סמלים, לא מכוניות
המותג הוותיק בשטח, ששמו הוצמד לכל רכב כפול הנעה (וכיום גם לחד-הנעה), הוא שם דבר נדיר בעולם הרכב. ובכלל. כי ג'יפ הרי היה גם הראשון, גם עשה את הבכורה שלו במלחמת העולם השנייה, היה מסמליה – וכיכב בהמון סרטים.
לא רק לג'יפ מעמד אייקוני בעולם השטח. לנד רובר, כעת בת 70, המשיכה בסוף שנות הארבעים את הדרך שהתווה ג'יפ, הוסיפה הנעה כפולה-קבועה, וחיברה ראשונה רכב לעולם של הרפתקאות בשטח ובקצווי עולם. לא תמיד היא זו שחיברה, והספארי בארצות בהן שלטה בריטניה, יצר רכב שהיה מסמלי התופעה – וכיכב, כמובן, בהמון סרטים.
וכמובן, טויוטה, שייצרה רכבי שטח כבר ב-1951 (דגם BJ, העתק של ג'יפ) והציגה את השם "לנד קרוזר" ב-1954, מלווה את עולם רכבי השטח מאז בשפע דגמים שהביאו את האמינות היפנית לאזורים היותר קשוחים בפלנטה – פחות סרטים, אבל הרבה יותר מהדורות חדשות.
מיצובישי ייצרה רכב כפול הנעה כבר ב-1934 (במכונית הנוסעים PX33), הרכיבה ג'יפ (CJ) ב-1951 ולמרות שפרצה לעולם השטח מאוחר בהרבה (1982), הפאג'רו הביא אותה לצמרת בדרך המהירה, העוצמתית והמשכנעת ביותר – 12 ניצחונות ולא פחות מעוד 27 פודיומים בפשיטת המדבר הנחשבת והקשה מכולן, ראלי דקאר.
מכוניות, לא סמלים
ראשית, פערי המחיר; לנד רובר דיסקברי הנבחן כאן יקר באופן משמעותי מהשלושה האחרים – במשהו כמו רבע מיליון שקל. שנית, מיצובישי פאג'רו הוותיק לא ייוצר יותר ב-2019 ולא יהיה לו מחליף; שלישית, לאחר ניכוי השניים הנ"ל, נשארים עם שני דגמי שטח, וגם כאן יש בעיה – ג'יפ גרנד צ'ירוקי הוא של מותג יוקרה, טויוטה לנד קרוזר הוא לא.
אבל בעולם בו מספרם של דגמי השטח זניח, אין, באמת, אפשרות ליצור מבחן השוואתי תקני. והכי חשוב: אם מנקים דברים שלא קשורים לרכב עצמו – מחיר, מעמד, זמן תפוגה – אפשר ללמוד לא מעט על יכולתו של כל אחד לחוד.
היסטוריה, גיאוגרפיה
ג'יפ גרנד צ'ירוקי הוצג ב-1992 – ממשיך שושלת מפוארת של רכבי שטח מסוגו, שתחילתה עוד בוויליס סטיישן וואגון מ-1946, ה-SUV הראשון. הדגמים שהקדימו אותו, מאותו וויליס דרך וואגוניר וצ'ירוקי, נעשו מהודרים יותר ויותר, כמו שהאמריקאים אוהבים, אבל גרנד צ'ירוקי הוא שהביא ממש פאר לשטח, ועשה זאת בעיצוב אלגנטי להפליא – ובמפרט מקורי; למרות שהיו לו סרנים חיים, המרכב היה אחוד, לא מבוסס שלדת סולם. הקדמי הוסר בדור השלישי (2004) והאחורי בדור הרביעי והנוכחי ב-2010. מאז עבר הגרנד מתיחות פנים (2013, 2016), הוא מוצע בגרסאות רבות, כולל חזקות באופן מופרך (עד 707 כ"ס), מפוארות במיוחד – וגם אחת במגמת שטח: טריילהוק.
טויוטה לנד קרוזר הוא דגם 100 שהחליף את 80 ב-1998 ומוצע כדור 2 (2009) ולאחר מתיחות פנים (2013, 2017). המפרט, היום, נדיר: שלדת סולם וסרן חי מאחור. לדגם האירופאי המשווק כאן בסיס גלגלים של 279 ס"מ (לאמריקאי 285 ס"מ), ויש גרסה קצרה (245 ס"מ). מ-2015 דיזל 2.8 ליטר חדש ותיבה אוטומטית 6 הילוכים. ב-2017: שינויים קוסמטיים, תאורת לד, קונסולה ולוח מחוונים חדש, קפיצי אוויר, מצבי ניהוג/שטח וזחילה, מערכות בטיחות, דיפרנציאל אחורי ננעל חשמלית, מצלמות היקפיות, גם לשטח.
לנד רובר דיסקברי הוצג ב-1989 ועיצובו הכריז על תכליתיות מוכוונת שטח. ב-2003 הוצג הדור השלישי עם מתכון מקורי בעולם השטח: מערכת "Terrain Response" שכללה מצבי ניהוג לפי סוגי השטח, ויחד עם מתלי אוויר מתכווננים, נעילות, יחס העברה נמוך, הוא הציג כושר נדיר ביחס לבני מינו. אבל הוא גם התייקר מאוד ומחיר עלה בעשרות אחוזים. ב-2016 הוצג דור 5 חדש לחלוטין – גדול מקודמו ובעיצוב שונה לגמרי.
מיצובישי פאג'רו הוצג ב-1982, וגם דור 2 (1991) היה מבוסס על שלדת סולם וסרן חי. דור 3 (1999) הביא שילוב ראשון מסוגו לסצנת השטח: מרכב אחוד ומתלים נפרדים. הילוך כוח ונעילות דיפרנציאל שמרו על היכולת בשטח, והמבנה החדש העניק יתרונות בנוחות וביכולת הדינמית ביחס למתחרים בנסיעת כביש. ב-2006 הוצג דור 4, הדגם העכשווי – למעשה דור 3 משודרג. ב-2010 הוקטנו במעט מידות הגובה והרוחב וב-2012 נרשמו עדכונים בדמות הקשחת המרכב והמתלים וטיפול בסביבת הנהג.
הופעה
אותה הופעה אלגנטית של ג'יפ גרנד צ'ירוקי נשמרה לאורך השנים ואף שופרה בעדינות. לגרסת טריילהוק מדבקה בצבע מט – "למנוע הבהקים במדבר" – נאום אנשי ג'יפ, אבל בעיקר יש לה צמיגים לשטח, מתלי אוויר המכוילים לשטח, מיגונים – ובעיקר מערכת קוודרה-דרייב II.
טויוטה לנד קרוזר שומר על המופע הכה מזוהה איתו, עם עדכונים נדרשים. הוא בעיקר משדר נוכחות עניינית(?) והמסר המודיע לכולם מיהו ומהו בולט ביותר.
בכל הקשור לעיצוב, מעצבי לנד רובר דיסקברי אימצו את מה שמקובל ברכבי פנאי (קורה אחורית אלכסונית, למשל) והרחיקו את הדגם הנוכחי, מאוד, ממה שאפיין אותו כל השנים. ללא ספק, מצוות אנשי שיווק מלומדה, אבל אנחנו מאוד לא אהבנו את התוצאה.
מיצובישי פאג'רו מתייצב כאן עם העיצוב המיושן ביותר, זוויתי מפעם, ולמרות זאת הופעתו התכליתית מכסה על כך. ערכת השטח, דקאר פרו, מוסיפה לא מעט למופע, גם דרך אלמנטים חשובים, כמו צמיגי שטח ומיגונים. אותו עיצוב מפעם אחראי גם לשטח שמשות גדול – מצוין לטיול, מאתגר מיזוג.
תא נוסעים
סביבת הנהג בגרנד צ'ירוקי מכובדת ועשירה, רמת האבזור גבוהה ביותר – אוורור למושבים הקדמיים ותפעול חשמלי, גם להגה, בקרת אקלים, כולל מיזוג לאחור, שם המושבים מחוממים, גג שמש – ובכלל מאוד נעים לשהות בו, גם בזכות ריפוד העור והחומרים. מערכת המולטימדיה נוחה לתפעול והיצע מערכות הבטיחות סביר, לא מתעלה. מאחור, כמובטח מדף הנתונים, המרחב טוב מאוד לשניים ומצטרף באמצע לא יסבול מדי. תא המטען סביר בגודלו, אך לא ענק.
תנוחת הנהיגה בלנד קרוזר מוצלחת מאוד, והכל מאורגן כמו שצריך, הביצוע בהתאם, והעיצוב מיושן במקצת, אבל המרחב מלפנים גדול והתחושה מכובדת מאוד. הקונסולה המרכזית הרחבה משדרת חוסן של רכב גדול, ותנוחת הישיבה הגבוהה טובה מאוד. המרחב מאחור טוב, וגם פתחי מיזוג, אך המושבים שלו אינם מצטיינים.
סביבת הנהג בדיסקברי מרשימה בעיצובה, מיוחדת ללא ספק, אך האיכות אינה מתעלה, בגלל חומרים שאינם תמיד ברמה הנדרשת ברכב כזה. תפעול מערכת המולטימדיה אינו מבריק, אבזור הנוחות סביר אבל אינו כמו זה המוצע בגרנד, וחסר ביחס לרכב במחיר זה. גם היצע מערכות הבטיחות אינו עשיר דיו. המרחב מאחור טוב, ויאפשר נסיעה ארוכה לאלה בשורה השנייה. תא המטען גדול ויעיל, בייחוד כאשר שורה שלוש מקופלת.
סביבת הנהג בפאג'רו נעימה לעין, גם בזכות ריפוד העור הבהיר (שאינו ברמה הנדרשת), משדרת תכליתיות לנהג, תנוחת הנהיגה הגבוהה מצוינת, אך המושב נוקשה, והעובדה שההגה אינו נע לפנים/אחור, מפריעה להתאמה מיטבית. היחסים עם הקונסולה המרכזית טובים, אבל הוא הצפוף מכולם, והמרווח הקטן בין המושב לדלת למשל, מדגים זאת היטב. הפאג'רו הוא הפחות מרווח כאן, והמושבים לא מאוד נוחים.
עוד פרטים. פרט לגרנד, לשאר מושבים נוספים מאחור לשני נוסעים נוספים. מושבים אלה טובים, בפועל, רק לילדים ולנסיעות קצרות יחסית, בוודאי לא לטיולים ארוכים, במיוחד בשטח. בנוסף, פתיחתם מצמצמת מאוד את נפח תא המטען.
תא המטען גדול ושימושי בשלושת הכלים כאשר שורה שלוש מקופלת, בשאר פחות. הדלת בפאג'רו, עם צמיג חלופי, כבדה משמעותית, מקנה יתרון בשטח. לטויוטה אפשרות לפתיחת החלון מאחור, וזה יעיל וחביב.
מנועים, הילוכים, ביצועים
לג'יפ מנוע בנזין רב און – 3.6 ליטר, V6, אטמוספרי, 282 כ"ס, 35.4 קג"מ – שאוהב סל"ד גבוה. יחד עם תיבה אוטומטית של 8 הילוכים הביצועים בצד המרשים והיעיל של הסקלה; זמן ההאצה ל-100 קמ"ש הוא 9.1 שניות.
בפועל, העסק עובד כפי שהנתונים מבטיחים. בשיוט מתנהל הגרנד בקלילות, וכאשר צריך ו/או רוצים להאיץ אותו, המנוע מספק כל צורך וגם יותר. התיבה שותפה נאמנה למנוע, עם חלוקת הילוכים טובה ושילוב חלק, גם תחת עומס. צליל המנוע חביב מאוד בסל"ד גבוה, למי שאוהב דברים מטופשים שכאלה (אנחנו, למשל). צריכת הדלק בנסיעת כביש הייתה כ-8 ק"מ לליטר; בשיוט בסל"ד נמוך אפשר לקבל תוצאה טובה בהרבה, אבל כל דרישה לביצועים מעלה את המנוע גבוה. ואת מחיר התדלוק.
לטויוטה דיזל 2.8 ליטר עם 4 צילינדרים, סידור מיושן יחסית, והספק לא מסעיר של 177 כ"ס ו-45.6 קג"מ. לתיבה 6 הילוכים, והביצועים בינוניים: 12.7 שניות ל-100 קמ"ש ו-175 קמ"ש. ואכן, בהשוואה לשני היוקרתיים שבחבורה, השיוט נעים, היכולת סבירה, אבל כאשר צריך לקבל מחץ של ממש לטובת עקיפה דחופה או במעלה ארוך ותלול, היכולת מרשימה הרבה פחות.
ללנד רובר מנוע דיזל רב און – 3.0 ליטר, V6, מוגדש, 258 כ"ס, 61.2 קג"מ (ב-1750-2250 סל"ד) – ומה שהוא חסר בהספק (ממש מעט) ביחס לגרנד צ'ירוקי, הוא משלים במומנט כביר משמעותית המוגש בסל"ד נמוך בהרבה. גם לדיסקברי תיבה אוטומטית עם 8 הילוכים, וההאצה ל-100 קמ"ש, כך הנתון, אורכת 8.1 שניות. בשיוט המנוע הזה שקט, התיבה משלבת היטב, ומגיבה מהר. אולם, תחת עומס התגובה אינה מיידית, בגלל התנהלות התיבה, ובכל זאת. צריכת הדלק, כמובן, טובה בהרבה, ועמדה בכביש על 10 ק"מ לליטר.
במיצובישי אותו מתכון של דיזל גדול וארבעה צילינדרים כמו בטויוטה. נפח מנוע הדיזל הוא 3.2 ליטר והוא מייצר 200 כ"ס ו-45 קג"מ. ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש היא 11 שניות, והמהירות המרבית 175 קמ"ש. לתיבה 5 הילוכים. הביצועים מספקים בהחלט, אך בעומס הם מזהירים פחות, בעיקר בגלל התיבה, ואופן הפעולה הרועש נוכח מדי.
נוחות בכביש, יכולת דינמית
נוחות הנסיעה בגרנד צ'ירוקי טובה לרוב. במקרים מסוימים, מהמורות גדולות מורגשות מדי בכביש הבין-עירוני, ולא תמיד השיכוך, לאחר מעבר על גלי כביש, פועל במהירות ובנחישות. מה שבולט במספר כבישים, לפי האספלט, הוא רעש צמיגים נוכח יחסית; בכל זאת, צמיגי שטח. מנגד, רעשי הרוח סבירים ונשמעים רק במהירות גבוהה.
גם נוחות הנסיעה בלנד קרוזר טובה למדי, עם יכולת נאה להעלמת מפגעי אספלט מוניציפליים. מחוץ לעיר מפגין הכלי המגודל רכות יתר, ורגישות מופרזת להעברות משקל – גם כאלה הנוצרות בעת בלימה ויציאה מעט חדה לעקיפה.
מתלי האוויר בדיסקברי עובדים, פשוט, לתפארת. נוחות הנסיעה של הכלי הזה פשוט משובחת, והיכולת שלו לספוג-מבלי-להעביר את תחלואי הכביש מעולה. המנוע אינו נשמע לרוב אלא רק בעומס מלא, ואז הוא כבר פחות נעים, אבל זה קורה לעיתים מאוד רחוקות. רעשי הרוח והצמיגים נשמעים במינון נמוך ובכלל איכות הנסיעה טובה.
פאג'רו מציע לנוסעיו נוחות נסיעה טובה למדי, גם ברחובות הערים, גם בכבישים בחוץ אפילו בכאלה משובשים. עם זאת, זוויות הגלגול שלו בולטות, ההיגוי עצל (לא מעט בגלל צמיגי השטח) וגם כאן מה שהיה מרשים פעם, בזכות המתכון המקורי של 2000 – מרכב אחוד, מתלים נפרדים; ממש כמו ברכב פנאי – מרשים פחות היום. המבנה המזוות אחראי לרעשי רוח, וצמיגי השטח הייעודיים יוצרים רעש נוכח למדי.
שבילים ושטח
בשבילים של בתרונות רוחמה, עלתה יכולתו של ג'יפ גרנד צ'ירוקי או ירדה לפי המהירות וסוג השביל. באדמה מהודקת ועם שינויי גובה שאינם גדולים, היכולת טובה מאוד, וניתן לשמור על קצב מכובד. שינויי גובה, שבילים "פגומים", חריצים תכופים או אלימים – ויש להוריד מהירות. ככל שהשבילים עוינים יותר, כך יש להקפיד במהירות, בגלל הטחה בוטה של המרכב. בנוסף, במצב הגבוה ביותר של המתלים, כזה המשפר כנדרש את מרווח הגחון, כושר הספיגה שלהם נפגע מדי. מערכת ההנעה של הגרנד תפקדה מצוין בדיונות של נחל סכר. בשטח טכני היכולת מכובדת, ובורר המצבים עושה עבודה טובה. אלא שככל שהאתגר גדול כך הגרנד מתקשה, בעיקר בגלל מהלך בולם שאינו ממש מסעיר. המנוע האטמוספרי, שיש לו אופי ספורטיבי, הרשים בשטח בגלל תגובה מיידית להוראת דוושה וקלות מינון, דבר שמנועי הדיזל המוגדשים כאן טובים בו פחות.
טויוטה לנד קרוזר מספק איכות נסיעה סבירה באותם שבילים, אך ככל שהשביל עשיר יותר באבנים שתולות, האתגרים למרכב גדולים יותר – ולכן יש להוריד את הקצב, לפעמים באופן מוחשי יותר. הלנד קרוזר אינו עומד תמיד באתגרי הריסון, והמתלים שלו מחייבים ריסון מהירות הנסיעה בשבילים מאתגרים. הקרוזר ממש לא התקשה בדיונות, וטיפס עליהם בחינניות, אבל זה השטח הטכני, המאתגר, בו הרכב הצדיק את המוניטין שלו. השילוב של זווית מרכב טובות, בקרת משיכה יעילה ובעיקר ומעל לכל מהלך גלגל מכובד, הוא זה שיוצר יכולת עבירות מרשימה וכישורי שטח מצוינים.
התחושה היא שהמתלים בלנד רובר דיסקברי 5 אינם מופלאים כמו אלה שהיו ב-3 וב-4, אבל גם כך הם מציעים איכות נסיעה נדירה בשטח. והיתרון הגדול אינו טמון במעין יכולת-ראלי או משהו; בשבילים מרובי חריצים, שקעים, או כאלה שהם עשירים באבנים שתולות מכל הסוגים והמינים, ניתן להתנהל עם הדיסקברי בנינוחות ולשמור על קצב סביר – וטוב משמעותית מזה של האחרים. הדיסקברי לא הפגין עליונות מוחשית ביחס לאחרים בדיונות של סכר, אבל הגיע למעלה בנינוחות בריטית שכזו. בשטח טכני, היכולת שלו גבוהה ביותר, תודות למהלך גלגל ועבודת מתלים מעולה; כישורי הנוחות שלהם, אגב, אינם נפגעים במצב הגבוה ביותר. לא תמיד אופי הפעולה המעט-משתהה של מנוע הדיזל מאפשר מינון מדויק, ובנקודות ההן (דרדרת, קצה המעלה לפני התהום הפעורה), זה עלול להציק.
מיצובישי פאג'רו לא מתעלה בנוחות הנסיעה על שיבושים בשביל, אך אותה חבילת פרו מסדרת לו רמת ריסון גבוהה בהרבה, עניין חשוב בנסיעת שבילים עם שינויי גובה. בדיונות של נחל סכר לא הייתה לו כל בעיה להישיר חרטום מעלה ולעלות בקלות וללא תנופה. כאמור, פאג'רו, המצויד כבר מהבית ביכולת מכובדת למדי, הביא ערכת שטח ייעודית, והתוצאה בהתאם, עם יכולת מרשימה גם מול אתגרים טכניים, גם בריסון המרכב בשבילים אכזריים ממש. מהלך הבולמים, פעם ממגבלותיו היחסיות, שופר בהרבה בפרו.
סיכום
נתחיל את הסיכום בדגמים עצמם.
ג'יפ גרנד צ'ירוקי האלגנטי מכולם, מביא פאר רב ואבזור עשיר, יוצר אווירת פרמיום ראויה, מציע ביצועים מצוינים ואיכות נסיעה ראויה ומביא לשטח מפרט טכני מכובד. איכות הנסיעה בשבילים טובה-אך-לא-מתעלה, הוא יכול לדיונות, ובשטח טכני הוא זה שפחות ירחיק/יטפס מכולם.
טויוטה לנד קרוזר מרשים למראה, עשוי היטב, מצויד כנדרש ומרווח. הביצועים מספקים, לא מעבר, ואיכות הנסיעה סבירה, לא מתעלה. היכולת שלו בשבילים גבוהה, אך רמת החיים לנוסעים פחות, והוא ממש מתעלה בשטח קשה.
לנד רובר דיסקברי מעוצב באופן מזוהה הרבה פחות, שבלוני יותר. עם זאת, תנוחת הנהיגה שלו טובה, האבזור עשיר, המפרט מכובד ביותר, הביצוע לא כנדרש והיצע הבטיחות לא עדכני מספיק. הביצועים מצוינים, נוחות הנסיעה ואיכותה מעולים, וכושר צליחת השבילים שלו גבוה ממש כמו היכולת הטכנית שהוא מפגין בשטחים עוינים.
מיצובישי פאג'רו דקאר הוא רכב שטח מצוין, וערכת פרו משפרת את יכולתו, ומוסיפה גם לנוחות הנסיעה בכלל – ולא במעט. מנגד, היא פוגעת ביכולת הדינמית שלו מחוץ לשטח ואחראית ללא מעט רעש – וזה אומר ברוב הזמן שמשתמשים ברכב – אלא אם קניתם אותו רק לטיולים בשטח. במבחן בלטה העובדה כי הוא המיושן ביותר כאן, החל מתיבת ההילוכים שלו, עבור בתא הנוסעים, דרך אופי הנסיעה הרועש שלו, וגמור במערכות הבטיחות שאינן בנמצא.
נסכם את הסיכום מחוץ לרכב.
הרכב הטוב ביותר הוא לנד רובר דיסקברי 5; מתקדם, עשיר ובעיקר בעל יכולת נדירה בכביש ובשטח – אבל הוא יקר באופן בולט במיוחד, והיקר ביותר כאן ובהפרש ענק ביחס לאחרים.
הרכב הטוב פחות הוא מיצובישי פאג'רו דקאר; המיושן ביותר, בסוף דרכו, ללא מערכות בטיחות עדכניות, מעט גס יחסית – אבל מחירו הוא הנמוך ביותר והוא טוב מאוד בשטח.
הקנייה הטובה ביותר כאן הוא ג'יפ גרנד צ'ירוקי; מעוצב היטב, מפואר ועשיר, בעל ביצועים משובחים, מחירו ביחס למה שיש לו ולמתחרים סביר – אבל יכולת השטח שלו היא הפחות טובה כאן.
הקנייה הנכונה ביותר לשטח הוא טויוטה לנד קרוזר – לא זול, ללא אבזור בטיחות מלא, אינו מהודר במיוחד, לא מתעלה בכביש – אבל הוא עשוי ברמה גבוהה ביותר וכישורי השטח שלו הם ברמה הגבוהה ביותר בצד השפוי של סקלת המחירים.
