הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 251 .
לפני כמה חודשים נשלח למערכת מאגף התנועה של משטרת ישראל מסמך המרכז את נתוני תאונות הדרכים במרחב העירוני, ובין שלל הנתונים והמספרים קפץ שם מוכר – צומת כורזין-אלוף שדה בגבעתיים, הצומת שנמצא ממש מתחת למשרדי 'אוטו'. כפי שבטח כבר הבנתם, אזכור במסמך על תאונות דרכים הוא לא ממש דבר חיובי, ובמקרה של הצומת ^שלנו^ התואר היה שלילי במיוחד – ^הצומת העירוני המסוכן ביותר בארץ^. לא נעים, גם אם אין לנו שום קשר ישיר לאף אחת מ-11 התאונות שהתרחשו בצומת בשנים 2003-2005.
ניגשנו לאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לראות הכצעקתה. ואכן, מבט מעמיק בנתונים של הלמ^ס חשף כמה פרטים מעניינים: ראשית, צומת כורזין-אלוף שדה הוא צומת בעייתי לאורך שנים והוכתר כצומת המסוכן בגבעתיים גם בשלוש השנים שקדמו לתקופה הנסקרת במסמך האמור; שנית, ואולי יותר מעניין: הצומת הוכתר בתארים לא לו, והוא רחוק מלהיות הצומת העירוני המסוכן במדינה – לא במספר התאונות, לא במספר הנפגעים הכללי ולא במספר הפצועים קשה או ההרוגים. איך אמר פעם מישהו? ^יש שקרים לבנים, שקרים רגילים – וסטטיסטיקה...^.
אולם בכל זאת, גם תואר הצומת המסוכן ביותר בגבעתיים, בעצמה עיר שאינה מככבת במצעד הבטיחות העירוני באותו מסמך, הוא תואר מביש למדי. ומכיוון שסקרנותנו כבר התעוררה, החלטנו בכל זאת לנסות ולהבין מה הופך צומת, ועוד צומת מרומזר ורחב, לצומת בעייתי כל כך.
הצומת המדובר הוא צומת T המפגיש בין רחוב כורזין הקטן יחסית (שמוביל אל אזור התעשייה של גבעתיים) לבין רחוב אלוף שדה – רחוב ראשי, תלת נתיבי, המוביל את התנועה ממחלף השלום ומחלף אלוף שדה ומהווה את אחד מצירי הרוחב הראשיים בין כביש 4 לנתיבי איילון. מכיוון מזרח למערב ישנו רמזור אחד ששולט בתנועה הממשיכה ישר ובזו הפונה ימינה לכורזין, מכיוון מערב למזרח הפניה שמאלה לכורזין זוכה לרמזור משלה. הפניה ימינה (מערבה) מכורזין לאלוף שדה זוכה לרמזור נפרד מזה השולט בתנועה הפונה שמאלה (מזרחה).
הרבה תנועה היא תמיד מרשם לתאונות, אולם מדוע מקולל צומת זה במספר תאונות רב יותר מצמתים אחרים לאורך רחוב אלוף שדה, חלקן צמתים המפגישים אותו עם עורקי תנועה ראשיים יותר ומנקזים כמות כלי רכב גדולה פי כמה?
להערכתנו (ולצערנו לא הצלחנו לקבל מהמשטרה את דו^חות חקירת התאונות שהתרחשו בצומת כדי לנסות ולאשש או לסתור הערכה זו) מתחברים בצומת זו מספר גורמים היוצרים תמהיל מסוכן במיוחד – תמהיל רב ממדי הנוגע כמעט לכל מרכיב בנוסחה הקבועה של תאונות הדרכים. הגורם הראשון, ואולי הקל ביותר לתיקון, הוא נושא התזמון: תזמון הוא אולי הכל בחיים, אבל הוא בטוח משמעותי ברמזורים. בצומת המדובר קיימת חפיפה בין האור הכתום באלוף שדה (ממערב למזרח) לבין הרמזור האדום-כתום למי שעומד בכורזין ופונה לאלוף שדה. נהג ממהר מכאן ונהג זריז מכאן עלולים להיפגש באמצע הצומת, וזכוכיות מרוסקות שפגשנו לא פעם במרכז הצומת מעידים כי זה אכן קורה, ולעיתים תכופות יחסית.
הגורם השני קצת יותר בעייתי – דווקא בשעות העומס, בוקר וערב – כאשר השמש השוקעת/זורחת יוצרת בעיית ראות המקשה על הנהגים לראות את מצב הרמזור (ואין צורך להרחיב לגבי הבעייתיות הנובעת מכך, נכון?). הוספת רמזור נמוך יותר, או אמצעי חיווי אחר (שלט LED, למשל) עשויה להיות התשובה הנכונה לבעיה זו.
גורם שלישי קשור אולי לפסיכולוגיה הקוגנטיבית, ומכיוון שאת לימודי פסיכולוגיה נטשתי עוד בשלב קורס ההכנה לפסיכומטרי, מדובר בניחוש יותר מאשר בהערכה. יכול להיות שדווקא עובדת היות הצומת חיבור בין רחוב ראשי לרחוב קטן יותר במבנה של T גורם לחלק מהנהגים שלא לשים לב כי הם מגיעים לצומת – אין את ההתרחבות שנהגים התרגלו לצפות לה לפני צומת ברחוב ראשי, ומי שנוסע באלוף שדה עשוי שלא לשים לב (או לשים לב באיחור) לעובדה שהוא מתקרב לצומת, בעיקר אם באותו זמן הוא מסונוור מהשמש הנמוכה של הסעיף הקודם.
אל כל אלו ניתן להוסיף הערה גם לפניה ימינה מאלוף שדה מזרח לכורזין – הוספת מסלול האטה לפני הצומת יפחית את החיכוך בין התנועה המהירה על אלוף שדה (המהירות החוקית היא 60 קמ^ש, המעשית גבוהה הרבה יותר) לבין אלו שמאיטים למהירות זחילה כדי להשלים בבטחה את הפניה המאוד-הדוקה, שבשיאה גם מעבר חציה (עם זכות קדימה, ^כתום-מהבהב^) להולכי רגל.
*
אולם התאונות בצומת הן לא תאונות רכב-ברכב בלבד. מדובר, כאמור, בצומת הסמוך לאזור תעשייה הכולל גם את הסופרמרקט היחיד באזור. התוצאה היא כמות גדולה יחסית של הולכי-רגל החוצים את הצומת וגם בפניהם מציב הצומת לא מעט סכנות שקל, וצריך, לבטל. הראשונה נוגעת, שוב, לתזמון רמזורים. ברור לנו כי מתכנני הצומת רצו לאפשר זרימה כמה שפחות מופרעת על הציר הראשי, אך האור הירוק ברמזור שחוצה את הנתיב ממערב למזרח באלוף שדה, רחוב בו התנועה רבה ומהירה-מאוד כאמור, קצר עד כדי גיחוך. הוסיפו לזה את העובדה כי גבעתיים היא העיר בעלת אוכלוסייה שממוצע גילאיה הוא המבוגר ביותר בארץ, וקיבלתם מתכון בדוק לאסון. למעשה, גם לאנשים צעירים וקלי צעד אין אפשרות ריאלית להשלים את חציית אלוף שדה מצפון לדרום מבלי להיתפס באמצע הכביש על-ידי האור האדום. גדרות שחלקים מהן חסרים (בעקבות תאונות?) מעודדים הולכי רגל, שכבר מכירים את הירוק הקצר וההמתנה הארוכה לירוק הבא, לחצות את הצומת באלכסון, תוך כדי חריגה ממעבר החצייה – בטיחותי זה בטוח לא, וגם זול יחסית לתיקון.
אל רמזור הולכי הרגל הבעייתי על אלוף שדה מתווסף הרמזור החוצה את הפניה ימינה מכורזין לכיוון מערב – הוא אדום כאשר השניים האחרים ירוקים ובשילוב התנועה הדלילה בפניה ימינה הולכי רגל רבים מתפתים לחצות אותו באדום. זו אומנם עבירה לשמה, אך אמרנו לא פעם כי תפקיד התשתית הוא לעזור לבני האדם להימנע מטעויות ולהפחית את מחיר הטעות כאשר זו נעשתה. במקרה הזה נראה לנו כי שילוב של מסלול האצה לפונים ימינה עם החלפת הרמזור הקיים ברמזור צהוב מהבהב (הנותן זכות קדימה להולכי הרגל) הוא הפתרון הנכון והמעשי ביותר, אם כי מותר לנו לחלום על גשר להולכי רגל, כמו זה שממוקם כמה מאות מטרים מזרחה מהצומת שלנו (מסיבה שעדיין לא ברורה לנו...).
בצומת אלוף שדה-כורזין חוברים להם מספר גורמים ליצירת הצומת המסוכן ביותר בגבעתיים מזה שנים. גם אם לא מדובר בתואר ארצי, כמו שנוצר הרושם בתחילה, עדיין מדובר בבעיה חמורה מספיק (כ-30 פצועים בשלוש שנים) כדי להצדיק טיפול של הרשויות המתאימות, טיפול שלא מגיע.
ואם כבר אנו מלינים על הרשויות, איך אפשר בלי משטרת ישראל? אחד מאתרי מלכודות המהירות החביבות על משטרת ישראל נמצאת מתחת לאותו גשר הולכי רגל שהוזכר, מאות מטרים בודדות מהצומת. אם יותר לנו, היינו רוצים להציע לשוטרים הצעה לגיוון שגרת יומם – מדי פעם נטשו את אקדח הלייזר והתמקדו באכיפת הציות לרמזור אדום בצומת. לא רק שמדובר בשבירת שגרה מרעננת, אלא שתוכלו להתגאות באכיפת עבירה שלפי נתוני המשטרה עצמה אחראים להרבה יותר תאונות דרכים מאשר עבירות המהירות. שווה, לא?
הכתבה נשלחה לשר התחבורה, יו^ר הרשות לבטיחות בדרכים, מפקד משטרת גבעתיים ועיריית גבעתיים
