כבר שנים שאנו מצפים מקומפקטית חמה להיות יותר מרק ספורטיבית. אנחנו רוצים אותה מהודרת, מצוחצחת ואופנתית, וכדאי שגם התדמית תהיה מהסוג הנכון. לא לחינם מדובר לרב בגרסאות המצוידות ביותר של אותו דגם – ולא פעם זו הסיבה לקנייתן.
ציפייה זו גם מסבירה מדוע כל כך מעט קומפקטיות ספורטיביות נמכרות בשנים האחרונות. מותגי היוקרה, עם מכוניות חזקות ומאוד אופנתיות כמו אודי A3, תפסו את מקומן. הן מציעות לקהל את מה שרצה: משהו מורם מעם וצעיר יותר (במראה לפחות), עם התווית והתדמית הנכונות.
.jpg)
צילום: אילן קליין גולף GTI ו-V40 T5. שתיהן מציעות לקהל את מה שרצה: משהו מורם מעם וצעיר יותר
היוצא והכללאבל אין כלל בלי יוצא מהכלל, וכאן מדובר גולף GTI. זו היא המכונית שהמציאה את הז'אנר ב-1975, כאשר מספר מהנדסי פולקסווגן שתלו בגולף המקורית מנוע 1.6 ל' עם הזרקת דלק (ומכאן ה-I, Injection) שייצרה 110 כ"ס – הרבה באותה תקופה. ארבעים שנה אחרי יש לה 400 סמ"ק נוספים, מגדש – ומספר הסוסים כפול.
קטגוריית ההוט-האצ' שגשגה בשנות השמונים והתשעים, אבל הרגה את עצמה כשהפכה יקרה מדי. כניסתם של יצרני היוקרה לתחום הנחיתה על הקטגוריה שמקורה עממי, נוקאאוט. אבל
פולקסווגן גולף GTI עדיין מצליחה, גם בגלל הראשוניות, גם בגלל שגולף, כבר שני עשורים, מרגישה בנוח באזור היוקרתי.
אז איך מתמודדת המכונית שהולידה את תפיסת ה"משפחתית-ספורטיבית- שימושית-מצוידת", מול מתחרה מהזן היוקרתי? בחרנו להציב מולה את אחת הטובות בתחום,
וולוו V40 שהוצגה ב-2012, שנה לפני GTI הנוכחית.
.jpg)
צילום: אילן קלייןגולף GTI. זו היא המכונית שהמציאה את הז'אנר
המניע למבחן הייתה גרסת T5 החדשה, שהגיעה ארצה לפני מספר שבועות, ומייצרת הכי הרבה סוסים לשקל בקבוצתה. וולוו שתלה בה את חטיבת הכוח החדשה שלה – 2.0 ליטר טורבו, 245 כ"ס, שמונה הילוכים – וכעת זו המכונית החזקה בתחום הקומפקטי-יוקרתי, אם לא סופרים גרסאות ספורטיביות של המתחרות. גרסה זו היא גם הדבר הקרוב ביותר כרגע לגרסה ספורטיבית שיש לוולוו.
משכימיםה-GTI אינה מגיעה למפגש מעמדת נחיתות, אלא בתור המכונית המצליחה בתחום. כזו שזוכה לתדמית ומכירות מעוררי קנאה. והיא אפילו יקרה יותר: הגרסה האוטומטית עולה 227,000 שקלים לעומת 200,000 שקלים שעולה הוולוו. חוצפה גרמנית? אולי, אבל כמו שתכף נראה, זה מתבטא באבזור. בכל אופן, אם תזמינו את מהדורת R-דיזיין ל-V40 (ראו תיבה) תגיעו אתה לאותו מחיר כמעט, 225,000 שקלים.
על הפוך חזק של בוקר, כשאנחנו רוקמים את פרטי היום הארוך וסוגרים עם אילן נקודות צילום, אנחנו מזכירים לעצמנו שזה אינו מבחן השוואתי קלאסי, אלא קרב מעמדות שיעורר עוד שאלות: האם הגולף מרגישה יוקרתית כמו הוולוו? האם T5 ספורטיבית כמו GTI? והאם עבור מי שקונה את ה-GTI, אבל רק בגלל שזו הגרסה הכי יוקרתית של הגולף, דווקא V40 תהיה הבחירה הנכונה יותר?
.jpg)
צילום: אילן קליין המניע למבחן הייתה גרסת T5 החדשה שמייצרת הכי הרבה סוסים לשקל בקבוצתה
לחץ על הבוקרלמרות קריסת מחשב באולם התצוגה של וולוו, אני מצליח לשחרר את ה-T5 ולהגיע למפגש בתחנת הדלק קצת לפני גיא, ומספיק להזמין את ההפוך החזק המדובר, רגע לפני שאנחנו יוצאים לקור. 55 שניות אחרי, גיא, אילן והגולף מגיעים ו"דופקים" כניסה. ברגע האמת, בקרב בו מראה העיניים כה חשוב, קשה שלא להתרשם מהגולף.
מצד אחד, מדובר במכונית מוכרת שנראה כאילו ענדה תכשיטים יוקרתיים. וכמו דוגמנית צמרת, ה-GTI מצליחה ליצור תחושה שכל קפל ותפיחה ברכב בוצעו לכבודה. אין מצב שמישהו יטעה בה כאשר היא מגיעה לחנייה, אפילו אם מדובר בתחנת דלק עמוסה לעייפה. ה-GTI שלנו כוללת חישוקי "18 בוהקים (במקום "17), שילוב קסנון ולד (שמוסיפים 16,500 שקלים למחיר) ושאר פסי קישוט, חצאיות וספויילרים. היא מלאה ומעוטרת במקומות הנכונים, בוהקת היכן שצריך וגם גג הזכוכית הגדול והנפתח מוסיף. הכל אומר שילוב מעולה בין אגרסיביות וטוב טעם, שימשוך חובבי ספורט אך לא ירתיע את מי שחושק רק בגולף מיוחדת. פולקסווגן משביחים את הנוסחה שלהם כבר 40 שנה, וזה בולט ממבט ראשון.
הוולוו, למרות הסמל והתדמית, מושכת הרבה פחות תשומת לב. יש לה עיצוב מעניין מזה שיש לגולף שעיצובו הבסיסי שגרתי. מראה הסטיישן האקטיבית עם הקווים המוארכים, הדלת האחורית השחורה, ומכסה המנוע המחודד, הופכים אותה לאחת היפות בקבוצה. אבל איכשהו, ברמת הגימור קינטיק עם חישוקי "16, היא נראית חלבית ליד ה-GTI ובכלל.
צילום: אילן קלייןהוולוו, למרות הסמל והתדמית, מושכת הרבה פחות תשומת לב
בוקר טוב אליהו, או הפסקת 10 לצילוםאילן מושך לצילומים בדרך למנזר סנט ג'ורג', שם במערה, כך הנזירים, התגורר "פעם" אליהו הנביא. אני לא בטוח שכדאי להיכנס לכביש המרתק, אבל סומך על גיא (אם זה היה ניצן הייתי מודאג).
ובעוד אילן מרכיב עדשות, אפשר להתרשם מעיצוב הפנים של הגולף. כמו החיצוני הוא מוכר אך מוסיף פרטים בטוב טעם. האיכות הבסיסית בגולף טובה, ולאווירה תורמות תוספות כמו פס לד סמוק לאורך הדלת, תאורת-אווירה והתקרה השחורה. שליטה בהילוכים מההגה ומושבים אוחזים מדגישים את המסר הספורטיבי של ה-GTI. חבל רק שריפוד הבד נראה מעט פשוט בתוך מכונית כה יקרה.
.jpg)
צילום: אילן קליין האיכות הבסיסית בגולף טובה, ולאווירה תורמות תוספות כמו פס לד סמוק לאורך הדלת
וולוו, כיאה למעמדה היוקרתי, מציעה סביבת נהג יותר נקייה ומיוחסת, עם מחוונים מוקרנים וקונסולה "צפה" במרכז, שעדיין נראית מיוחדת (אם כי פחות בצבע הלבן בו הגיעה). ממושב הנהג, שמתכוון חשמלית אך לוקה באחיזה, התחושה שהיא פחות ספורטיבית, פחות מצוידת ויותר קודרת. תנוחת הנהיגה טובה כמעט זו שבגולף, אבל ההגה מעט בולט מדי.
הוולוו גם יוצרת תחושה שהיא קטנה ואינטימית יותר לנהג וליושבים מאחור, והיא גם כזו, עם מרווח ראש ורגליים טובים פחות. המושב מאחור נוח אך מעט נוקשה ביחס לזה המצוין שבגולף, ואין כאן פתח מיזוג ייעודי כמו שיש בגרמנית. גם תא המטען בגולף גדול משמעותית.
.jpg)
צילום: אילן קליין וולוו, כיאה למעמדה היוקרתי, מציעה סביבת נהג יותר נקייה ומיוחסת
לפני צהרייםאנחנו בודקים אפשרויות לצילום ב"מועדון הלידו", שפעם אירח את חוסיין מלך ירדן, אבל הולך ונחרב, בדומה למלון שהתמוטט לידו. אילן לא מרוצה ואנחנו פותחים מבערים.
גיא מתלונן שעל הכביש הגלי והתובעני הוולוו מתנדנדת מדי. לרגע אני חושב שרוח אביבי השתלטה עליו. העובדות בכביש הן שאני צריך לסחוט כל מילימטר ממצערת הגולף וכל סוסון ממנוע ה-2.0 ליטר כדי לרדוף אחריו. הגולף, שכאילו רוגזת על קריאת התיגר, רועמת ברגעים האלה. היא מגיבה בחדות למצערת, מורידה הילוכים באגרסיביות מהירה, ומסייעת בפס קול שרירי ושופע פיצוצי "בקפייר". היא פחות נעה על הגלים, אבל גם היא אינה מנותקת מהשפעתם.
הכביש נרגע קצת כאשר אני עובר לוולוו, וכך גם השוודית. הרכות שלה הולמת צליחת מהירה של כבישים סבירים, והתחושה שהיא רגועה מהגולף, לטוב ולרע. נוסכת ביטחון ונעימה אך קצת פחות טמפרמנטית. רמז לבאות? בפירוש כן.
.jpg)
צילום: אילן קליין
צהרייםהזמן רץ ואנו מגיעים לכבישים שמבדילים בין גברים לילדים ובין ספורט ל-GT – והם עושים את שלהם. כל קילומטר ופנייה, שמקלפים עוד שכבת גומי מהצמיגים הזועקים בוולוו, מבהירים יותר ויותר את ההבדל. גולף, שליד מגאן ופוקוס מרגישה כמו GT, מחליפה תפקיד. כאן היא, בבירור, הספורטיבית.
היא ששה לקראת נחש האספלט המתפתל, מגיבה נכון להפניות ההגה ולהעברות משקל. האחיזה פנומנאלית, והיא מגיעה בקלות למהירויות פנייה שעלולות להפחיד את יתר המשתמשים בכביש. מאחורי ההגה התחושה היא שזה ממש לא מנומס לנוע כך. כנראה שהייתי מעדיף קצת יותר דרמה ופחות אחיזה. בפנייה הראשונה ההגה, שמתקשח באופן מעט מלאכותי, מעצבן קלות אבל אני מתרגל מהר. לפחות הוא מגיע למשקל נכון ולא נותר קל מדי כמו בוולוו.
השוודית חזקה מאוד, עם 25 סוסים יותר היא לא מתקשה לרדוף אחרי הגולף בעליות. אבל היא פחות מחוברת לתסריט. היא רוכנת יותר וההגה הקל מדי מאבד דיוק ותקשור ברגעים החשובים, וגורם לנהג יותר לנחש, פחות לדעת ולחוש פחות ביטחון. החרטום שש יותר לברוח, וגם אם ניתן לקבל תגובה מהאחוריים, זה פחות טבעי מאשר בגולף. גם הבלמים פחות מדויקים ומאבדים כושר מהר יותר.
.jpg)
צילום: אילן קליין ולף, שליד מגאן ופוקוס מרגישה כמו GT, מחליפה תפקיד. כאן היא, בבירור, הספורטיבית
אחר הצהרייםקצת לפני שקיעה אנחנו מגיעים למנחת בערד, לאחד מקרבות התאוצה הצמודים ביותר שניהלנו שם. שתי המכוניות מאוד מהירות, ועל הנייר הן קרובות מאוד: 6.5 שניות בהאצה למאה לגולף מול 6.3 שניות לוולוו, 244 קמ"ש מרביים מול 240 בהתאמה.
במציאות קל יותר להאיץ בוולוו, שהתיבה הפלנטרית שלה מעבירה באופן מיידי את הכוח לגלגלים הקדמיים, בעוד לדו–מצמדית של פולקסווגן יש השהייה מסוימת. הוולוו יצרה לא פעם יתרון קל ביציאה הראשונית, אך הגולף הדביקה אותה בהמשך, ונראה שמאזור ה-100 קמ"ש ה-GTI קצת יותר מהירה. גם בתאוצות הביניים ההכרעה קשה, כאשר גם כאן נראה שה-T5 מגיבה מהר יותר לקיק הראשוני, אלא אם שתיהן במצב ספורט, ואז היתרון עבר לגולף. גם המכשור האלקטרוני שלנו הראה תוצאות כמעט זהות וטובות לשתיהן; כ-7.1 ש' לזינוק רגיל או 6.8 באגרסיבי.
אבל הוולוו, השקטה ומעודנת יותר מבחינת חטיבת הכוח, יוצרת גם כאן תחושה רגועה יותר. אולי מדי. לאורך כל היום היא הייתה מהירה כמו הגולף, אבל טרחה להסתיר זאת בתחושה מנומנמת של פעולות המנוע והתיבה. היא מקבלת קצת יותר פלפל במצב ספורט, אבל עדיין פחות לוהטת מהצפוי.
צילום: אילן קלייןהשוודית חזקה מאוד, עם 25 סוסים יותר היא לא מתקשה לרדוף אחרי הגולף בעליות
הגולף פחות רגועה, אבל לא ברמה מפריעה, וגם כאן מצב ספורט נעים יותר. כי אפילו בגרסה הספורטיבית התיבה עלולה להעלות הילוכים מהר מדי ולמקם את המנוע בתחומים שבעליל פחות נוחים לו. זה קורה גם בוולוו אך באופן פחות בולט.
ערבכאשר השמש שוקעת ואילן מכבה פלשים ואורז מצלמות, אנו משלימים את מבחן נוחות הנסיעה. מחוץ לעיר הציעה הגולף לנוסעים נוחות נסיעה טובה והייתה נחותה רק במעט בתחום זה מ-T5. בעיר היא נוקשה יותר, עסוקה על שיבושים קטנים ופעולת המתלים פחות עגולה מאשר ב-V40. ועדיין, יחסית לקוטר החישוק נוחות הנסיעה בהחלט מפתיעה.
עצירה אחרונה בתחנת הדלק מגלה שמחיר הכוח אינו גבוה. בשיוט שתיהן חסכוניות, כאשר ה-V40 רושמת 15.6 ק"מ/ל' לעומת 14.9 בגולף. היוצרות התהפכו בנהיגה מגוונת או מאומצת, ואז הגולף הייתה עדיפה במעט. בסופו של יום, שכלל שפע קטעים מאומצים, נרשם תיקו למעשה עם 10.1 ק"מ/ל' בגולף מול 9.8 בוולוו.
.jpg)
צילום: אילן קליין עצירה אחרונה בתחנת הדלק מגלה שמחיר הכוח אינו גבוה. בשיוט שתיהן חסכוניות
לילהבסיום לא נותרנו עם הרבה ספקות. למרות ששמה נגזר מגרנד-טוריסימו,
פולקסווגן גולף GTI היא יותר ספורטיבית ופחות נינוחה, מחוספסת יותר, מנגנת, מהנה ונראית יותר. יש לה אופי אבל היא לא דורשת ויתורים משמעותיים בפינוק או בשימושיות. אין ספק שזו המכונית שאנחנו היינו לוקחים הביתה בסוף היום.
אבל האם ה-GTI המצוינת היא הבחירה למי שמחפש יוקרתית קומפקטית חזקה? כאן הקרב צמוד יותר, ונראה שעבור הלקוחות שקונים את ה-GTI רק כי הם רוצים את הגולף-הכי-מצוידת, ולאו דווקא את הכי-ספורטיבית,
וולוו V40 השלווה עשויה להיות בחירה נעימה יותר.
.jpg)
צילום: אילן קליין
ליופי יש מחיר. R-דיזיין
כמה שווה פוזה? במקרה של מכוניות כמו V40, מדובר בשאלת קיטבג, שהרי חלק ממהותן היא ההופעה והאווירה שהן יוצרות, בלי קשר ליכולתן בתחום כזה או אחר. סיבה מצוינת להתעניין במהדורת R-דיזיין של V40; ויש לזה מחיר, בדמות 225,000 שקלים ועוד 15,000 שקלים לרמת הגימור Plus.
בתמורה תקבלו חישוקי “17 תאורת לד ליום, דיפיוזר ועיטורי מפלט, חלונות כהים ושאר קוסמטיקה ספורטיבית. הקוסמטיקה מככבת גם בפנים, עם מושבי ספורט נאים בריפוד עוד. הפלוס תוסיף גג זכוכית גדול ונעים, וחבילת בטיחות הכוללת התרעת התנגשות (כולל בהולכי רגל), תיקון סטייה מנתיב וזיהוי תמרורים.
צילום: אילן קליין אופייה של גרסת R-דיזיין לא שונה בהרבה מזה של V40 קינטיק. עם זאת, ובאופן צפוי, היא פחות נוחה בעיר ומייצרת יותר רעשי כביש, אבל התחושה הכוללת נעימה. מאידך יכולת האחיזה בפניות טובה יותר גם בזכות הצמיגים, והיא מעט יותר קשוחה ומרוסנת בכביש מאתגר. התחושה שלי היא שגם משהו במשקל ההגה עדיף, ושבקרת היציבות החכמה מסייעת יותר בפניות.
קול ההיגיון יאמר שאולי אין טעם להעדיף את גרסת R על ’קינטיק’, אבל הרגש יספר שהמכונית הזו עושה יותר, ולא רק בנהיגה עצמה. היא מכניסה לאווירה נכונה יותר, עם התקרה הכהה, הגג ומושבי הספורט, שהם כצפוי יותר נוחים ואוחזים (לפחות את גופי הצר).
ומה שחשוב הוא שהיא מושכת הרבה יותר מבטים – גם את שלי בדרך אליה. זה בולט ליד האנונימיות של הקינטיק. ולכן, גם אם היא עדיין פחות ספורטיבית מה-GTI, ה”קייס” שלה כקומפקטית אקספרס יוקרתית מוצלח יותר.
צילום: אילן קליין 
