התסכול הולך ומצטבר לרמה בלתי נסבלת. אני יושב מאחורי ההגה של מכונית שמבהירה מהרגע הראשון שהיא מעדיפה הגה מופנה על ישר; מלפנים פועם לו מנוע עתיר סוסים ורק מחכה לפקודת רגל ימין; הכביש מתפתל בין הרי טירול הנישאים ומציג סלילה ייקית למהדרין. גן עדן... אילולא שיירת המשאיות הבלתי נגמרת שמאכלסת את הכביש לפני. נראה כאילו מישהו עשה מאמץ מיוחד כדי לתסכל אותי, ואולי זו בכלל מזימה של ב.מ.וו, שמפחדת ממה שעדת עיתונאי רכב פרועים עשויה לעולל ל-3 קופה החדשה שלהם.
כי זו הסיבה שהגענו הנה – גרסת הקופה החדשה ל-3 שהוצגה לפני כשנה וחצי, דור שלישי לשושלת שהחלה לפני 15 שנה. כבר בשדה התעופה אפשר להתרשם מהעוללה החדשה – היא מצליחה להיות מזוהה מידית כשייכת למשפחת ה-3, ובו זמנית שונה. מלפנים היא מציגה פני נשר גאים, עם זוג עיניים נוקבות משני צידי מקור קמור, ומהצד פוגשת העין פרופיל קופה למהדרין – חרטום ארוך ותא נוסעים נמוך בעל קימור גג אחיד וזורם. רק מאחור העסק התפספס להם קצת – נציג המעצבים במסיבת העיתונאים אומנם דיבר על ^מראה רחב ונמוך להדגשת הדינמיות^, אבל במבט מאחור אני רואה רק זנב משוטח וכבד – עניין של טעם, כנראה.
אבל ההפתעה העיקרית נמצאת מלפנים. אם גרסת קופה למכונית הנמכרת ביותר של ב.מ.וו היתה דבר מתבקש וידוע, הרי שהמנוע החדש – מנוע שש בשורה מוגדש טורבו – נחת על עיתונאי וחובבי הרכב ברחבי העולם כרעם ביום בהיר. בעשרים השנים האחרונות נשארה ב.מ.וו מחוץ למרוץ הגדישה, כעניין של עיקרון, והעדיפה להפיק את הסוסים ממנועים אטמוספריים מכויילים היטב בשם תגובת הדוושה המהירה ואספקת הכח הלינארית. להרמת הגבה הקולקטיבית לנוכח הבגידה בעקרונות עונים המהנדסים בשפע דיאגרמות הספק והסברים טכניים – ומבטיחים שהצליחו להתגבר על כל החוליים המוכרים של מנועי הטורבו.
הדלתות הרחבות מאפשרות גישה נוחה למושב הקדמי (וקצת פחות למושב האחורי, שגם לא מצטיין במרחב שהוא מספק, במיוחד לראש). עם סגירת הדלת התחושה היא של חיבוק אוהב, משרה ביטחון מבלי להיות ממש צפוף. עדיין, יהיה מעניין לראות איך ידחק האמריקאי הממוצע למושב בלי עזרת כף נעליים... המושב מתכוונן בכל מימד אפשרי, כולל הארכת המושב, תמיכה לגב התחתון ואפשרות כיוון לתמיכה הצידית. תוך שניות אני מוצא לי תנוחת נהיגה נוחה ואנו יוצאים לדרך, אחרי שאנו שומעים שוב אזהרה לגבי קנסות המהירות הדרקוניים באוסטריה – עד 2,000 יורו והחרמת רישיון מידית (אבל רק למהירות מופרזת בדרך עירונית. בכל זאת, הם לא ישראלים...).
אבל כבר ביציאה מהחניה מתבהרת הסיבה לאזהרות החוזרות ונשנות – המנוע החדש (היחיד שהתייצב להשקה) מבהיר כי דיאגרמות ההספק והמומנט, אלו שהציגו מומנט של 40 קג^מ כבר ב-1,300(!) סל^ד, לא שיקרו. כל נגיעה בדוושה, בכל הילוך, מייצרת דחף משמעותי לפנים ושמירה על מהירות עירונית היא מלאכה שדורשת תשומת לב קפדנית. עם היציאה מהעיר אני מתפנה לבדיקה מעמיקה יותר של המנוע – אנשי ב.מ.וו בחרו בלחץ גדישה נמוך, כפי שמוכיחה התרומה הצנועה להספק (תוספת של כ-12% לעומת המנוע האטמוספרי) ולמומנט (תוספת של כ-30% לערך המרבי), מה שאמור לתת אופי ^טורבואי^ פחות מודגש. לזה הם צירפו שימוש בצמד מגדשי טורבו קטנים, שמשמעותם פחות אינרציה (אחת הסיבות להשהית הטורבו) ותגובה יעילה כבר מסל^ד נמוך, והוסיפו גם הזרקת דלק ישירה, שמאפשרת שימוש ביחס דחיסה גבוה, מה שאמור גם הוא לתרום למידיות התגובה. השורה התחתונה, אחרי כל הממבו-ג'מבו הטכני, היא שזה הצליח להם, כמעט. אספקת הכח לינארית ורציפה, ללא מדרגות כח, והשהיית הטורבו צומצמה מאוד, והיא כמעט אינה מורגשת. למען האמת, פגשתי מנועים אטמוספריים למהדרין עם תגובה איטית יותר, ורק ההשוואה לתוצרת הרגילה של ב.מ.וו היא שמטילה עליו צל בתחום זה. אבל לצרכן הממוצע, במיוחד זה שיבחר בתיבת האוטומאטית החדשה והמשופרת (ההשהיה בהורדת הילוך, או כמה, צומצמה לעשירית שניה בלבד) זה לא ישנה ולא יפריע. הוא פשוט ייהנה מהעובדה שהמנוע מושך בשמחה, ובכח, בכל סל^ד.
ביומה השני של ההשקה אני בוחר לנטוש את הכבישים בספר הדרך – כולם מעברי הרים יפיפיים על המפה וגדושי תנועה ומשאיות במציאות – ולנסות את מזלי בכבישים צדדיים יותר. ההימור מצליח ואני מוצא את עצמי נוסע לאורכו של אגם איזמרגד קסום על כביש שומם כמעט לחלוטין. אפשר סוף סוף לקרוא דרור ליכולות השלדה, ולבדוק את הטענות לגבי קשיחות גבוהה ב-25% לעומת גרסת הסדאן וחלוקת משקל של 50:50 בין הסרנים. וגם בתחום זה מתברר שאנשי ב.מ.וו לא הגזימו – המכונית מאוזנת מאוד ואחיזתה בכביש איתנה ובלתי מתפשרת, מאפשרת מהירויות פניה שנראות בלתי אפשריות. אומנם הכח הרב שזורם לגלגלים האחוריים יכול לדחוף את האף אל מחוץ לסיבוב אם מגזימים במינון, אולם העברת משקל קלה מתקנת מיד את המצב. אולם למרות ערמות המומנט שעוברות דרך הגומי לאספלט, קשה לקרוע את אחיזת הצמיגים האחוריים (מכונית המבחן צוידה בצמיגים האופציונאליים – 255/45-17, במקום ברוחב 225). המתלים, שהיו קשיחים עד כמעט חוסר נעימות בעיר, הולכים ומשתפרים ככל שהעומס עולה, ומצליחים להתמודד גם עם כבישים משובשים מאוד במהירויות פניה מוגזמות מאוד. אומנם לא מומלץ לנוסעים לנסות לשתות קפה על פיסת אספלט לא מפולסת, אבל הצמיגים נשארים דבוקים לאספלט מבלי לזעזע את האחיזה במידה מורגשת. תוסיפו לכל זה שלדה מאומנת בתורה נכחדת – אומנות המשוב והקשר - ואולי תתחילו להבין את התסכול מפסקת הפתיחה. המנוע, כמובן, משתף פעולה בשמחה – אפשר פשוט להשאיר את התיבה בהילוך שלישי ולתת למנוע למשוך את האוטו מפניות של 50 קמ^ש, דרך ישורות של 150 ויותר – הכל באותו הילוך.
במהלך היומיים של ההשקה יכולנו להתרשם גם מהתיבה האוטומאטית – היא אומנם זריזה מאוד, ונעילת ממיר המומנט החל מההילוך השני מבטלת את תחושת ה^אלסטיות^ המעצבנת של תיבה אוטומאטית מסורתית, כמו גם את אובדן ההספק וצריכת הדלק הגבוהה הקשורה בו. החלפת ההילוכים בעזרת המנופים שמאחורי ההגה נוחה מאוד וחוסכת את הורדת היד מההגה בכבישים מפותלים, אבל החירות ששומרת לעצמה התיבה להעלות ולהוריד הילוכים כרצונה שומרת עדיין על הפער בינה לבין התיבה הידנית (הנהדרת – מהלך ידית קצר והחלטי למופת) מבחינת ההנאה והיכולת בנהיגה ספורטיבית.
הייתה לנו גם הזדמנות להתרשם משני ההגאים האפשריים – ההגה הסטנדרטי מעט כבד וארוך, אולם מציע תגובה ישירה ופידבק נדיר בנהיגה מאתגרת; ההגה המתוחכם יותר, בעל יחס ההעברה המשתנה, אומנם מציע יתרון בדמות עבודת ידיים פחותה בכביש מפותל (מאוד), אבל גובה תשלום בדמות דיוק נחות ותגובה מעט לא צפויה עם השתנות המהירות. במקרה הזה אני מוכן בהחלט להסתדר בלי הטכנולוגיה החדשה.
הקופה החדשה מכוונת לקהל מצליח (כדי שיהיה לו כסף לקנות אחת) ואופנתי (כדי שיהיה מוכן לוותר על שימושיות בתמורה לעיצוב), שיודע להעריך מצוינות טכנולוגית, גם אם לא תמיד לנצל אותה. היא כוללת את כל האלמנטים המסורתיים של ב.מ.וו בתחומי ההתנהגות וההנאה מנהיגה, ומוסיפה לחבילה מנוע נהדר, שמוכיח את החשיבות שבשמירה על ראש פתוח במקום דבקות עיקשת ועיוורת בעקרונות. השילוב של שניהם הוא מעדן מוטורי נדיר – מכונית שיכולה בקלות לכסות את הקילומטרים על למעבר ההרים החביב עליך, ולהיות מספיק מהנה כשתגיע לשם כדי להצדיק את המאמץ...
