מלפנים, הקונספט כמעט זהה לדור הנוכחי של ה-Z4, אבל הוא מאופיין בקו גג כמעט שטוח שמסתיים בחלק האחורי זקוף המקנה לו מראה מאוד לא שגרתי - במובן הטוב ביותר שיכול להיות.
ככל שמעמיקים בעיצוב, מגלים אלמנטים מתוחכמים ועדינים יותר; הצבע החום, למשל, נוצר במיוחד עבורה וכולל פתיתי זכוכית כחולה לתוספת עומק. חישוקי ה-20 אינץ' הקדמיים וה-21 אינץ' האחוריים עוצבו במיוחד אף הם, וגריל הכליות המסורתי (כאן עוד בגודל הגיוני) זוכה לחישורים אנכיים, כמו דגמי העבר של ב.מ.וו.
הטורינג קופה מציעה מקום לשני נוסעים, ותא מטען מגודל עטוי עור. העיצוב הבסיסי של הקוקפיט מגיע מה-Z4, אבל זכה לטאץ' יוקרתי עם קריצה לקהל האיטלקי: ריפודי העור סופקו על ידי יצרנית הריהוט האיטלקית Poltrona Frau, ותא המטען זוכה לסט מזוודות בהזמנה אישית של Schedoni, יצרנית ממודנה המתמחה במוצרי עור יוקרתיים.
ב.מ.וו לא פרסמה מפרט טכני, וזה גם לא ממש משנה - כי זה רק טיזינג, והם לא באמת מתכוונים להביא את הקונספט המגניב הזה לייצור.
לדעתי האישית, אחת הסיבות שהפכו את ה-Z3 קופה לאייקונית - מעבר לעיצוב המשוגע ולמספר היחידות המוגבל - הייתה גרסת M הספורטיבית, שלקראת סוף חייה קיבלה את מנוע ה-S54 של ה-M3 E46 החדשה דאז (3.2 ליטר, 343 כ"ס, קו אדום בשמיים). גם מחליפתה, ה-Z4 M הפרועה, עשתה שימוש במנוע האגדי הזה, וסימנה את סופו של עידן - ה-Z4 של 2009 הפכה לרכב GT נינוח ומבורגן יותר, וקסמה הלך ודעך. ב.מ.וו יכלה להחזיר את הברק למחליפתה, ה-Z4 הנוכחית, ולהציג לשתיהן מרכב קופה אקסצנטרי או גרסאות M קיצוניות - אבל זה לא מעניין אותה, כי הלקוחות החדשים רוצים רכבי פנאי בכל הטעמים, והם ממילא יותר רווחיים, אז למי אכפת מחובבי המותג המסורתיים.