הגרסה המחודשת, שנחשפה ביולי השנה, דווקא הגיעה לכאן מהר. לפי המפרט, השינוי אינו משמעותי, וגם כעת הדגם מוצע בגרסת 1.5 ליטר 150 כ"ס המוכרת. שם רמת הגימור שונה ל'לייף' מ'קומפורט' והמחיר עלה ב-5000 שקלים ל-175,000 שקלים; האבזור עשיר, וכולל תצוגה עילית, מפתח חכם, חניה אוטומטית, חיישני חניה היקפיים.
מחיר טיגואן ברמת הגימור 'לייף פלוס' הוא 200,000 שקלים, ובמפרט שלה בעיקר שליטה אלקטרונית בבולמי הזעזועים, וגם חישוקי "18, תפעול חשמלי לדלת תא המטען ולמושבים הקדמיים, ריפוד עור, מחוונים מוקרנים ועוד.
עיצוב, ונראות
הטיגואן היה הדגם שהיווה את הבסיס לעיצוב דגמי הפנאי של יתר מותגי קבוצת פולקסווגן. אלא שהעיצוב במותגי הקבוצה עבר, ובדגם של פולקסווגן ניכרים כבר סימני הגיל.
טיוגאן נראה סולידי מדי, והפרופורציות שלו יוצרות רכב שהוא צר ומעט גבוה ביחס. איפור השטח השחור על רקע הצבע החום של הרכב הדגיש זאת. איכשהו, החזית החדשה, הכוללת תאורת לד הדומה לזו שב-T-רוקס, אינה עובדת כאן מכיוון שפוגעת במראה הקשוח (וניתן לראות דרכה את המצנן). אפילו הפגושים החדשים, שמוסיפים 2.3 ס"מ לאורך, כעת 450.9 ס"מ, והכיתוב 'טיגואן' לרוחב הדלת האחורית, לא מסייעים. חישוקי "17 החדשים נאים, וטיגואן עדיין נראה גדול ביחס למקובל בקטגוריה שלו.
פנים, אבזור
עם הכניסה פנימה, מתגלית סביבת הנהג המוכרת של פולקסווגן כשהיא בשחור כמעט מלא, מה שיוצר הופעה מעט מיושנת. אבל הנדסת האנוש טובה, ורמת החומרים, ההרכבה והגימור יוצרות סביבת נהג איכותית וחסונה. המבנה שימושי מאוד ושופע חללי אחסון. עם זאת, לא הבנו מדוע צריך כל-כך הרבה תאים בתקרה הנפתחים כלפי מטה ומתאימים בעיקר למשקפי שמש. לאופטיקאים?
בטיגואן מולטימדיה מחודשת, אם-כי לא מהדור החדש ביותר, הצג שלה נראה טוב והוא נוח יחסית לתפעול. מתחתיו בקרת האקלים חדשה שהתצוגה שלה נאה, אבל תפעולה באמצעות פסי מגע המגיבים לתנועת אצבע ממש לא נוח.
בורר ההילוכים החדש נאה, מאחורי ההגה פקדי הילוכים, ועליו מתגים רבים. דרכו נראים מחוונים קלאסיים וברורים אך גם מעט מיושנים בעיצובם. לרכב תצוגה עילית שאינה שגרתית בדגמים כאלה, אך זו נראית פשוטה מדי וכך-גם מערך התפעול שלה. המושב נוח ותנוחת הנהיגה הגבוהה ממקמת את הנהג כנדרש ברכב פנאי.
מאחור המרחב מצוין, מרווחי הראש והברכיים טובים מאוד, ורק מנהרת ההינע במרכז מפריעה לנוסע השלישי. לרשות הנוסעים שליטה בבקרת האקלים, תאורה ומושבים מתפצלים שניתן להזיח אותם ולשנות את זווית מסעד הגב שלהם. לתא המטען נפח גדול (615 ל'), מבנה שימושי, אפשרות לשינוי גובה רצפה וכיסוי איכותי.
מערך הבטיחות המתקדם עשיר, ולטיגואן בלימה אוטונומית, תיקון סטייה, ניטור אקטיבי של שטחים מתים, בקרת שיוט אדפטיבית. חיישני הקרבה רואים בכל זבוב איום, והניטור האקטיבי בנוי לשמירת מרחק כמקובל באירופה, היכן שאנשים אינם נדחפים מימין בכביש המהיר.
מנוע, ביצועים
באופן צפוי, השילוב בין המנוע – טורבו-בנזין 1.5 ליטר, 150 כ"ס, 25.5 קג"מ – לתיבה הדו-מצמדית שיש לה 7 הילוכים, מביא לביצועים טובים. נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש, 9.2 שניות, נותן לכך ביטוי, אבל העיקר הוא כושר ביצוע טוב והתנהלות נמרצת גם תחת עומס של עקיפות ועליות.
מול היכולת הטובה, הנימוסים של יחידת הכוח הזאת טובים פחות. צליל המנוע אינו נעים תמיד ולפעמים בולט מדי, התגובות ללחיצה על המצערת אינן הדרגתיות לעיתים ועלולות להפריע, שילוב ההילוכים אינו תמיד זורם וחלק.
צריכת הדלק סבירה בהינתן תוואי המבחן, ועמדה על 10.3 ק"מ/ל'. בשיוט בין-עירוני נינוח עומדת הצריכה על 13.5 ק"מ/ל'.
נוחות, התנהגות
בייחוד בעיר מפגינים בולמי הזעזועים כיול נוקשה, והטיגואן אינו מסתדר עם שיבושים בינוניים או גדולים. אלה ינטרלו תמיד חלק ממפגעי התשתית, אך פעולתם "עסוקה" ורועשת. נוחות הנסיעה ופעולת הבולמים משתפרות בכבישים הבין-עירוניים. רעשי הרוח היו בולטים מאוד, אבל היום היה סוער.
הטיגואן אינו נוח גם בשבילים, אבל הוא מפגין חוסן מבני, ותנוחת הנהיגה מעניקה לנהג ביטחון ומקלה עליו בשמירת קצב גבוה יחסית.
בכל הקשור ליכולת הדינמית, גם התנהלותו של הטיגואן מאופיינת באותה סולידיות פולקסווגנית. להגה משקל קל מדי, אבל תגובות הרכב להפנייתו מדודות. הרכב יכולת לצלוח כבישים מפותלים באופן מהיר, בטוח וצפוי. הוא אינו מהנה בנהיגה כזו, וגם כוח המנוע עלול לגבור במקרים מסוימים על אחיזת הצמיגים הקדמיים בפניות (במשטחים חלקים נשמעים גם נקישות מהמתלים), אבל הכל נעשה ומבוצע כמו שצריך. בקרת היציבות מעט פעלתנית מדי אבל מעודנת. הבלמים איבדו מיכולתם לאחר עומס ממושך.
מחיר, תמורה
כמו שקורה לא פעם בשנים האחרונות בפולקסווגן ישראל, כאשר דגם מתקרב לסוף ימי כהונתו, הוא מקבל חבילה הולמת יותר – וכך גם עם טיגואן המחודש.
השילוב בין כוח, גודל, מרחב ושימושיות הוא טוב, והאבזור בהחלט נאה. אמנם הרכב איבד מהברק שאפיין אותו לפני חמש שנים, ויש שימצאו כי העיצוב סולידי מדי.
מחיר דגמי הפנאי הקומפקטיים הולך ומתייקר. על רקע זה, תג-מחיר של 175,000 שקלים – כאשר לוקחים בחשבון את כל החבילה ואת תדמית המותג – נראה הוגן. האם הרכב שכה מצליח באירופה יוכל לזכות בהכרה מקומית, או שזה כבר מאוחר? שאלה טובה.
