חדר הישיבות במשרד התרבות והספורט בת"א התמלא אתמול בנציגי הנהגים והרוכבים העוסקים (ובעיקר מקווים לעסוק) בספורט מוטורי – ובקצת נציגי תקשורת – לפגישה ראשונה מסוגה. מנכ"ל הרשות לנהיגה ספורטיבית, יוסי ניסן, זימן את הפגישה על מנת לעדכן את בעלי הענין בהתקדמות הליכי יישום חוק הנהיגה הספורטיבית, אשר עבר בכנסת בסוף 2005 ומא זמתקדם בעצלתיים. בתחילת הפגישה נכח גם ד"ר אורי שפר, ראש מנהל הספורט הממונה בין היתר על הרשות לנהיגה ספורטיבית, אשר שיבח את העוסקים במלאכה והצהיר כי הוא מקווה שהנוכחים – ראשי עמותות והתאחדויות, מפיקי אירועים וכן הלאה – יוכלו לקיים בפועל ספורט מוטורי עוד השנה, כבר בסתו או בתחילת החורף. הנוכחים, יש לציין, היו מנומסים ורק חייכו בעצב לעצמם. הם כברשמעו הצהרות אופטימיות שכאלו בעבר, שהתגלו כבלתי מציאותיות. דבריו של יוסי ניסן, שנכנס לפרטים בהמשך, חיזקו את ההרגשה כי הד"ר שפר אולי לא ממש מעורה בנעשה.
בצד הפרקטי, שמענו מפי ניסן דו"ח מצב ברור, סיכום עבודה של כ-3 שנים מאז הוקמה הרשות לנהיגה ספורטיבית וקצת פחות משנתיים מאז נכנס ניסן לתפקידו כמנהל הרשות. בסך הכל כולל בחובו חוק הנהיגה הספורטיבית 14 תקנות, המפרטות אותו לפרטי פרטים. מתוך תקנות אלו אושרו עד היום ונרשמו ברשומות 2 תקנות (ענין זה של רישום בתקנות חשוב: כל עוד התקנה לא מתווספת לרשומות באופן פורמלי, היא אינה נכנסת לתוקף ולמעשה כאילו לא אושרה עדיין. זו נקודה חשובה כפי שיתברר בהמשך). 4 תקנות נוספות אושרו ממש לאחרונה בוועדת החינוך. העבודה העיקרית על 8 הנותרות הושלמה, והן נמצאות בבדיקה אצל יועצים משפטיים במשרדי הממשלה השונים. הצפי לאישורן: קשה לומר, אך בוודאי לא בטווח זמן שיאפשר תחילת ספורט מוטורי חוקי בסתו הקרוב, וגם לא בתחילת החורף.
מעבר לעדכון זה, עיקר הפגישה הוקדש לתיאור ההליך המורכב של חקיקה והקשיים בהם עומד צוות הרשות לנהיגה ספורטיבית בכל הקשור לתקינת התקנות. כך, למשל, התברר כי אם מתחלף השר הממונה כפי שאירוע בשנה האחרונה, הרי שתקנות שאושרו בוועדת החינוך אך לא הגיעו לרשומות – כאילו לא אושרו, ועליהן לעבור את הליך האישור בוועדת החינוך (שבינתיים השתנה הרכבה...) מחדש. כך בדיוק היה עם 3 מ-4 התקנות שאושרו לא מכבר: הן כבר עברו את ההליך לפני למעלה משנה, אך בשל החלפת הממשלה כולל שר הספורט עברו שוב אישור.
דומה כי ניסן שכנע את הנוכחים (וגם את כותב שורות אלו) כי הוא וצוותו עושים את מירב המאמצים כדי לדחוף את החוק, אך ברור גם כי מדובר במאמץ סיזיפי. לא פחות מ-7 משרדי ממשלה שונים מעורבים בהליכי החקיקה, וכל אחד מהם אנשי "מקצוע" שלא תמיד נהיגה ספורטיבית בראש מעיניהם – ולא תמיד מבינים בדיוק את החומר בו הם עוסקים. במקרים רבים, נוסח החוק המקורי מציב קשיים מיותרים, כמו למשל בכל הקשור ליבוא רכב תחרותי. על פי נוסח החוק, הרשות לנהיגה ספורטיבית אמורה להתייעץ ולקבל את אישור משרד התמ"ת לגבי יבוא כזה; כאשר פנו נציגי הרשות למשרד התמ"ת התברר כי איש שם אינו יודע במה מדובר, והיה צורך להגדיר תקנות והליכים מאפס.
זה רק על קצה המזלג. את האמירה שבכותרת זו טבע אתמול מיקי יוחאי, מפיק אירועים ותיק ונווט-ראלי בעצמו, כאשר נדונו הקשיים העומדים בפני מי שמבקש לארגן אירועים ובעיקר אירועים מסוג ראלי-רייד. "מי שמכיר את ההליכים ויש לו קשרים, הוא זה שיצליח לארגן אירועים", אמר מיקי. "זה חוק קומבינה, מדינה קומבינה, ואנחנו נצטרך לעשות קומבינה". בהקשר למירוצים ראלי רייד, אגב, שפך יוסי ניסן קיתון של צוננים על הנוכחים: "אחרי יישום החוק אני לא רואה איך יתקיימו כאן אירועים כמו חוצה ישראל האחרון", אמר בהתייחס לבאחה-ישראל המוצלח שנערך לא מכבר.
לא נפרט כאן את כל הקשיים וכל הבעיות שעומדים בפני השלמת הליכי החקיקה למיניהם. נסתפק בכך שהנוכחים בפגישה והח"מ בתוכם יצאו ממנה עם הבנה עמוקה יותר לקשיים ולשיפוע התלול בהר הביורוקרטי שיש עוד לטפס, ואולי גם עם הערכה מחודשת – לפחות חלקית – לעבודתם הקשה של אנשי הרשות לנהיגה ספורטיבית. אבל הם גם יצאו ממנה בתחושת תסכול וחוסר ודאות, כי איש אינו יודע בדיוק מתי נוכל סוף-סוף לעסוק בספורט מוטורי – ולכולם ברור כי גם כאשר זה יקרה, זה יהיה קשה ומסובך ומתסכל.