ביום שישי האחרון של 2016 התקיים מרוץ הדראג (מיאוץ) הראשון לשנת 2016. כן, שנייה לפני שמכבים את האור על השנה... סיבות לקיפאון המתמשך לא חסרות – החלטה להחליף את המפיק וכמובן, נפלאות הבירוקרטיה. אבל היי, בסוף הצליחו להרים אירוע - שיהיה במזל.
על הפקת האירוע ניצחו שני אנשים שמוכרים היטב בתחום – מומי לוי ויובל מלמד. הרעיון היה להפיק תחרות מיאוץ תקנית (לאורך 402 מטרים, רבע מייל), עם קהל – נשמע פשוט, אבל למעשה מדובר באתגר לא פשוט מבחינת התכנון והלוגיסטיקה. וויתור על הקהל היה הופך את המשימה לפשוטה בהרבה – אבל גם נוטל מהאירוע חלק מהותי. בלי הצעקות, מחיאות הכפיים וקולות האכזבה – זה פשוט לא אותו דבר. אנחנו עוד נחזור לעניין הקהל...
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם אילו הגששים היו באים למנחת בדימונה בסופ"ש האחרון, הם בוודאי היו מרחיבים את אוצר המילים המוטורי שלהם – לא רק "פלאגים ופלטינות", אלא גם מגדשי טורבו, ניטרו, צמיגי סליקס ובקרת שיגור. בקיצור, אוסף המכוניות שהתייצב בדימונה כלל כל אמצעי מוכר לשיפור התאוצה – מירוץ דראג או לא?
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם מיכה רייכלין, המתחרה בעל הזמן הרשמי המהיר ביותר בארץ (9.57 שניות ל-400 מטר!) בנה מחדש את מכוניתו, מיצובישי קולט. קולט? כן, קולט – אבל קצת שונה מההאצ'בק האופנתית מהניינטיז. לקולט של מיכה הנעה כפולה ומנוע של לאנסר אבו, המפיק הספק ארבע-ספרתי. במסגרת הבנייה מחדש, הפחית מיכה משקל, העלה הספק, התקין רביעיית צמיגי סליקס – והפך אותה, כפי שיתגלה בהמשך, למכונת התאוצה המרשימה ביותר שידעה מדינת ישראל מעולם. רייכלין בילה לילות כימים כדי להספיק להשלים את השיפורים לקראת המירוץ. והוא לא היה היחיד מבין המתחרים.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
על רגל אחת ניתן לספר על לירן סיסו, שבנה מנוע מחדש במיצובישי איבו שלו (כ-900 כ"ס!), על יותם קריסטל שהעביר את תכולת מכונית המירוץ הישנה שלו לאחת חדשה, ועל פונטיאק GTO שעדר סוסיה (מעל 1000 – להנעה אחורית) דרש צמיגים ברוחב של מעל 400 מ"מ.
יש גם את אלו שתמיד מוכנים לקריאה, למשל מיכה אלוני (פונטיאק טרנס אם) שמאז מרוץ הדראג הראשון ב-2012 הפסיד את המקום הראשון בקטגוריית ההנעה האחורית רק פעם אחת; או עלאא עתמנה (סובארו אימפרזה), שמציג כושר זינוק יוצא דופן; וכמובן אבי מורדי, עם פורשה 911 שחורה, שנדמה שנמצאת כאן מאז ומעולם.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
כולם הגיעו
בודדות הסדנאות שלא יוצגו על המסלול – Pit Stop ו-E&A הוותיקות; סדנת MAX TUNING המכהנת כאלופת ההנעה הקדמית; performance ART שהביאו את מפלצת הבית – אימפרזה עם מיליונת'לפים סוסים; DRIFTEC עם שברולט קורבט משודרגת עם מעל ל-1000 סוסים; MechaniX שהביאה ניסאן GT-R ואודי RS7 משודרגות, אם כי לא את ה-GT-R שכולם מייחלים לראות (השמועות מדברות על מעל 1000 כ"ס). הגיעו גם TOP RPM, OZ RACING, VR TEAM, SHOMALI TEAM, CH performance, HIGE BOOST, MAX POWER, FULL BOOST, SPEED ובטח שכחתי עוד רבות וטובות. כולן עם מכוניות שההכנה של כל אחת מהן יכולה למלא כתבה.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
היי דרומה – לדימונה
הנסיעה ארוכה וקר בחוץ. בדרך עוקפות אותנו ספורטיביות כאלה ואחרות, והאווירה מתחילה להיבנות. יש חשמל באוויר. את הדרך לאירוע אני מעביר ברכב עם מגדש טורבו ותיבה ידנית – פיאט קובו... לעזאזל. ככה זה כשאתה מתעקש להגיע לאירוע למרות שאתה חולה ולא כשיר לנהוג, ונאלץ להסתייע בטרמפים. אבל לא יכולתי שלא להגיע לאירוע שעורר כל כך הרבה עניין בקרב כולם – הפעם האחרונה שדימונה היתה מוקד לכל כך הרבה התרגשות והתעניינות, היתה בשנות השישים, כשפתחו לידה את מפעל הטקסטיל הידוע...
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
במנחת אני פוגש את מומי, חצי לחוץ וחצי מתרגש. יובל מלמד נראה רגוע יותר. טוב נו, הוא כבר שועל קרבות ותיק בכל הנוגע להפקת אירועים. הוא מספר על פעילות המשטרה, על חלוקת העבודה, על הקשיים ולוקח אישית מקרה בו אופנוען התהפך יום קודם, במקצה ראווה.
המנחת תוסס ושוקק חיים – אני חושב שהמנחת הזה לא היה כל-כך פעיל מעולם. שתי שורות ארוכות של טילי קרקע-קרקע על ארבעה גלגלים. איזה כיף, איזה אווירה, כולם באקסטזה - ואז מערכת מדידת הזמנים החדשה הפסיקה לתפקד.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם לטובת האירוע, הצטיידו בהפקה במערכת מתוחכמת למדידת זמנים – מערכת יקרה (כ-200,000 שקל!), ומתקדמת, מבוססת תקשורת אלחוטית. אלא שמשהו שיבש את התקשורת ולא אפשר את המדידה. אחת ההשערות היתה ששפע הרחפנים שתיעדו את האירוע, שמשתמשים בתדרים דומים, יצרו את ההפרעה, אך מפעילי הרחפנים סירבו להיענות לבקשות החוזרות ונשנות להפסיק את השימוש בהם. בדיוק סוג ההתנהגות שבסופו של יום מייאש מפיקים, ופוגע בתדמית הענף.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
אבל אם היה מדובר רק במטיסי הרחפנים, דיינו. אלא שהם לא היו היחידים שהפגינו בעיות משמעת ופגעו בהתנהלות האירוע – מעבר לאלף הצופים שרכשו כרטיסים, הגיעו למנחת עוד כ-2000-3000 צופים. אולם אלו לא השלימו עם העובדה שמי שלא נמצא בטריבונה רואה פחות טוב את המסלול, פרצו את הגדרות והתעמתו עם הסדרנים. הרי "מגיע להם" – אפילו שלא שילמו...
העיכובים שנגרמו בגלל הבעיות במערכת המדידה עוד הגבירו את הכאוס, והקהל המשועמם פלש אל הפיטס. ועד שהצליחו להוציא את החצופים מהאזורים האסורים – כבר התפוגגה אווירת המירוץ והחג.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
מסתכלים קדימה
למרות שמירוץ, בסופו של דבר, לא ממש היה, בכל זאת התקיימו מספר מקצים להנאת הקהל. פיג'ו 205 מוגדשת עלתה ליעף שכל כולו פיצוצים; גולף R לבנה עם מדבקות כחולות הפגינה היעלמות מהירה מהי; פיאט אונו עם מכלולים של אינטגרלה יצאה מהמקום כמו אופנוע, ועוד ועוד מתחרים עם מכוניות צבעוניות – פחות במראה, יותר באופי. והשיא היה אימפרזה שנזכרה בשורשי הראלי שלה, והחליקה מהמסלול אל עבר השוליים החוליים של המנחת. לנהג שלום, לפגוש הקדמי פחות.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
זה היה אירוע פיילוט למפיק החדש, שאומנם עתיר ניסיון בענפים אחרים, אך זה לו הניסיון הראשון בענף הדראג. נקווה שאחרי ההלם הראשוני מגודל הקהל (וחוסר המשמעת שלו) הוא יערך טוב יותר מבחינת אבטחה וגידור באירועים הבאים. את הבעיות הטכניות במערכת החדשה בטח יפתרו עד האירוע הבא. כך שכמו המתחרים, שסיימו את היום מחויכים למרות הכל, גם אנחנו בוחרים לקחת מהאירוע הזה בעיקר את האופטימיות שמדובר בתחילתו של עידן חדש. עידן בו יהיו יותר מירוצים.
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
והנה עוד תמונות של הצלמים רוברט שרונוב ודביר אברהם, שלא תגידו שלא דואגים לכם:
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
צילום: רוברט שורונוב, דביר אברהם
