מכורים לנהיגת שטח אמיתית? אוהבים את זה ארוך, טכני, פראי, קשוח, נידח וב"אמצע שום־מקום"? מרחבי מדבר שוממים, שבילים מאתגרים לנהיגה, נוף מעלף ותחושת בדידות בלב הישימון?.... המסלול הזה מיועד לכם – פנו עבורו יום שלם ואל תצאו לבד!
לאן מטיילים: הנגב התיכון, שמורת מצוק הצינים, בקעת אבו־טריפה, מכתש רמון.
אבני דרך במסלול: תחנת דלק שדה בוקר, כביש 40, מנחת שדה בוקר, מעלה צין, בקעת צין, נחל צמא, נחל צינים, נחל חווה, הר ארחות, נחל שרף, נחל חגור, בקעת אבו־טריפה, (למעוניינים ואם יש זמן – עין אום צלאח), נחל טרף, פרסת טרף, ראש מעלה נוח, תצפית מעלה מחמל, ציר מצוק המכתש, מצפה רמון.
סוג ואורך המסלול: כ־76 ק"מ. יום מלא! תלוי במספר ההפסקות ואורכן. בחורף – רצוי לצאת מוקדם מאוד (עד 08:00 בבוקר) כדי לסיים באור יום.
צילום: דרור ברלי
עונה מומלצת: סתיו, חורף, אביב. לא מומלץ להגיע לכאן בשיא הקיץ!!! החום לוהט, האבק מחניק, הנוף מעולף, השמיים דהויים, ענני זבובים, ברחשים וצרעות...
עבירות: בינוני־קשה. מיועד לרכבי שטח בעלי הילוך כוח. רצוי ממוגנים, רצוי על צמיגי שטח או AT/"חצי־חצי". תחילת המסלול אינה ברמת קושי גבוהה ועד לנחל חווה נדמה לרגע שגם רכבי פנאי 4x4 ללא הילוך כוח יוכלו להסתדר. אבל מנחל חווה בואכה הר אורחות והלאה, המסלול כבר טכני וטרשי, עתיר בבולדרים, מדרגות, חריצים ושיפועים, מציב אתגרי נהיגה ועבירות ומצריך קור רוח, מיומנות בנהיגת שטח, הילוך כוח LOW ומרווח גחון ראוי, ורצוי גם גחון ממוגן וצמיגי שטח/"חצי־חצי". למעט כלי רכב בעלי צמיגים נמוכי חתך (חתך 60 ומטה הוא נמוך!) מומלץ להפחית מעט מלחץ האויר על מנת לשפר את נוחות נסיעה ואת אחיזת הצמיגים.
ניווט: קל. המסלול נע על צירים מסומנים בצבע. הניווט בשיטת
איפוס ספידומטר. סקירת המסלול התבצעה באמצעות מפת סימון שבילים מס' 15 ("הנגב התיכון") ואפליקציית "עמוד ענן".
נקודות להפסקה/מנוחה: לאורך המסלול מעט מאוד פינות מוצלות/עצי שיטה שמתאימים לעצירת קפה, בעיקר בחלקו הראשון. לאחר מכן תיאלצו לערוך את ההפסקות תחת כיפת השמיים.
שמירת טבע: המסלול נע בשמורות טבע. לא להשאיר אשפה! לא לרדת משבילים! גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת ההפסקה/מנוחה. חל איסור על תנועה ושהיה בשטח שמורות טבע בשעות החשיכה.
צילום: דרור ברלי
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: דלק שדה בוקר על כביש 40
ציוד נדרש: רכב שטח 4x4 עם הילוך כוח, תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, ציוד חילוץ (רצועות, שאקלים, קומפרסור אויר, ערכת תיקון תקרים. אוכל ושתיה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה, (למעוניינים בטבילות בעין עקב ו/או בעין אום־צלאח – בגד ים).
מגבלות צה"ל: אין
הערות ואזהרות: לא לצאת ברכב בודד! (גם אנחנו יצאנו בזוג כלי רכב ־ לג'ימני הגיבור "שלנו" הצטרף דודו ירדני עם ויטארה קצרה וותיקה שצלחה את המסלול המאתגר בכבוד). המסלול ארוך, טכני ואיטי ודורש מיומנות בקריאת ובנהיגת שטח! דרוש לפחות נהג אחד מנוסה בקבוצה. חשוב ביותר לתכנן את הזמנים, במיוחד בימי החורף כאשר מחשיך מוקדם, על־מנת להספיק לצאת מהשטח בשעות האור.
סיפור הדרך
אחרי תדלוק והצטיידות בנשנושים בתחנת דלק שדה בוקר יוצאים לכביש 40 לכיוון דרום, מול תחנת הדלק וחניון הרועה hש כאן תחנת אוטובוס – זו נקודת ההתחלה.
צילום: דרור ברלי
0.0 ק"מ. בצומת הכניסה לשדה בוקר, מול תחנת הדלק, ליד חניון הרועה
. איפוס ספידומטר. נוסעים דרומה על כביש 40.
1.5 ק"מ. פניה שמאלה לשביל מסומן בשחור, לאורך גדר מדרשת שדה בוקר.
2.8 ק"מ. השביל מתעקל שמאלה.
3.7 ק"מ. מימין – שלט "שיקום שדה צין". ממשיכים ישר עם השביל השחור.
4.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת משולש. איפוס ספידומטר. פונים ימינה על השביל השחור לכיוון בקעת צין/מעלה צין נוסעים לאורך מנחת שדה בוקר הסלול באספלט.
1.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת בראש מעלה צין. איפוס ספידומטר. ממשיכים ישר בשביל שכעת משנה את צבעו לירוק, לירידת מעלה צין. "מעלה צין" נשמע מפחיד, אבל במסלול זה הוא שביל במורד. מולנו מראה מרהיב של בקעת צין.
2.0 ק"מ. תחתית מעלה צין. מעבר במדרגה קטנה.
2.1 ק"מ. שילוט ימינה לעין עקב – ביקור ורחצה מרעננת בעין עקב מומלצים בימי הקיץ וראשית הסתיו, כאשר מזג האויר חם, אבל גוזלים זמן. בחורף ו/או כאשר קר בחוץ, אנחנו מוותרים וממשיכים ישר.
5.7 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת, ליד מתקן שאיבה. איפוס ספידומטר. ממול ניתן לראות במרחק את מעלה זיק. פונים שמאלה לשביל מסומן באדום.
3.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. מסעף. איפוס ספידומטר. פונים ימינה לשביל מסומן בשחור החוצה את נחל צמא ונחל צינים.
צילום: דרור ברלי
4.5 ק"מ. "עץ־קפה" (עץ שיטה ראוי להפסקת קפה בצילו) קטן ראשון מימין.
5.0 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר. השביל משנה צבע לכחול.
5.5 ק"מ. מעבר טככי ראשון – חציית ערוץ נחל.
7.1 ק"מ. "עץ־קפה" שני, מעט גדול יותר.
9.7 ק"מ. מסעף. שמאלה לכיוון מפגש הנחלים צינים־חווה.
9.9 ק"מ. השביל מצטרף לדרך כבושה.
10.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת, משמאל ניתן לראות את מסילת הרכבת אל מפעלי צין שמעל לנחל חווה. גם זו נקודה טובה להפסקה/ארוחה קלה, בימים חמים נוח ונעים להימלט מהשמש הקופחת אל אחד ממעבירי המים המוצלים העשויים בטון מתחת למסילת הרכבת. איפוס ספידומטר. פונים ימינה לשביל מסומן באדום בערוץ נחל חווה. גם הנוף הופך לדרמטי יותר.
1.8 ק"מ. צומת. "עץ־קפה" שלישי, מימין.
3.3 ק"מ. מעבר טכני ראשון להיום (מבין רבים מאוד...). מדרגות ובולדרים. מומלץ בהילוך LOW ולחוששים – בעזרת מכוון חיצוני. תתרגלו לזה מהר...
8.3 ק"מ. פיצול. ממשיכים ישר על השביל המסומן באדום.
9.8 ק"מ – 0.0 ק"מ. במסעף המפורסם של דרב־אל־סולטאן. איפוס ספידומטר. פונים ימינה לשביל מסומן בכחול לפי השילוט "בקעת טרף/מצפה רמון".
צילום: דרור ברלי
דרב אל־סולטן. הדרך העתיקה "דרב־א־סולטאן" ובתרגום לעברית "דרך המלך", הייתה נתיב סחר קדום שהחל במצרים, עלה צפונה והמשיך דרך הערבה והרי אילת אל עבר הירדן. לפי הסיפור התנ"כי, כאשר נכנסו בני ישראל ממדבר סיני לארץ כנען, ביקש משה ממלך אדום שירשה לו לעבור דרך ארצו בדרך המלך, היא דרב אל־סולטאן:
"....והנה אנחנו בקדש, עיר קצה גבולך, נעברה נא בארצך, לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר. דרך המלך נלך, לא נטה ימין ושמאל, עד אשר נעבר גבולך" (במדבר, כ', י"ז). מפסוק זה שאבו את הביטוי "דרך המלך" כשהכוונה היא לדרך הקצרה, הנוחה והמכובדת ביותר. גם לאורך דרב־אל־סולטאן, כמו לאורך דרכים אחרות, נמצאו מצדים ששמרו על הדרך מפני שודדים שארבו להולכים בה. באזור בו אנו נמצאים, עברה דרב אל־סולטאן בנחל מרזבה הענק, טיפסה במקביל לנחל חגור והמשיכה דרך נחל צין מערבה ואחד המצדים השומרים על הדרך נמצא בראש מעלה צין. עין אורחות היה אחד ממקורות המים ששימשו את ההולכים בדרך.
1.5 ק"מ. מול מדרגת סלע. במבט ראשון נראית גבוהה ומפחידה. משמאל מעקף. מעבר המדרגה לא קשה, ודווקא במעקף יש הצלבות והוא דורש יותר תמרונים ויותר מיומנות. לבחירתכם.
8.5 ק"מ – 0.0 ק"מ. משמאל – שביל מסומן בירוק המוביל לעין אום־צלאח. איפוס ספידומטר. נקודת אימות חשובה. אנחנו המשכנו ישר על השביל הכחול. מי שבחר להיכנס לעין אום־צלאח, יחזור אחר כך לנקודה הזו, יאפס ספידומטר ויפנה שמאלה על הציר הכחול, דרומה.
עין אום־צלאח. גב מים יפה שמתמלא בחורף ומומלץ לבקר ולטבול בו בסוף החורף/תחילת האביב כאשר הגב מלא (וכמובן טמפרטורות חמימות). מצומת השבילים כחול־ירוק זו נסיעה של כ־7 ק"מ לכל כיוון, טכנית ואיטית, כולל עליות עם הצלבות, ודורשת את הזמן שלה. ההחלטה להיכנס ולבקר במקום עשויה להוביל להמשך הנסיעה בחלקו האחרון של המסלול בחושך, שתגרור עימה סיכוני בטיחות ועבירה על איזור נסיעה ושהייה בשטח בשעות החשיכה! אי לכך, בחורף חשבו היטב את הזמנים!
צילום: דרור ברלי
2.6 ק"מ. מתחיל החלק היותר טכני של המסלול. ירידה במדרגות ובולדרים לסיבוב שמאלה ומעבר צפוף עם עוד בולדרים ומדרגות. LOW, עם כלי רכב גדול ורחב יידרשו זהירות ומכוון חיצוני!
6.4 ק"מ. תחילת הירידה הטכנית (מאוד) לכיוון פרסת טרף. נדרשת זהירות ומכוון חיצוני מיומן! כולל ירידת מדרגת סלע אלכסונית שבנקודה מסוימת גבוהה מאוד ועלולה להכניס כלי רכב קצרים וצרים כמו ג'ימני לזווית צד מסוכנת ולסכנת התהפכות! נדרש מכוון חיצוני מיומן! לאחר המדרגה, ירידה במדרון תלול עם הצלבות ודרדרת – מכוון חיצוני, LOW, קור רוח והגה ישר.
7.0 ק"מ. ברוכים הבאים ל"פרסת טרף". לאחר קטע סלעי קצר שדורש נהיגה איטית ומחושבת, פניה הדוקה שמאלה וטיפוס בעלייה מסולעת תלולה מאוד. הטיפוס דורש פניה בזווית רחבה (שעשויה לדרוש תמרונים מרכב ארוך), התמקמות נכונה מול המעלה, הילוך ראשון LOW ונחישות וכמובן מכוון חיצוני. למרות זווית השיפוע המפחידה, העלייה סלעית ומשוננת ומספקת אחיזה מצוינת – כל רכב עם הילוך כוח יצליח לטפס ללא קושי.
7.3 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת. איפוס ספידומטר. רחבת ראש מעלה נוח ממולנו. תצפית יפה למכתש רמון, נקודת מנוחה מומלצת לאחר כל הרפתקאות הנהיגה שעברנו (למרות שאין כאן צל) אחרי התצפית והמנוחה חוזרים לצומת, מאפסים ספידומטר ונוסעים עם השביל האדום לפי השילוט "מצפה רמון".
צילום: דרור ברלי
3.8 ק"מ. פיצול. פונים בזרוע השמאלית, על השביל המסומן באדום.
4.6 ק"מ. צומת. פונים שמאלה לשביל מסומן בשחור – "ציר הנפט", לפי השילוט "מצפה רמון".
5.8 ק"מ. צומת. ממשיכים ישר לכיוון תצפית מעלה מחמל.
6.1 ק"מ. משמאל – ראש מעלה מחמל. תצפית מרהיבה ומומלצת על המעלה המפורסם ועל מכתש רמון. בסיום הביקור במקום, חוזרים לנקודה מס' 30.
מעלה מחמל.
שמו נובע מהמילה הערבית נקב־א־חמלה, שפרושו מעלה המטען, בדרך שהוכשרה למעבר שיירות של גמלים ובעלי חיים לסחורות שהועמסו על גבם, מעלה זה היווה חלק ממקטעי מסלול דרך הבשמים הנבטית .שנים רבות (מאוד) לאחר מכן, הונח קו צינור הנפט אילת־אשקלון ומקטע הצינור המטפס מתחתית מכתש רמון למצוקו הצפוני הונח במעלה הזה בדרכו צפונה. עוד כמה עשרות שנים עברו, והמעלה התלול, התחוח, עם המדרגה האימתנית באמצעו, הפכו לאבן שואבת לחובבי עבירות מוטורית. מיטב ג'יפאי ישראל, ניסו כוחם מול המחמל. רובם לא יכלו למעלה האימתני – אבל אחרים, במפלצות משופרות, נעולות קדימה־אחורה על צמיגים גדולים בלחץ חד ספרתי, כבשו אותו וסימנו "V". אורכו של המעלה וזווית השיפוע מבטיחים שבמקרה של כשלון בטיפוס, הנסיגה אחורה לתחתית המעלה תהיה מסוכנת ומפחידה ובמקרה של איבוד שליטה – גם קטלנית.
בקצא"א הבינו שאסון במעלה הזה הוא רק עניין של זמן ולפני כמה שנים חסמו את קצהו העליון של מעלה מחמל בבולדרים עצומים כדי להבטיח שאף אחד לא ינסה לטפס בו שוב.
צילום: דרור ברלי
6.4 ק"מ – 0.0 ק"מ. בנק' מס' 30. איפוס ספידומטר. פונים שמאלה בעליה לשביל המסומן בשחור. השביל הנקרא "ציר מצוק המכתש" ארוך (מעל 17 ק"מ) והוא טכני בתחילה וכולל כמה מעברים צרים ותמרונים, ולאחר מכן הוא "סתם" משובש, קופצני ואיטי, אבל נוגע בשפת מצוק מכתש רמון ומספק תצפיות נוף עוצרות נשימה.
15.8 ק"מ. משמאל – אתר פיסול סביבתי. למעוניינים – חנייה לכלי רכב מצד ימין וצעידה קצרה ברגל.
17.6 ק"מ – מצפה רמון. מימין החורשה של מצפה רמון, ממול הכיכר הסמוכה לתחנת "דלק". סוף מסלול.
צילום: דרור ברלי
