*** הכתבה פורסמה בגליון 242 של מגזין ^אוטו^ ***
: זה לא רק התימהונים המזדמנים שהחליטו לצאת לריצה דווקא עכשיו, הכלב החולף שלוקח את בעליו לסיבוב שירותים בכיכר הענקית והשוממת או סתם עוברים ושבים שעדיין עוברים ושבים גם בשעה הזו, של סוריאליזם ושקט שלא מרגיש לגמרי נוח עם עצמו. התחושה היא של זמזום מתחת לפני השטח, של פעילות שלא נפסקת לרגע... הייתכן שהסיבה היא זמזום טורדני של קטנוע שמקיף את הכיכר שוב ושוב ושוב?
בפינה המזרחית של הכיכר (פינה? איך לכיכר עגולה יכולה להיות פינה?) נכנסת מכונית מהר מדי, דבר אותו אנו מגלים בסיוע חריקת צמיגים פתאומית ומיד אחריה ^בום^ עז שנשמע – גם מהפיטס המאולתרים שלנו הממוקמים 90 מעלות-כיכר הלאה משם – כואב ובעיקר יקר. המכונית נותרת היכן שנעצרה, לא יותר מסילואטה שחורה באלכסון בנתיב הימני, לשם הוחזרה על ידי צינורות הביטחון בצידו הפנימי של הכביש. בתוך דקה נדלק הבהוב-האזהרה ומתחילות להישמע קללות עמומות. הכל בסדר, אין נפגעים בנפש.
רגע. פיטס מאולתרים? כיכר המדינה? 3 בבוקר? כן, אני מניח שנדרש הסבר כלשהו. ובכן הסיטואציה היתה פשוטה: עמדה בפנינו האפשרות לקחת קטנוע סאניאנג 100 סמ^ק 4 פעימות, להסתובב איתו בעיר וקצת (אבל כמה שפחות) מחוץ לה, לכתוב שהוא חמוד וזריז או משהו בסגנון ולצאת ידי חובה.
או שיכולנו לעשות משהו מעניין.
אז החלטנו לבדוק כמה רחוק אפשר לנסוע על מיכל אחד, ולמדוד את צריכת הדלק. במדויק. הדרך הטבעית היא פשוט למלא דלק, לנסוע, למלא שוב דלק ולחשב את הצריכה. אז זה מה שעשינו – על ידי, אה, הקפת כיכר המדינה, החל ממיכל מלא ועד שהמנוע יגמגם ויכבה. כמה פשוט. הרעיון היה מגניב במיוחד כי הוא איפשר לבדוק את סף השפיות המאוד-מוטל-בספק של לפחות ארבעה חברי מערכת. המימוש גם הוא היה קל ולא חייב יותר מדי לוגיסטיקה: במהלך היום והערב יש יותר מדי תנועה, מה שהכתיב ביצוע בשעות הקטנות של הלילה. קובעים את חצות כשעת מפגש. אני מביא את הקטנוע, ערכת קפה, וקצת דלק רזרבי למלא במיכל אחרי שהסאניאנג יעצר. אריאל ואביבי גויסו כרוכבים נוספים, כשגם תומר הצלם האוחז ברישיון דו גלגלי גויס לשאת בעול הרכיבה. לפי החשבון שלי נזדקק ליותר מ-200 הקפות, והיתה לי הרגשה שאחרי מקסימום 20 הקפות של נסיעה בפניה קבועה שמאלה במהירות צב, לא יישאר הרבה מהיכולת השכלית שלנו (שבמקרה של חלק מהמשתתפים ממילא מוגבלת, כאמור), כך שכמה שיותר רוכבים – יותר טוב. יאמר לזכות החבר'ה כי הרעיון התקבל בהתלהבות, גם אם מסויגת קלות. ^אתה חושב שנקבל תקציב למלון?^ שאל אביבי. ^כי אין מצב שאשתי נותנת לי להיכנס חזרה הביתה אחר כך^.
הדחקנו את הבעיה של פיוס בנות הזוג הזועמות (בטח הדחקנו, לך אין בעיה של בנות זוג כבר איזה עשור או שניים... נ.א), ועוד כל מיני סוגיות כגון מה יהיה לתושבי הכיכר לומר על קטנוע שחג סביבה שוב ושוב באמצע הלילה, או מה יעבור במוחו של סיור משטרה מזדמן, ונרתמנו למשימה. במהלך היום ביצעתי סיבוב מוקדם בכיכר, כדי לוודא שהיא עדיין עגולה. בעשרה לחצות התייצבתי במקום המיועד עם מיכל מלא. את ערכת הקפה, כמובן, שכחתי בבית.
בחצות ורבע עדיין הייתי לבד בכיכר והתחלתי לחשוש שמא התקוות שלי למבצע צבאי מתוקתק היו מוגזמות משהו. החששות התגברו כאשר הסלולארי צלצל ואביבי שאל אותי בקול מנומנם איך מגיעים לכיכר המדינה. ^הכי מהר שאפשר^, עניתי לו. האומנם יתכן כי נישואים+ילדה גורמים לניוון מוח כל כך מהיר? מצד שני, מדובר באביבי, כך שלא היה המון מוח שיתנוון מלכתחילה.
בסופו של דבר הגיעו כולם, מי יותר טרוט-עיניים ומי פחות, ציוד הפיטס נפרש במקצועיות (אוהל להספקת צל מתאורת הרחוב הקופחת, זוג עוגות סינתטיות, כמה ספלי קפה-מכונה דלוח כתחליף לערכה שמישהו שכח להביא) וב-00:45 היינו מוכנים לזינוק. אצל אלו מאתנו שהיו במצב ערנות, מצב הרוח היה מרומם במפתיע. אבל לפני שנצא לדרך, כמה מלים על הקורבן התמים של כל הסיפור, הכוכב בעל כורחו: הסאניאנג מיו 100 (Mio, מתחרז עם קליאו). ובכן מדובר בקטנוע שמצדיק מאוד את ההגדרה – דהיינו קט-נוע: הוא קטנטן. בדיוק באותו גודל כמו האח הקטן, המיו 50, שלמעשה הוא זה שהיה מתוכנן במקור לטור-דה-כיכר שלנו. אבל סיבוב קצר על ה-50 הבהיר שיש גבול למזוכיזם: מדובר במנוע 4 פעימות, מה שאומר שיש בערך מינוס כוחות סוס. ה-100 כבר מציע הספק סביר של בדיוק 7.6 כ^ס, והקילומטרים שעשיתי עליו מאז הבוקר הבהירו שמדובר בסוסים שמנוצלים היטב: הכלי מאיץ היטב ומשאיר את רוב המכוניות מאחוריו ברמזורים. רק כשיוצאים החוצה מהעיר נתקלים – תרתי משמע – במגבלות: צריך כביש ארוך כדי להגיע ל-85 קמ^ש על השעון, ורכינה עמוקה לפנים לשיפור האווירודינמיות יכול להביא את המחוג עד 95 קמ^ש. בקיצור, לא מספיק מהיר כדי לשמור על קצב שאר התנועה.
המיו הוא כלי חמוד, בכך אין ספק. עיצוב רטרו מעוגל תורם את שלו, כמו גם הכידון המסורתי והמראות העגולות המיושנות. קצת חבל שגם בתחום המתגים העסק מאוד רטרו ונעדר את הליטוש ודיוק ההפעלה של קטנועים מודרניים. מעל לוח השעונים – עליו נדבר בהמשך – מותקן מעין מגן-רוח קטנטן, פריט עיצובי שערכו הפונקציונלי זניח (אלא אם אתה בממדים הזעירים של ת. פדר) ואשר מוברג לכידון בברגים שנראה כי נרכשו בברגיה זולה במיוחד בדרום תל-אביב. לעומת זאת, המיו משופע בטריקים: הכיסא, למשל, מצויד בפתיחה חשמלית, בלחיצת כפתור על הכידון. מכסה מיכל הדלק בעכוזו של הכלי נפתח באמצעות סיבוב מפתח ההצתה שמאלה. למרות הממדים הזעירים, מתחת למושב אפשר להחביא קסדה שלמה. ולגבי לוח השעונים: בכל התנעה הוא מואר בגוון אחר – ירוק, כחול או אדום, המתחלפים ביניהם באופן מחזורי. גימיק מקורי, תודו.
אחת מנקודות התורפה המרכזיות עובדת דווקא לטובתנו הפעם: במיכל הדלק יש רק 4.8 ליטרים, וגם זה על הנייר. בפועל, כשהמחוג מצביע על הקו האדום התחתון, נכנסים למיכל 3 ליטרים בלבד – בדוק. למרבה המזל, אנחנו בדיוק במצב שמאפשר לנו לראות כמה אפשר עוד להמשיך לנסוע מעבר לכך.
אה, עוד משהו על הצביעה הזו – המיו לא יוצא ככה מהמפעל. זו עבודה של היבואן, שמציע צביעה מקורית לפי בחירת הלקוח כחלק מתמריצי השיווק של הדגם. רעיון נחמד בהחלט.
***
רגע לפני זינוק, תדרוך אחרון: ^חבר'ה, תזכרו שאנחנו מנסים לגלות כמה הוא חסכוני. לא לעבור 60 על השעון, בבקשה^. כהוגה הפרויקט אני מתכבד לזנק ראשון. 00:48 ירשם בהיסטוריה כרגע ההיסטורי...
בהקפה השנייה בערך אני מוותר על הרעיון של נסיעה חסכונית. מסיבות בטיחותיות בלבד, כמובן: בקצב הזה אני לא יודע מה יבוא קודם, אובדן השפיות או שאני פשוט אירדם על ההגה. עם כל הכבוד לקביעת שיאי צריכת דלק, יש גבול לכוח הסבל האנושי. אני מבצע במקום הערכת מצב מחודשת, ומחליט שבעצם לבדוק את צריכת הדלק בפול-גז זה גם רעיון לא רע. זה גם יקטין את מספר הקילומטרים שנאלץ לכסות, ואותם קילומטרים יעברו מהר יותר...
הקפה רודפת הקפה, וככל שהקילומטרים נצברים אנחנו מרגישים מטופשים יותר. מי לעזאזל חשב על הרעיון הזה? לקראת הסוף אנחנו כבר יודעים בדיוק איפה ממוקמים כל מכסי הביוב ברחוב ה' באייר (ומבינים שעם המתלים של המיו, כדאי מאוד לא לעבור עליהם), ומקבלים זווית קבועה שמאלה בצוואר ומבט מזוגג בעיניים. החלפות הנהגים מתבצעות ביעילות מופתית, לפי העיקרון של ^כשתרצה להתחלף – צפצף^. עד השלמת ההקפה הבאה הרוכב הבא יהיה מוכן עם קסדה וכפפות. או שלא. תלוי אם יתחשק לו. כל אחד מאתנו עושה 25-35 הקפות ברצף – כן, זה משעמם כמו שזה נשמע – עד שמגיע תורי שוב. כשאני מקבל חזרה את המיו מחוג הדלק כבר מעבר לקו ה-E, אבל הסאניאנגצ'יק מסרב לעצור וממשיך לנסוע הקפה אחרי הקפה. לפי חשבוני, על אדים בלבד. המחוג כבר הגיע לעצר התחתון ומסרב להמשיך לזוז. נו, דלק, תגמר כבר!
אחרי 175 הקפות וקצת מעל שעתיים ורבע מגיע הרגע המיוחל: המנוע מגמגם רגעית וכבה, בדיוק במקום הנכון כדי לעצור ליד החבר'ה הממתינים. אנו משכיבים את הקטנוע על הצד כדי לסחוט את טיפות הדלק האחרונות מהמיכל, והמנוע מסכים לעבוד עוד כמעט הקפה שלמה לפני שהוא כבה סופית. זהו, המשימה בוצעה. נקרא לזה 176 הקפות. אורך הקפה: 850 מ' בנתיב הפנימי, 900 מ' בחיצוני. רוב ההקפות שלנו היו חצי-חצי, אז נקרא לזה 875 מ'. מרחק כולל: 148.7 ק^מ. זמן כולל: שעתיים ו-21 דקות, מהירות ממוצעת של 63.3 קמ^ש, כולל עצירות. הקפה מהירה: נ. אביבי, 44 שניות, מהירות ממוצעת 71 קמ^ש. הוא הכי רזה, כך שזה צפוי, אבל גם הכי פטפטן, אז ייתכן שזה דווקא בגלל שהקטנוע התאמץ לסיים את ההקפה מהר ככל האפשר ולהיפטר מכאב ראש-המנוע. לך תדע (למקום שני תמיד יש הכי הרבה תרוצים... נ.א).
בתדלוק בתחנה נכנסים 2.8 ליטרים, בתוספת 1.9 ליטרים שהוכנסו לאחר שהדלק אזל. אחרי הוספת 1.1 ק^מ לכל כיוון מתחנת הדלק וחזרה אליה אנו מקבלים 150.9 ק^מ שנסענו על 4.7 ל'. צריכת דלק ממוצעת: 32.1 ק^מ לליטר. קצת פחות ממה שציפינו, אבל לא רע בשביל נסיעה שרובה התנהלה בפול גז ובפניה קבועה – נסיעה בפניה דורשת קצת יותר כוח סוס מאשר בקו ישר. יש להביא בחשבון גם שכ-20% מהמרחק נעשה עם אריאל באוכף, ששוקל כמו שלושה אנשים רגילים (או שני גורי פילים, תלוי איך סופרים...).
עוד משימה בוצעה בהצלחה על-ידי צוות 'אוטו' העשוי ללא חת, גם אם לאף אחד מאתנו לא ברור בעצם מה היתה המשימה. ^בפעם הבאה...^ אני מתחיל לומר לחבר'ה, אבל איכשהו הם לא ממש רוצים לשמוע מה אני מתכנן לפעם הבאה ומתאדים במהירות מהמקום. על איילון, בדרך הביתה, כל כלי הרכב עוקפים אותי. אבל הם לא עושים 32 ק^מ לליטר. והם בטוח לא יכולים לומר שהם הקיפו את המדינה 176 פעמים.
סאניאנג מיו 100
מנוע חד-צילינדר, קירור אוויר, 101 סמ^ק
הספק/סל^ד 7.6 כ^ס/8000
מומנט/סל^ד 0.76 קג^מ/6500
תמסורת ואריאטור, רציפה
בלמים קדמי דיסק, אחורי תוף
צמיגים 90/90-10
בסיס גלגלים 1220 מ^מ
אורך 1720 מ^מ
מיכל דלק 4.8 ל'
משקל 87.5 ק^ג
0 ל-100 לא מגיע
מהירות מירבית 85 קמ^ש
צריכת דלק מה, עוד לא ברור? 32.1 ק^מ לליטר, נו
מחיר 12,700 ש^ח (נכון לתאריך הפרסום המקורי)
