^לחיצה אמיתית על הדוושה. נהמת המנוע העמוקה הזכירה מנוע קורבט מעומם, רק שבמקום להריח גומי שרוף ולשמוע את צווחת הצמיגים, שיגרתי לאחור שני סילוני בוץ והותרתי תלמי חריש עמוקים. כיוונתי את הזנב היטב והחשכתי את עולמו של רוני שישב מאחורי ההגה של ההאמר הגדול, בשמיכת בוץ סמיכה.
הכלי הגדול שעט קדימה בנחרצות, מכשכש בזנבו למרות העברת הכוח לארבעת הגלגלים... איזה כיף.
בינתיים, הנמכתי את עצמת הסטריאו, וידאתי כי בקרת האקלים אכן מתאימה לתסרוקת החדשה וחייכתי בשביעות רצון לעבר העלמה החייכנית שישבה לצדי - ככה זה במסלול המהיר של החיים - גם אם מדובר בכלי השוקל קרוב לשלושה טון^.
***
זה הרי לא ממש מבחן השוואתי, לכן גם לא אתייחס אליו כאחד כזה. שהרי הכלים כל-כך רחוקים בבסיסם זה מזה. זו הזדמנות נהדרת נוספת לצאת לשטח רכובים על שני כלי רכב נדירים, מיוחדים, מלהיבים ובעיקר מהנים, שבמקרה גם קרובים ^גנטית^ אחד לשני.
שני הכלים מייצגים את שני קצוות הקשת של רכבי השטח. האחד: H1, ספרטני, חסון, מסיבי ונוצר באפיון ייחודי וממוקד. השני: H2, לקח את העטיפה המקורית והסב אותה לממלכת הפינוק והקיטש ברמה הגבוהה ביותר בשוק. השם ^האמר^ משותף לשניהם, ושניהם מסובבי ראשים אולטימטיביים.
כמו הוויליס האגדי, אבי-אבותיו של הג'יפ המודרני, כך גם ההאמר המקורי, נולד לדרישות מפרט ממוקד של הצבא האמריקאי. פרוייקט ההאמר יצא לדרך בשנת 1979 כשהצבא האמריקני הוציא מכרז לרכב שטח אולטימטיבי. הדרישה הייתה פשוטה: רכב גדול, למטען או חיילים, המסוגל לשייט במדבריות ובשטח אחר ולשאת מטען למשקל כולל של מעל 4 טונות.
שלוש חברות התחרו ביניהן במכרז: General Dynamics, Teledyne , AM General. הזוכה, 10 חודשים בלבד מהרגע שעפרון השרטוט נגע לראשונה בדף מילימטרי, הייתה AM General (שהביאה לנו בשעתו את ה-M151 האגדתי). חוזה יצור של 55,000 כלים לחמש שנים הבטיח את המשך הייצור והפיתוח של הכלי החדש ונתן חמצן חיוני למפעל הקטן (וקצת גאווה מקומית - המפעל היה בבעלות יהודית). בשנת 1992, לאחר החשיפה המסיבית של ההאמר במלחמת המפרץ ובזכות החיבה האישית של ארנולד שוורצנגר לכלי, מינפו ב-AM General את הכלי והציגו גרסה אזרחית, שהייתה מבוססת כמעט לחלוטין על המפרט הצבאי. כיום עדיין משווק ההאמר H1 בשבע גרסאות ומפרטים שונים המאפשרים לענות על כל צורך צבאי, מסחרי, תעשייתי או פוזאי.
ההאמר מבוסס על שלדת סולם ענקית, המחביאה בין קורותיה את כל מכלולי ההנעה בצורה יוצאת דופן ומשאירה גחון חלק לחלוטין המאפשר גלישת-גחון על תוואי הקרקע אם צריך.
לשלדה מחוברים ארבעה מתלים נפרדים, עצמות עצה כפולות מאסיביות במיוחד, הנתמכות בקפיצי סליל בעלי עומס קפיץ אדיר. זה חיוני להתמודדות עם נסיעת שטח ונשיאת מטען כבד. מערכת ההנעה בכלי המבחן מבוססת על מנוע הטורבו-דיזל העתיק של GM בתצורת V8 ובנפח של 6.5 ליטר (195 כ^ס ו-60 קג^מ). תיבות ההילוכים והעברה גם הן של GM - תיבת 4L80-E וטרנספר ניו-וונצ'ר 424 - זה האחרון מעביר כוח הנעה לארבעת הגלגלים באופן קבוע, דרך דיפרנציאלים מוגבלי החלקה של זקסל (יש אופציה לנעילה מכאנית). התנועה מועברת לחישוקי ה-^17 וצמיגי ^37 על ידי מערכת הינע-סופי המאפשרת הפחתה נוספת (1:1.92) של יחסי ההעברה ומרווח גחון אבסולוטי גדול ביותר.
דגמי 2005 מוצעים גם בגרסת ^אלפא^ עם מנוע דיזל ^דוראמקס^ 6.6 ל' של GM המספק 300 כ^ס ו-72 קג^מ, בנוסף ניתן למצוא גם תיבת הילוכים חדשה עם חמישה הילוכים, מערכת בקרת משיכה ו... הגבהת מרכב ב-5 ס^מ.
***
ההאמר הגדול הוא כלי ספרטני וחקלאי לחלוטין, גם אם גרסת המבחן היא המפוארת ביותר, מצופה סקאי ועור, מאובזרת בחלונות חשמליים, מערכת שמע ומיזוג אוויר.
זו רפליקה מדויקת של הכלי הצבאי, אבל כזו המצופה באבזור ^נקי-כאילו-כזה^. עם זאת, אין מקום לטעות במקור. מתגים מסיביים, ידיות מתכת שחורות והגה קטנטן, בדיוק כמו האח בסדיר. האמר המבחן צויד במערכת ייחודית - משאבת ניפוח מרכזית לשינוי לחץ האוויר בצמיגים (ctis). הנהג יכול לבחור בין ניפוח או הפחתה, בתנועה, של לחץ האוויר בארבעת הגלגלים, בקדמיים או באחוריים לפי הצורך ובנפרד.
בולט במיוחד ניצול קלוקל של המידות הפנימיות של הכלי. המרחק בין שני המושבים מלפנים עצום, בקנה מידה של מכוניות נוסעים, וכך גם מאחור. למרות רוחבו העצום של הכלי, ישנם רק ארבעה מושבים לנוסעים בתא המרווח, וגם הם לא נוחים או מרווחים במיוחד.
סיבוב המפתח, והחיה מתעוררת. ההאמר, מבוית ככל שיהיה, ניעור לחיים כמו חיה פראית. גרגור מנוע הדיזל נשמע היטב בתא הנוסעים וכך גם הרעידות המאפיינות את המנוע הגדול. שילוב ידית ההילוכים למצב D גוררת הורדת סל^ד לא משמעותית ופסיעה זעירה למצב ^היכון^. עם לחיצת הדוושה, מזנק הפרא לחיים ופוסע באיטיות לפנים, על כל משקלו. הכלי גדול ומסורבל, ההאצה אינה דרמתית, בלשון המעטה, אך אפקט הזינוק מתעצם נוכח נהמת המנוע. בנסיעה ראשונה של בוקר, כשהמנוע עדיין עטור נשיקות טל, נהמת להבי המאוורר משרה אווירה של ג'מבו על מסלול ההמראה. ההגה הקטן הנו אמריקאי טיפוסי, אינו נותן תחושת התנגדות מינימלית לדרישת הנהג - מעין מכונית שלט אלקטרונית. בהגעה למהירות שיוט ממוצעת האוזן מתרגלת לרמת הרעש בתא הנוסעים, נהמת צמיגי השטח חוברת לרעש הסביבתי הקיים והתחושה אינה נינוחה בכל מקרה. ^משאית קטנה אך מגניבה^.
התחושה הכללית היא באמת כשל משאית אמיתית, כזו של פעם. המתלים המסיביים והקשוחים אינם עובדים על-באמת וקפלי האספלט מורגשים היטב בתא הנוסעים. צריך מכשול רציני הרבה יותר מחיבור אספלט כדי שהמתלים יתייחסו אליו ברצינות. ההתנהלות בשטח עירוני מפחידה, שדה הראיה המוגבל, מידותיו הענקיות וקוטר הסיבוב העלוב הופכים את הכלי הגדול לפיל בחנות חרסינה.
הבלמים הענקיים מצליחים להתמודד עם המאסה הגדולה, אך תחושת הדוושה מעורפלת ונוקשה - בכל עצירה מוחלטת מתנדנד ההאמר עד לעמידה דוממת.
אבל כל זה אינו משנה ולו דבר בכל הנוגע לרצון להתנהל בכלי הגדול - זוהי חוויה יוצאת דופן. הנסיעה בדרך הסלולה מעוררת חיוך תמידי על פני הנהג, לא רצוני אפילו, כזה המתפשט על פניך כשאתה מרגיש מלך, מלך אמיתי.
לחיצה מהירה על הדוושה מעוררת את כל 60 הק^ג-למטר מומנט של המנוע העצל ומזיזה את ההאמר מעט מהר יותר במעלה מד המהירות, לא משהו שבאמת שווה לדבר עליו - אך בכל זאת ההתנהלות אינה איטית-זוחלת בעליל. בסופו של כביש אין רכב אחר המספק תחושת ייחודיות גדולה יותר מ- H1, בעיקר זו המתקבלת מהסביבה הקרובה, ובשל גודלו, גם מהרחוקה יותר. פרט אולי לאחיו המתורבת, הססגוני והנוצץ באמת - ההאמר H2.
***
המילניום השני הגיע ואיתו ההאמר H2. על האח החדש אחראית GM, הבעלים החדשים של AM General, שלקחה על עצמה את משימת מינוף המותג ^האמר^ מתוך הכרה בעוצמה והפוטנציאל הכלכלי של המותג. וכמו ש-GM עושה פעמים רבות, היא התבססה על חלקים מהמדף שברשותה. המשימה הייתה פשוטה לכאורה, לקחת את תדמית הקשיחות האולטימטיבית ולצקת אותה על כלי ידידותי יותר למשתמש, בעיקר למשתמש האמריקני. התוצאה: H2, וההצלחה כבירה!
השלדה נבחרה משלל השלדות המשמשות את ליין מוצרי השטח של GM, עם מרווח סרנים של 311 ס^מ (בין הטאהו והסברבן). המכלולים המכאניים נלקחו גם הם מסדרת הכלים הקשוחים של GM. הם שומרים על תצורת המתלה הנפרד מלפנים המבוסס ,שומו שמיים, על מוטות פיתול וזרועות A. סרן חי אחורי (^AAM 9.5) מחוזק ומתלי אוויר מאחור (באופציה) משלימים את חבילת ההנעה והנוחות.
יחידת העברת הכוח נלקחה בשלמותה מהמדף וכוללת מנוע ^וורטק^ V8, בנפח של 6 ל' המספק 320 כ^ס ב- 5200 סל^ד ו- 50 קג^מ ב-4000, תיבת הילוכים אלקטרונית בת ארבע מהירויות (4L65-E) ותיבת העברה נשלטת חשמלית (בורג-וורנר) ומאכלסת בתוכה דיפרנציאל. זו מאפשרת ל- H2 להתנהל בהנעה כפולה קבועה, בניגוד לשאר כלי השטח מבית GM.
את יכולות השטח המיתולוגיות של ההאמר 1 מחקים ב-2 בעזרת אלקטרוניקה. מערכת בקרה משיכה אמורה לסייע לחיה המתורבתת לצלוח את שטחי הציד האין סופיים, וכשזה לא יעזור, כפתור נעילת הדיפרנציאל האחורי עושה את ההבדל בין לעבור ולהישאר במקום.
H2 מצויד בחישוקי סגסוגת בקוטר ^17 ובצמיגי שטח (AT) מסוגננים במידה 315/70R17. אלה מספקים מרווח גחון של יותר מ-20 ס^מ.
***
עד כאן המכאניקה - מה עם ה^פיגורה^? או! אז כאן המהלומה הניצחת של ההאמר 2. הכלי הגדול נראה מליון דולר, ובכלל לא משנה שכותב שורות אלו חושב שהאוטו הוא ממלכת הקיטש בהתגלמותה - הלוק עושה את העבודה, ובגדול.
ה-H2 שומר על דמיון חיצוני בינו לבין המקור. קווי המתאר מרובעים, והעיצוב הקשוח והמרשים מאמץ הרבה אלמנטים מוכרים. הגלגלים בקצוות המרכב משווים לכלי פרופורציות נכונות להתמודדות עם שטח וגם את המראה הנכון. פתחי אוורור במכסה המנוע, שאינם מובילים לכלום, מזכירים את המצנן השטוח של האח המקורי. יחד עם בתי מסנני-אוויר ריקים מתוכן, ידיות ומכסים רק בשביל הרושם וטונות של כרום, הם יוצרים את ה^לוק^ הנכון. ממש ^רובוטריק^. המהות של H2 היא הרושם.
נכנסים למרכבה והרושם ממשיך באותו הקו. שלל גוונים לפלסטיק, עיצוב עתידני וכאילו פונקציונאלי, שילוב של צבעי כרום, סיבי פחם ושחור, משולבים עם העור הצחור של המושבים ומזכירים ללא מקום לטעות את שורשיו האמריקני של הכלי הזה. הכל חשמלי ובמיטב הפינוק האמריקני הסטנדרטי, פרט למערכת השמע האיכותית במיוחד. החלונות צרים יחסית ושדה הראייה ממושב הנהג מזכיר שריונית מודרנית. איכות החומרים נראית זולה ורמת ההרכבה לוקה בחסר עבור כלי העולה מעל 60 אלף דולר בארה^ב של אמריקה. הייתי מצפה ליותר איכות, ולאו דווקא על חשבון ^פוזה^.
***
ההאמר 2, מצויד במנוע הוורטק, ניעור לחיים בשקט מופתי. לחיצה על הדוושה מזניקה את מפלצת המתכת, השוקלת מעט פחות מהאמר 1 בגרסתו האזרחית (אבל מעט יותר מהצבאית) בנחישות ומשאירה את רוב המכוניות ברמזור מאחור. טוב, זה בעיקר בגלל שהם המומים מהכלי המפלצתי. ממש לא מתחרה לפורשה קאיין, אך בטח ביחס ל- H1, זו מכונית זריזה להפליא. ההאצה מהירה ונעימה, בדיוק כפי המצופה מאמריקנית מודרנית, מלווה בנהמת המפלט האופיינית כל כך למנועי V8 אמריקאים - כיף גדול.
בעיר הגדולה, ההאמר 2, הקטן מאחיו החייל, עדיין מרגיש גדול. שילוב של קוטר סיבוב לא מחמיא, חלונות צרים ושדה ראייה סמלי לאחור הופכים את התנועה בעיר למלחיצה משהו, שלא להגיד מפחידה. אפקט הרושם בעיצומו וכל עובר אורח ממוצע מפנה מבטו אל חבילת הכרום הגמלונית. ביציאה לכביש הפתוח המצב יותר טוב. כשהמכונית הגדולה הופכת למכונת שיוט מהנה, זורמת וחלקה מאוד. המתלים עושים עבודת בידוד סבירה, אבל מורגש הבדל כיול בין חלקו הקדמי והאחורי של הכלי. רכות יחסית מלפנים מול נוקשות מאחור. כמו בסטטיסטיקה, בממוצע, הכלי נותר נטול טלטולי מרכב אופייניים כל כך לאמריקאיות גדולות.
תא הנוסעים מבודד יפה מרעשי-חוץ ופרט לנהמת המפלט (וגם היא נעימה לאוזננו), ה- H2 הנו מכונית כביש סבירה בהחלט. הוסיפו לתבשיל מערכת בקרת אקלים יעילה ומערכת שמע איכותית, והמצב משתפר עוד יותר. שלא לדבר על אפקט הדאווין שלא מפסיק לרגע.
***
ההאמר 2 מתמודד עם שבילים מהודקים בכבוד כל עוד לא נדרוש ממנו מהירויות ספורטיביות. או אז לא יעמדו מוטות הפיתול הרכים ובולמי הזעזועים המיוסרים (בגלל המשקל הרב) במשימות הספיגה והריסון. התוצאה היא כלי שיתנדנד בחוסר חן מופגן על המהמורות והתלוליות ועלול אף לנגוח בעוצמה בקרקע כבאפלו עצבני. לעזרתו של הכלי באים הצמיגים הגדולים, המשמשים ככריות בידוד בין המרכב לקרקע ומשפרים את תחושת הניתוק מהשטח. הכלי הגדול, אינו משדר חוסן אמיתי. תורמים לתחושת הדילדול קרקושי הפלסטיק ורכותם המוגזמת של המתלים. התחושה הכללית היא של ^כלי צעצוע^, יפה אך רגיש, בטח לא חסון ובלתי שביר.
את נעילת הדיפרנציאל המרכזי נועלים בעזרת כפתור חשמלי. הכוח מחולק שווה בשווה לשני הסרנים, ומערכת בקרה המשיכה מוכנה לפעולה. בתצורת הנעה זו הכלי מתמודד עם עליות טרשיות ודרדרתיות בצורה טובה, ^טביעת הרגל^ הרחבה של הצמיג תורמת את חלקה והכלי מטפס בנחישות כל עליה. אי אפשר להתעלם מעוצמת המנוע ופעולתו החלקה. לחיצה על הדוושה והכלי הכבד שועט קדימה, מוגבל-חלקית על ידי מערכת בקרה המשיכה אשר מקפידה לרסן כל גלגל סורר המאבד אחיזה.
הנהיגה בשבילים הבוציים מענגת, למרות העברת הכוח לארבעת הגלגלים, חלקו האחורי של הכלי שואף להוביל, משאיר אחריו חריש עמוק לרוחב השביל. השליטה קלה ומהנה והחיוך אינו יורד מפני. נהיגה בשטח טכני מהנה גם היא, אך דורשת תשומת לב יתרה. שדה הראייה המוגבל וקוטר הסיבוב הבעייתי אינם מאפשרים נהיגה חופשית מדאגות. מעברים כאלו, ייטב אם יתורגלו באזור שאינו מיוער וכדאי מאוד להוריד מכוון אל הקרקע.
המעבר למצב LOW מתבצע גם הוא בלחיצת כפתור, טוב, גם זה לא חדש. שילוב נעילת הדיפרנציאל האחורי יהפוך את ההאמר 2 לחיית שטח ברמה אחרת. הנעילה האחורית ובקרת המשיכה שממשיכה לעבוד, הופכים את מעברי השטח הטכני המורכב ביותר למשימה פשוטה בעליל. הכלי הגדול יתמודד עם מעברי מדרגות וסלעים ביעילות מעוררת כבוד, עד למגבלת זווית הגחון (זו בין הגלגלים ומרכז המרכב התחתון) הנחותה. במצב זה, נרתמו לעזרתו של הנהג הלחוץ פלאי הטכנולוגיה הנוספים ומתלי האוויר יעלו את חלקו האחורי של הרכב בעוד 7 ס^מ, לשיפור יכולת העבירות בעוד קצת...
הכלי הנוצץ מצויד, כמו אחיו הגדול, במגני סף המיועדים לשמירה על צדי המרכב. אך כל זה לא מקל על תחושת השבריריות של הכלי, או יותר נכון, על הרצון להימנע מפגיעה במרכב הנוצץ והיפיוף. בינינו, זו לא מכונת עבירות וגם לא מתיימרת להיות, אך בהתחשב בעיצוב ובמידותיו, ה-H2 הוא כלי בעל יכולות שטח לא מבוטלות בכלל.
***
ההאמר האב, זה הגדול, ^נומרו אונו^, יורד לשטח ומעורר כבוד. התחושה המשתלטת על הנהג היא קודם לכל תחושת הביטחון בחוסן האדיר של המכונה. הכלי הגדול מרגיש בלתי מנוצח, ולו רק בגלל הממדים וההתנהלות המגושמת משהו. נעילת הדיפרנציאל המרכזי דורשת שילוב ידית תיבת העברה גס ומחוספס ודורש יד מדויקת-אך-חסונה. זהו בהחלט כלי גדול וכבד, וככזה, הכלי משרה תחושת בטחון דווקא בשבילים הטרשיים- מהמורתיים הקשים ביותר ושומר על יציבות כיוונית מרשימה. בסיס הגלגלים הארוך, המפשק הרחב והגלגלים העצומים, עושים את שלהם. במפתיע הכלי הופך ידידותי יותר ככל שהמהירות עולה (ואני בטוח גם שככל שהמשקל המועמס יגדל). הניהוג מזכיר מכונית על שלט, הגה קטן ורך להפליא, ולא ממש צריך לשים לב לאן אתה נוסע. הוא כבר יעבור הכל...
הצמיגים הגדולים תורמים רבות לאחיזה וכך גם היכולת לשלוט על לחץ האוויר. תוך כדי נסיעה אני קובע את לחץ האוויר המבוקש, ומספר דקות מאוחר יותר הכלי מתנודד קלות על הבלונים הרכים בנוחות מופגנת.
לעומת אחיו הצעיר, ההאמר הגדול אינו מצויד בבקרת משיכה. לעזרתו מתגייסים נתוני מבנה גופו החסון, המסה הבין-כוכבית, ומערכת ההנעה העצומה. כל אלו מעלים את ההאמר בכל עלייה דרדרתית, אפילו במחיר יריית אבנים לאחור בקצב של חצצית צה^לית.
מומנט המנוע הרב בתוספת יחסי הפחתה נדיבים, מאפשר זינוק בשיפועים אמיתיים ללא צורך בתנופה (60% לפי היצרן שזה כ-31 מעלות). במקרים בהם זה לא מספיק, אז מורידים את לחץ האוויר עוד קצת, והבעיות נעלמות לרגלי הצמיג הפחוס כלא היו.
מידותיו ומבנהו של הכלי מאפשרים התמודדות עם עבירות טכנית ברמה אחרת. זווית גישה של 47 מעלות מאפשרת גישה למדרגות אבן שאינן מוכרות ברכבי השטח המודרניים. לעזרתו של חובב ה^רוק קרואלינג^ מצטרפת מערכת המדמה נעילת דיפרנציאלים, המופעלת על ידי הבלמים. אלה האחרונים ממוקמים בבסיס הציריות, בצמוד ליציאה מבית הדיפרנציאל ולא כמקובל בטבור הגלגל. מבנה זה מאפשר לעצור את הגלגלים שאיבדו אחיזה על ידי הבלמים, מבלי להסתכן בפיתול ציריות ושבירתן. אני חייב לציין כי ידוע ששיטת פעולה זו גבתה לא מעט קורבנות, בעיקר דיפרנציאלים מרכזיים. אלה קרסו תחת המומנט הגבוה של המנוע המועבר לסרנים הננעלים על ידי הבלמים. לעצם העניין, השיטה עובדת ומאפשרת נסיעה טכנית בשטחים קשים גם כשההאמר הגדול מנפנף בגלגליו באוויר. אגב זה, מהלך מתליו של ההאמר הגדול מזכירים מהלך של עגלת מרכול. המתלים הנפרדים המאסיביים מתוחים עד לסופם כמעט, מוכנים להתמודדות עם המשקל הגדול אותו הכלי מתוכנן לשאת. נסיעה ללא מטען, משאירה מהלך יציאה סמלי בלבד של המתלה. אבל אל חשש. בכל מקרה הכלי הגדול לא עוצר כל כך מהר. במצבים בהם מחליק הגחון על הקרקע, הכלי ממשיך בנסיעה/גלישה ללא קושי - כל המכלולים בין קורות השלדה, זוכרים?
למרות תחושת הפיל בחנות החרסינה שמורגשת בזמן הנהיגה בהאמר, הפיל הזה מרשה להתנהג בפראות. הוא רומס כל דבר תחת גלגליו וגחונו משאיר חורבן והרס של כל העומד בדרכו, וכאילו לא היה דבר... איזה כיף.
***
שני הכלים מבית היוצר של AM GENERAL (גם ה-H2, למרות המכלולים של GM, מיוצר במפעל של יצרנית ההאמר המקורית). הראשון פרי מפרט של הצבא האמריקני, פטריוט אמיתי, סגפן ויעיל, תכליתי וקשוח. למרות ניסיונות לבייתו, זה הוותיק, H1, אינו מסתיר את שורשיו ובכך קסמו. הוא אינו נעים לישיבה במשך שעות ארוכות, אינו יפה במיוחד, גדול ומסורבל, ואינו מתאים לחיים האורבניים. ובכל זאת, הוא שובה את ליבם של מעריצים ברחבי העולם. זהו ההאמר האמיתי, שאינו מתפשר גם אם צריך, הוא אינו מתיימר להיות מה שאינו - הוא הדבר האמיתי, או לפחות מה שמוכרים לנו.
ה- H2 הוא פרי יצירתו של איש השיווק הממולח, מוכר החלומות ומגשימם. זהו רכב המותח את גבולות הפנטזיה לרמות חדשות - מלך השכונה החדש. למרות כל זאת, זהו כלי בעל יכולות שטח לא מבוטלות וכלי שיוט נעים. ההאמר 2 משלב בצורה יוצאת דופן את החלום האמריקני עם המיתוס של היצירה המקורית ויוצר נישה חדשה לרכבי שטח.
שני כלים מבית היוצר של AM GENERAL. אחד אמיתי והשני גם כן. כאילו-כזה. l
