הכתבה הופיעה במקור בגליון אוטו 246 - אוגוסט 2006
אני דרוך בכיסא. המבט שלוח הרחק לפנים. מתקרב לפניה. מנסה להיות מספיק עדין עם ההגה בכדי לסמן קו מדויק בפיתול שבא מולי ומספיק תקיף בכדי לגרום לה לציית לי. בלימה אגרסיבית. המשקל עובר לציר הקדמי וזה האחורי מרגיש פתאום קל. קל מדי. מעבר מהיר משלישי לשני, הסל^ד עולה והמגדש מוכן להעיף אותי לעיקול הבא. הכביש לא חלק, האוטו לא סופג. מקפץ בחוסר ריסון, בחוסר רצון. אני מאלץ אותו לתוך הקו הנבחר, חזרה עדינה לגז והגלגלים הקדמיים אוספים שאריות אחיזה, בתוך שבריר שנייה של תאוצה. לוחץ את הדוושה עד העצר ומתיישר לכיוון הפניה הבאה. המזגן בעוצמה מלאה. מד החום החיצוני מספר על 38 מעלות, ובתא הנוסעים חם לא פחות. אני לא יודע אם זו העבודה המרובה על ההגה והדוושות, הכושר הפתטי או היא זו שלוהטת - וזה אומר הרבה מאוד על שנינו.
תורת הלחימה
את האיביזה המזדקנת אין צורך להציג, אבל זה לא אומר שלא אעשה זאת בכל מקרה. הדור האחרון של הסופר מיני הספרדייה הוצג ב-2002, כשהיא מתבססת על פלטפורמת הפולו. אל הארץ הגיעה עד עתה, בין שאר הגרסאות, גם גרסת ה- FR החמה מצוידת במנוע ה-1.8 ל' טורבו 150 כ^ס, וזכתה לקבלת פנים צוננת למדי. עיקר הביקורת התמקדה בחוסר שיתוף פעולה בנהיגה מאומצת: מחסור בפידבק, הגה מסרס ומתלים שגרמו לה ^להתפזר^ בפניות במקום לציית לדרישות הנהג.
הקופרה מתבססת על אותה הפלטפורמה - בסיס הגלגלים עומד על אותם 246 ס^מ, עם מקפרסונים לפנים וקורת פיתול פשוטה עם זרועות עוקבות מאחור. המרכב מתהדר בשלוש דלתות בלבד וכאן נגמר הדמיון לשאר הגרסאות. היות והקופרה אמורה להיות המענה הטוב ביותר לצרכיו של חמום המזג הלטיני, היא נבנית על ידי מחלקת הספורט של סיאט באבררה (יחד עם הלאון קופרה). השיפור מגולם במתלים הכוללים גיאומטריה שונה, הנמכה כללית, קפיצים ובולמים שונים, מפשקים רחבים יותר, מוט ייצוב קדמי מעובה ותושבות מתלה המוחלפות בקשיחות ומפדבקות יותר (ונוחות פחות). ההגה האלקטרו-הידראולי זוכה לכיול שונה אף הוא ומשלים שינוי שנשמע - על הנייר - בהחלט מבטיח. מי שאמור לגרור את הנהג לדבר עברה הוא הגלגול האחרון (ואולי הסופי?) של אותו מנוע 1.8 טורבו מיתולוגי, המנפק בגרסה זו 180 כ^ס ב-5800 סל^ד ו-25 קג^מ ב-2000 סל^ד. לתיבת ההילוכים חמש מהירויות בלבד, אין אופציה לשש ואיןDSG . ארבעה חישוקי סגסוגת בקוטר ^17 - במבנה לא שגרתי (קמור ולא קעור) - עם צמיגי 205/40 סופר-קרביים ונמוכי חתך, תומכים ב-1177 ק^ג לא צנועים של משקל עצמי. וזהו, בעצם.
לוחמה בשטח בנוי
סיאט ספורטיביות ככלל והקופרה הזו בפרט לא עושות מאמצים אדירים להיחבא אל הכלים - אפילו כשהיא שחורה כמו הלילה. מבחוץ מתריסים פגוש פעור כונס אוויר, מראות בגימור ניקל (?!), ספוילר אחורי מעל השמשה ופתח מפלט שמנמן. לא בדיוק מפציץ חמקן ובוודאי יחסוך לחובבי תשומת הלב אלפים רבים של שקלים ב^הלבשת^ המכונית (ואנחנו לא מדברים על אלו הבאמת מסורים, שמצליחים להפוך אפילו STi רחבת כנף ותפוחת נחיריים למגוחכת עוד יותר). כיאה לדגם ממוקד, לא תמצאו בפנים תוספות כמו גג שמש או שליטה מגלגל ההגה על מערכת השמע. מה שכן תמצאו הם שני מושבים ספורטיביים תומכים, עם תפירה אדומה שחולשת גם על ידית ההילוכים וגלגל ההגה (המצופים עור ונעימים מאוד למגע), מחוונים צבועים לבן ודוושות אלומיניום. מאוד נקי וכמעט ספרטני (כיאה וכראוי), אלמלא היו מתווספים לרשימה גם בקרת אקלים, ארבע כריות אוויר ובקרת יציבות (בעלת אופציה לניתוק מלא) לממהרים. ובהחלט אפשר למהר בקופרה, שלא יהיה לכם ספק. כל עוד נמצאים בטווח הרקטי שמעל 2000 סל^ד, האיביזה רצה מהר ורחוק. תאוצות מהמקום ידרשו משחקי מצמד-גז (אגב ניתוק הבקרה הפולשנית) בכדי לייצר הצמדה ושיגור ראוי, והעברה זריזה לשני תביא אותה למאה קמ^ש תוך 7.3 שניות (נתון רשמי שמרגיש ריאלי למדי). תאוצות ביניים יכולות להתבצע תוך הורדת הילוך ודחיפת המנוע לקו האדום או להסתמך על גלי המומנט שבין 2000-4500 סל^ד. בששון ובשמחה פוגעות השהיית התאוצה לפני שהטורבו מתעורר והעובדה כי הקופרה מצוידת בתיבת חמישה הילוכים (זהה לזה שב- FR) בלבד, עם יחסי העברה מעט ארוכים. גם מהלך הבורר ארוך במקצת לטעמי והשילוב נוקשה לעיתים, אף שהפעולה מדויקת ברוב המקרים. את תהליך ההאצה מלווה רעש המנוע (ולא צליל): מחוספס, לא מתנצל ומלווה את נהג עם עוצמה דציבלית ברורה עד למנתק ההצתה. למרות שזהו לא יעודה העיקרי, תצטרך הקופרה, מן הסתם, לבלות את עיקר זמנה ברחובות הכרך ובשיוט נינוח בכביש המהיר - ושם המצב לא טוב. רעשי הכביש והצמיגים לא יקלו על נסיעה ארוכה במהירות חוקית, והכיול בגרסה הקיצונית (בשילוב הצמיגים נמוכי החתך) גורמים למכונית ותכולתה לקפץ על מהמורות עירוניות, תוך השמעת זעקות (נוסעים) ומחאות (מתלים). יכולת הספיגה לא משתפרת במהירות עירונית גבוהה, ובדומה לספורטיביות רבות אחרות מבית היוצר הספרדי, היא לא רק נוקשה אלא ממש מתרסקת על בורות ושברים חריפים. בכביש הבין עירוני הספיגה משתפרת, אבל שיבושים קטנים וחדים עדיין מרעידים את המרכב וגלים ארוכים יגלו בעיית ריסון במהירות גבוהה. המושבים מצידם, משתדלים לעזור. נוחים, תומכים (בצלעות יותר, בירכיים פחות), מתכווננים, וביחד עם ההגה עושים ככל האפשר להקל על הנהג במציאת תנוחת נהיגה מתאימה. עוד בעיות צצות בזמן השימוש בדוושה האמצעית. הבלמים מספקים עוצמה סבירה (דיסקים קדמיים מאווררים ומגודלים בקוטר 312 מ^מ) אך הדוושה שוקעת עד למחצית מהלכה (או "עד הרדיאטור", בשפתו העשירה של הד^ר) לפני תחילת המהלך האפקטיבי שלה. שכנתה משמאל, אגב, עושה עבודתה ביעילות רבה יותר.
הסתער
ככל שהלכו הדסקיות בגבי ונדחסו האחת אל חברתה, יכולתי רק לחוש בצערן ולקוות שכשנגיע לכביש הנכון כל החלקים יפלו למקומם. לזכותה עמד רושם חיובי מההשקה בספרד, ולחובתה רושם שלילי מכל דגמי סיאט הספורטיביים של העת האחרונה. כך שכשהפיתולים מגיעים, אני דוחק הצידה את הרציונאל ומקווה להצליח במשימה - מציאת קטנה חמה אמיתית במדבר המקומי (תרתי משמע). וכאן, גבירותיי, בשורה. בניגוד לאחיותיה מבית הצליחה זאת לגרום לי לחייך, פעם אחר פעם. כמובן שגם כאן יש נטייה טבעית לתת היגוי, אבל היא קלה ומאוד נשלטת. חרטום המכונית לא יוצא חוצץ לכיוון החצץ בכל פעם בו נוגעים בדוושת הגז בזמן שההגה מופנה, וייעשה זאת רק בשילוב של פנייה חדה ואספלט חלקלק. תגובות השלדה להעברות משקל מבטלות באחת כל רמז לתת היגוי והופכות את המשחק עם הקטנה הזו למהנה עוד יותר. כל עזיבת דוושה במהלך פנייה, בלימה חזקה בכניסה אליה או הפנייה אגרסיבית של ההגה יתבטאו מיידית במעבר צפוי ורצוי להיגוי יתר, ובשליטה מעולה - הן של המתלים על התנודות והן של הנהג על סיום ההחלקה. אלא שלשמחת היתר של הזנב במצבים אלו יש גם פן אחר: בפניות מהירות ובעומס גבוה, העברת משקל חזקה - מכוונת או כתוצאה מטעות נהיגה - עשויה להתבטא אף היא בפסיעה חדה ועצבנית של הגלגלים האחוריים והאוחז בהגה לא יכול להרשות לעצמו רגע של שאננות. הכיול הקשיח של המתלים הופך אותה לחדה ולא מתפשרת (גם כאשר בקרת היציבות מחוברת) - לטובה ולרעה. היא מזמינה נהיגה אגרסיבית ומי שישכיל לתפעל במהירות את ההגה והדוושה יזכה למנות מכובדות של כיף טהור, מזוקק. לנוקשות הבלתי מתפשרת יש כמובן גם צד שלילי, והיא מפריעה לקופרה לעקוב אחרי הנתיב שמנחה הנהג על כביש משובש. ההגה מצידו, מדויק ומהיר ככל שיהיה, מעביר תחושה פלסטית לחלוטין, חסר תקשורת לגמרי ובעל התנגדות רבה ולא טבעית בזמן ההפניה. אבל, וזה אבל גדול, שום דבר מכל אלו לא גורע מההנאה בנהיגה מהירה. היא קוראת למלחמה, מאיימת לשלוח את שניכם לתהום הקרובה, הופכת את הנהיגה למערבת למרות חוסר הרגש שבה. מכריחה אותך לתפעלה בכוח ובמאמץ ולכבוש כל פניה, באופן שכל כך הולם את רוח הימים האלו...
עמוד נוח
האיביזה קופרה היא לא מכונית נהיגה מלוטשת, רחוק מכך. המנוע חזק אבל יחסי העברה קצרים היו הופכים אותו חי יותר, ההגה מנותק ובעל לוחמה חזקה ולא טבעית, המתלים ישברו גם את גבו של החתול הגמיש ביותר והבלמים לא נושכים כאמסטף מורעב. אבל היא כן חיה, נושמת, דוחפת ונענית - ובעיקר, מאוד מהנה לנהיגה חזקה. אז נכון שיש קטנות חמות שעושות את העבודה הזו טוב ממנה, אבל אף אחת מהן לא נמכרת כאן במחיר כל כך קרוב למשפחתית מאובזרת.
