ייתכן שקביעה זאת נובעת מהדמיון בין האופן בו נתפשת מכונית קופה ובין הגישה המאפיינת מותגי יוקרה: לשלם משמעותית יותר, לקבל פחות בתחומים רבים – אבל להתייחד בסגנון ובאווירה. מרצדס מכירה את זה מזה עשרות שנים, אך נדמה שבתקופה האחרונה העלתה הילוך ויצרה גרסת קופה לכל דגם שהוא – ללא הבדל עדה, מוצא וסגנון, כמו שמדגימים דגמי הפנאי-קופה.
החיים היפים
מה שמרצדס למדה עוד בשנים האחרונות הוא להקנות עיצוב מרשים ומושך למכוניות הקופה שלה – וה-C קופה היא דוגמא טובה. שלוש שנים לאחר הצגתה היא נראית עדיין מצוין, שילוב של פרופורציות נכונות ושל קורה אחורית שמתוחה לכיוון האחוריים הקצרים, הבולטים בקווים אופקיים ומעניקים תחושת רוחב. לכן, במתיחת הפנים לא עברה המכונית שינוי חיצוני ניכר, אלא עדכון קל שעיקרו מבנה נאה יותר לשבכה, יחידות תאורה (לד) מחודשות, ופגושים שונים כאשר הקדמי כולל כעת כונסי אוויר צידיים. מאחור השינוי העיקרי הוא בגוונים של יחידות התאורה.
כיאה למכונית קופה שבאה להדגיש את תחושת "החיים הטובים", תא הנוסעים הוא מקום נעים מאוד לנהג ולנוסע שלצידו. סביבת הנהג נראית מצוין ויוצאת נשכרת משימוש בדיפוני עץ, גוונים חדשים ותאורת אווירה מודרנית וצבעונית יותר. עוד שינוי מהותי הוא החלפת צג המולטימדיה בכזה שהינו גדול ("10.25) ומודרני יותר וגם במערך שליטה מתקדם יותר.
עם זאת, ובניגוד לאחיות הגדולות, המחוונים לא הוחלפו בצג דיגיטלי – ומבחינתי זה עדיף, וגם הצג במרכזם גדול ונאה יותר. גם רמת האבזור המפנק טובה למדי, וזו כוללת תפעול חשמלי לכיוון המושב, מפתח חכם וגלגל הגה חדש עם משטחי מגע לתפעול הצגים. גם בתחום הבטיחות שופר המצב, כאשר הקופה מיישרת קו עם המינימום הנדרש – בלימה אוטונומית, תיקון סטייה וניטור שטחים מתים; בקרת שיוט אדפטיבית עדיין אין.
תנוחת הנהיגה אומרת קופה – ישיבה נמוכה, גג מעט קרוב לראש וכמובן ראות מוגבלת לאחור. מאחור התחושה אינטימית בייחוד בגלל מבנה המושבים הצרים שמותירים המון מקום בצדדים למשענות ולאחסון. מרווח הרגליים נאה, אבל זה לראש לא. באופן מוזר אין ידית חיצונית לפתיחת תא המטען השימושי, מחיר העיצוב.
ומתחת למכסה המנוע
השינוי הגדול שעברה המכונית בגרסה הבסיסית נמצא בחרטום, ולמרות שאינו נראה עלול להציב מחסום פסיכולוגי בפני הרוכשים הפוטנציאלים. אנחנו עוסקים כבר שנים בהקטנת מנועים בעידן הטורבו, ובכל זאת, מנוע בנפח 1.5 ליטר נשמע קצת קטן על קופה יקרה שכזו.
מדובר במנוע מהסדרה החדשה של מרצדס שכולל מערך היברידי מתון (48 וולט) ומציע הספק זהה ומומנט קרוב לזה שהציעה גרסת ה-2.0 ליטר המוחלפת – 184 כ"ס ו-28.5 קג"מ (2 קג"מ פחות). המערך ההיברידי משתמש בגנרטור להתנעות נעימות בהרבה ממערכת הדימום/התנעה הרגילה, ומעניק סיוע קצר של 14 כ"ס ליחידת הבנזין בהאצות, כדי לצמצם את משך השהיית הטורבו ולהביא לתגובה חדה ומיידית יותר. בשיוט יכול מערך זה לאפשר לרכב לנוע ללא דלק – כל זה להלכה. במציאות, גם אם מחשב הדרך מספר שמתוך 520 הק"מ שעברנו ביום המבחן 27 היו חשמליים, פעולת המערך הזה אינה מורגשת, ואפילו דימום המנוע בעמידה הוא אירוע נדיר בימים החמים בהם קשה להיפרד מהמיזוג (זה קרה רק בלילה ובלי מזגן).
זוהי הגרסה הבסיסית לקופה, וברור שהביצועים הם יותר ברמת "מספקים" מאשר בתום "מרטיטים", ועם זאת המנוע עושה היטב את מלאכתו. כמו שעולה מנתון ההאצה ל-100 קמ"ש, 7.9 שניות (7.8 ש' לפני מתיחת הפנים), גם קופה זו יכולה להיות מהירה, בייחוד אם לא תתביישו לעבור למצבי 'ספורט' ו'ספורט+', ללחוץ על המצערת ולגרום למנוע לעלות בסל"ד – מעשה שמנוע זה דווקא מחבב. זה לא מנוע עם אופי מדליק במיוחד, ובתנועה עירונית ובחצי מצערת השאון נוכח ואינו מפתה, ודווקא כאשר מושכים אותו למעלה, הצליל הופך גברי יותר. מי שמסייעת לא מעט למנוע היא תיבת תשעת ההילוכים הנעימה. צריכת הדלק נעה בין 10.1 ק"מ/ל' ביום המבחן ל-15 ק"מ/ל' בשיוט.
לא קונים את ה-C200 אם מהרהרים בהחלקות כוח, רוב הזמן יכולת השלדה גדולה על המנוע ודווקא הצמיגים הקדמיים יסמנו אובדן אחיזה קרב ביללות. הידוקי קו יגיעו לרוב בהרפיות מהמצערת, כמו בהנעה קדמית. כך או כך מדובר במכונית מאוזנת, וגם אם על כביש גלי הריסון אינו מושלם, עדיין תנודות המרכב אינן מוגזמות. להגה פעולה נעימה וברורה, גם אם במצבי הספורט הוא נוטה להפוך כבד באופן לא עקבי כשיוצאים מאזור הקו הישר.
נוחות היא כבר סיפור אחר. עם חישוקי "18, הקופה מסתפקת בנוחות סבירה ומעבירה יותר מדי את חספוס פני הכביש ואת רעשיו, ואינה מצטיינת בהעלמת פגמים גדולים יותר.
סיכום קצר
למרות שאינה צעירה, ה-C200 קופה נראית נהדר בחוץ, מביאה אווירת יוקרה בפנים ויוצרת חוויה נעימה בנהיגה. זו אינה מכונת נהיגה, אבל מדובר ברכב שקל לחבב.
המגרעת הגדולה היא המחיר, 405,000 שקלים, בייחוד כאשר האבזור נאה אך אינו פורץ גבולות. כמו שאמרנו, מכונית קופה היא כמעט תמיד עניין של לשלם יותר ולקבל פחות כדי להרגיש משהו מיוחד.
