה, עלולות להיות, לכל הפחות, בלתי-נעימות בעליל, ועלולות לגרום לפגיעה ממשית במתלה, עד לסדיקתו ואף שבירתו, במקרים קיצוניים. תופעת הרעידות, המכונה תהודה, מתרחשת במהירויות מסוימות מאד, האופייניות לכל רכב בנפרד, משום שהיא תלויית משקל ומהירות הסיבוב. בתהודה, התדירות הנוצרת מהרעידות מתקרבת לתדר העצמי של הגלגל, תדר שהוא תכונה מובנית בכל גוף, והתנודות הופכות להיות בלתי מרוסנות.
מתקני האיזון הדיגיטליים מאתרים את חלק הצמיג שאינו מאוזן, ומציגים על צג המכשיר את הנקודה המדויקת ואת המשקל המדויק, בגרמים, של המשקולת שיש להתקין, על-מנת לאזן את הגלגל. צמיגאי מיומן ומכונה אמינה יכולים להביא לאיזון הגלגל במשקולת אחת בלבד בכל צד. המשקולות, העשויות עופרת מחוברות לשפת החישוק. לא מומלץ למי שמחבר צלחות פלסטיק לקישוט, להסיר משקולות אלה מכל סיבה שהיא!
חידושים והמצאות
הואיל ובמקרים מסוימים החלפת צמיגים כרוכה בהוצאת ממון רב, גם בחו^ל, התפתחה תעשייה שלמה העוסקת בחידוש הצמיגים (בצפון אמריקה לבדה קיימים למעלה מ-1100 מפעלים העוסקים בכך). תעשייה זו מבצעת תהליך של החלפת סוליית הצמיג הישן בסוליה חדשה, בתהליך ההופך להיות יותר ויותר מתקדם טכנולוגית. למרות התדמית הנחותה (הבלתי-מוצדקת) של הצמיגים המחודשים, חשוב לציין כי הטכנולוגיה העכשווית מאפשרת להגיע, בייצור נאות ולא בייצור ^חאפרי^, למוצר מצוין, ביחס עלות-תועלת נמוך.
חשוב לציין כי למרות שתהליך זה מתאים בעיקר לצמיגי משאיות, אוטובוסים וטנדרים, שצמיגיהם אינם רדיאליים, אלא בעלי שיכוב מצולב, הטכנולוגיה מאפשרת חידוש גם של צמיגים רדיאליים, אף כי בשתי מגבלות: אסור לעובי סוליית הצמיג לרדת מתחת לעובי מסוים, כאשר מצייני השחיקה מופיעים, והחידוש צריך להתבצע בטכנולוגיה החדישה ביותר. יתרונות חידוש הסוליה הם רבים: בצפון אמריקה לבדה, החיסכון השנתי של שמן סינתטי, המשמש ליצור צמיגים, מגיע לכדי מיליון וחצי מ^ק, השווים ל-7.5 מיליון חביות נפט! החיסכון השנתי בדולרים, ממעבר ציי המשאיות לצמיגים מחודשים מוערך בכ-2 מיליארד דולר.
זאת ועוד: עלות צמיג מחודש היא כשליש עד מחצית ממחיר צמיג חדש, ועלותו לק^מ נסיעה הינה כמחצית מעלות זו של צמיג חדש. הדוגמא הטובה ביותר לכך שצמיגים מחודשים אמינים וטובים דיים היא העובדה שרוב חברות התעופה בעולם משתמשות בצמיגים מחודשים למטוסיהם, והמכפלות אדירות: אמריקן איירליינס, לדוגמא, מחליפה כ-25 אלף צמיגים בשנה, למעלה מ-80% מהם מחודשים. מה שטוב לתעופה, כבר ראינו, טוב גם לכביש.
מהו תהליך החידוש? ובכן, יש שני תהליכים שונים, והשוני הוא בשלב הדבקת הסוליה החדשה. התהליך מתחיל בבחינת הצמיגים שהובאו למפעל. תוך שימוש בשיטות של בחינות לא-הורסות, (בדיקות רנטגן, למשל), בודקים כל צמיג ומחליטים אם הוא מתאים לחידוש. בדרך כלל, כ-85% מהצמיגים נפסלים בשלב זה. בשלב השני, מופרדת הסוליה המקורית מהצמיג באמצעים מכניים, מדויקים דיים על מנת להשאיר שכבת גומי בעובי מזערי מוגדר. לאחר הכנה זו, במהלכה גם מתוקנים חורים בצמיג עקב מסמרים או חפצים חדים, מתחיל שלב הצמדת הסולייה החדשה.
וכאן בא לידי ביטוי ההבדל בין שתי השיטות: בשיטת הייצור המוקדם, הסוליה מיוצרת בנפרד, כאשר צורת החריצים כבר מוטבעת בה. הסוליה מולבשת על הצמיג העירום, עליו הוספה שכבת גומי דקה, שתשמש בהמשך התהליך כדבק בין הצמיג לסוליה. הצמיג מוכנס לתנור לתהליך גיפור משולב בחום, במהלכו שכבת הגומי הדקה מחברת את הסוליה לצמיג. בשיטה השניה, שיטת התבנית, מולבשת על הצמיג סוליה מגומי חלק ולא מגופר. הצמיג מותקן על אימום קשיח, בו מוטבעת צורת חירוץ הסוליה, ובתהליך חימום איטי, הכולל גם גיפור, מוטבעת הצורה והסוליה מחוברת לצמיג. בשתי השיטות נדרש שילוב זמן, לחץ וטמפרטורה, כדי לקבל את המוצר הסופי, כפי שלמד גודייר, ממציא הגומי המגופר.
בשלב הבא נבחנת איכות הצמיגים לאישורם. צמיגים שעברו את בחינת הקבלה מועברים לעיבוד סופי, להסרת שאריות גומי ולצביעה. בסיום התהליך מסומן הצמיג באופן מיוחד. הסימון כולל את האות R משמאל, המציינת כי הצמיג עבר תהליך של חידוש סוליה (Retreated). מימין לאות זו תופענה ארבע קבוצות מספרים ואותיות, המציינות את מידות הצמיג, קוד היצרן, סוג הצמיג ותאריך החידוש. צמיג ניתן לחדש מספר פעמים, כאשר גבול הפסילה לחידוש תלוי במשתנים רבים, כמו אופי המטען שנישא על ידי הרכב ומשקלו, נהיגת שטח או כביש, שימוש בציר אחד או בציר כפול ועוד.
בארץ, מבוצע חידוש לצמיגי משאיות ואוטובוסים בלבד. ל^אגד^, לדוגמא, מפעל חידוש משלו והיצרן הפרטי הגדול במדינה, חלצ^ב מקרית מלאכי, מחדש צמיגים לציי משאיות ואוטובוסים, ^המנויים^ על שירותיו. צה^ל אינו מרבה לחדש. זול יותר לקנות צמיגים חדשים מארה^ב, בכספי סיוע, מלחדש צמיגים בשקלים ולתמוך בתעשיה המקומית. צמיג מחודש, אגב, זוכה לאחריות המחדש כזו הניתנת לצמיג חדש.
שחור הוא יפה
ה^טרנד^ האחרון באופנת הצמיגים הוא ייצור צמיגים צבעוניים. בעולם הממוסחר והממותג של היום, כל אחד רוצה להיראות שונה ומיוחד, ומגמה זו לא נסתרה מעיניהם של יצרני הצמיגים. הצמיגים הצבעוניים מופיעים בשלל צבעי הקשת, וכיום, על אף שעיקר תפוצתם היא באופנועים, ניתן למצאם במכוניות רבות. רמז: בדרך כלל ניתן לדעת על התקרבות מכונית כזו, על פי רעם הבסים ממערכת הקול... אז אחרי שדיברנו כה רבות על הגומי המגופר ועל השנים הרבות שצ'רלס גודייר השקיע לגילוי התרכובת הטובה ביותר, הכל היה לשווא?
ובכן, לא ולא. צמיגים צבעוניים נחותים מצמיגים שחורים בשתי תכונות חשובות: עמידות לשחיקה ואחיזה. הסיבה העיקרית היא החומר הנותן את הצבע השחור לצמיג - אותו פחמן שחור. בצמיג רגיל תכולתו היא כרבע מתכולת החומרים בצמיג, ובשילובו עם הגומי הבוטילי, הטבעי, נוצרת תרכובת בעלת עמידות טובה בשחיקה ותכונות טובות של אחיזה.
חלק מהיצרנים החליטו לכן לשלב בין יופי לפרקטיקה; הצמיג נותר שחור, אך זכה לפסי קישוט צבעוניים על סולייתו, כאלה המתחזקים עם התקדמות השחיקה. יופי או יעילות. לשיקולכם.
