הסופרמיני של פולקסווגן זכתה למתיחת פנים לקראת שנת המודל 2006, כמקובל במכונית שגילה קצת אחרי גיל אמצע החיים המוטורי.ריפיון שרירים
הכתבה פורסמה במקור בגליון אוטו מספר 234
מתיחת הפנים כוללת, כמקובל, עיצוב חדש לחרטום ולזנב, כאשר את צמד הפנסים בכל צד של הגריל מחליף פנס אחד המשלב שני האלמנטים באופן המקובל ביצירות העדכניות מבית פולקסווגן. אפשר אולי לראות סמליות מסוימת בכך שבעוד העיצוב הקודם שאב השראה מהלופו הקטנה והשובבה, העיצוב החדש שואל את המראה של האחיות הגדולות והמכובדות.
עיצוב משפחתי במבט ראשון, בהחלט אפשר להתבלבל בין הפולו לגולף. החצאית הקדמית החדשה זכתה אף היא לטיפול קוסמטי, עם עיצוב שממשיך את קווי הגריל ואת עיצוב מכסה המנוע להשלמת מעין צורת V, והתוצאה היא מראה כוחני בהרבה מהעיצוב היוצא. גם מאחור אנו פוגשים שוב את אלמנט ה- V, הפעם בתחתית החלון האחורי. גם בקצה זה החליפו פנסים מעוצבים את היחידות המרובעות, וגם כאן אין בעיה לזהות את הגנים שהגיעו מהגולף. עוד בשינויים - המאותתים נדדו אל המראות, מה שמסתמן כ^מילה האחרונה^ בעיצוב כלי רכב. מעניין איך זה ישפיע על עלויות החלפת מראה - אביזר שנוטה לדרוש החלפה בתדירות גבוהה יחסית, בעיקר בת^א. בתוך תא הנוסעים השינויים מינוריים בהרבה - בדי ריפוד חדשים, גרפיקה חדשה בלוח המחוונים, הגה משופר קלות ומדף חדש מתחת להגה. למען האמת, סביר להניח שגם בעלים וותיקים של פולו מהדור הקודם לא ישימו לב לרב השינויים הללו, מלבד המדף. זה האחרון אכן שימושי למדי, אבל היה לו וויכוח נוקב עם פיקות הברך שלי לגבי חלל מחיה. המדף ניצח ואני נאלצתי לעקור לתנוחת נהיגה אחרת, שפתרה את הבעיה. חשוב לציין שלא לכל הנהגים יפריע המדף החדש, וזה תלוי בתנוחת הנהיגה המועדפת ובאורך הגפיים השונות. מעבר לשינויים אלו, כאמור, לא השתנה הרבה - עדיין מדובר בתא שחור משחור, על טוהרת החומרים הקשיחים לחלוטין. זה נראה איכותי, אבל זה לא מרגיש כמו משהו שהיינו מצפים לקבל מפולקסווגן. ואם לא ממש אהבנו את החומרים הקשיחים, הרי שאת הבניה הקשוחה דווקא הערכנו. היכן שלא תיגעו בחזית תא הנוסעים, תפגשו חלקים מוצקים, מאסיביים ובנויים היטב. ודווקא איכות הבניה הזו היא שמחריפה את תחושת ההחמצה בנושא התחושה הכללית בתא הנוסעים, כי הצבעים והחומרים משאירים רושם פשוט ודל - וחבל, שכן פולקסווגן בהחלט יודעים לייצר תאי נוסעים שמרחיבים את הדעת. מהבחינה הפרקטית אין תלונות - קל למצוא תנוחת נהיגה נוחה (מלבד עניין המדף, כאמור), המושבים נוחים, המרווח מספק, המתגים בהישג יד נוח (אבל למה יש כל כך הרבה מתגי ^סרק^? זה נותן תחושה שקנית את הגרסה הכי זולה...) והראות החוצה טובה. גם יחידת ההנעה לא שונתה במתיחת הפנים, והציפיות נותרו נמוכות. עם 75 כ^ס בלבד לניוד הטון (וקצת) של פולו + נהג, התמונה לא נראית מבטיחה, ואם למנוע עוד היה סיכוי כלשהו לספק את הסחורה, באה התיבה ומטרפדת את הסיכוי לחלוטין. מדובר בתיבה פשוטה, אפילו מיושנת, בת ארבעה הילוכים ללא אפשרות לתפעול ידני בנוסח עדות ה^טיפטרוניק^. אבל הבעיה האמיתית היא בחלוקת ההילוכים ובמהירות התגובה של התיבה: התגובה לקיק-דאון איטית ועובר זמן רב מדי עד שהתיבה מואילה להוריד הילוך - ביציאה לעקיפה זה יכול להיות משמעותי מאוד. המצב חמור במיוחד במעבר משני לראשון במהירות נמוכה - מצב נפוץ מאוד. פעמים רבות האוטו ממש נעצר לרגע, כאילו ^משהק^, ורק אז מתחיל להאיץ. לפי צ'מפיון, מדובר ככל הנראה בבעיה ברכב הספציפי הנובעת מעודף לחץ שמן גיר. אולם גם כשההילוכים מתחלפים מעלה, חלוקת יחסי ההעברה מפריעה, ושוב הבעיה העיקרית היא בהילוכים הראשון והשני - הפער שם גדול מהמקובל והתוצאה היא נפילת הסל^ד עמוק מתחת לשיא המומנט עם המעבר לשני. כך שלאחר החלפת ההילוך (45 קמ^ש על גבול התחום האדום) האוטו מתקשה להמשיך ולהאיץ, ורק אחרי שמגיעים ל-60 קמ^ש התאוצה חוזרת לערכים סבירים. הבעיה חוזרת על עצמה, גם אם בעוצמה פחותה, במעבר משני לשלישי, מה שמתבטא בנרפות מסוימת בתחום 80-100 קמ^ש. בשני המקרים, מיותר לציין, מדובר בתחומים שימושיים מאוד. בנהיגה עירונית בולטים מיד שורשיה הגרמניים של הפולו. היא מצוידת (כמו בדגם היוצא) בכיול קפיצים/בולמים גרמני קלאסי - קשוח ומהודק. המשמעות על חריצי אספלט עירוניים היא העברת כל מפגעי הכביש לידיעת הנהג והנוסעים. אומנם אין חבטות קשות או נדנודים, אבל הנוחות בפירוש לא טובה. במהירות גבוהה המצב משתפר, בעיקר בזכות העובדה ששיבושים של ממש נדירים יותר. המתלים עדיין לא ^מגהצים^ ועל גלים גבוהים הם יסגרו מהלך, אבל הנוחות בהחלט ברמה סבירה. בנוסף, מתחילים המתלים הנוקשים לשלם דיבידנד של שליטה טובה במרכב בפניות ועל רצף של גלים. את הנוחות הסבירה מחוץ לעיר משלימה רמת רעש נמוכה - המנוע מחריש קול בשיוט ורעשי הרוח והצמיגים קיימים, אבל לא חריגים. מה שפוגע באיכות החיים בתא הנוסעים הוא המזגן - אומנם ימי המבחן היו ימי חמסין מעיקים במיוחד, אולם המזגן היה אמור להצליח לקרר את תא הנוסעים. בקרת האקלים ניסתה לשווא לעמוד ביעד של 20 מעלות בתא הנוסעים - מפעילה את המזגן כל העת בעוצמתו המרבית והרועשת עד מאוד אך ללא הועיל. ובאותו נושא: כפתורי התפעול של בקרת האקלים זעירים ממש וקשים לתפעול. בכביש המפותל מפגינה הפולו התנהגות טובה למדי, עם תגובה טובה להגה ותגובה נאותה להעברות משקל. היא מפגינה ניטראליות בפניה, ובאופן מפתיע יהיה זה דווקא הזנב שיאבד אחיזה ראשון - בהחלט לא אופייני במכוניות מודרניות, המכוונות בדרך-כלל לתת-היגוי. באין בקרת יציבת שתתערב אפשר ליהנות מהחלקות הזנב שמתרחשות באופן איטי ונשלט יחסית, גם אם עבור הנהג הממוצע עשויה להיות התנהגות זאת מרתיעה משהו. הנהג המיומן לעומת זאת, עשוי בהחלט ליהנות אם כי ההגה הדומם והשלדה האילמת בוודאי יפריעו לו. חבל גם שבגלל יחידת הכוח אפשר ליהנות רק בירידה... ואם כבר בירידות עסקינן - נציין כי הבלמים שומרים על העוצמה והמידיות גם אחרי רצף בלימות, מבלי לייצר ריחות לא רצויים או להפוך לספוגיים.
פוטנציאל לא ממומש
לפולו יש פוטנציאל להיות סופרמיני מוצלחת. אנחנו מוכנים לסלוח על הנוחות הלקויה בתמורה להתנהגות המשעשעת. מוכנים לסלוח על עיצוב הפנים הקודר בתמורה להבטחת אריכות הימים שהתא משדר. מוכנים לסלוח אפילו על המחיר הגבוה יחסית בתמורה לסמל בחזית. אבל קשה לסלוח על ביצועי יחידת הכוח. היא חלשה מדי ולא ממש מוצלחת. אם ישכילו לשלב את גרסת ה-100 כ^ס של המנוע הזה עם תיבה ראויה, לפולו יהיה סיכוי לעלות לרשימת המובילות בקבוצה