רנו פלואנס ביפ', ביפ', ביפ'. "מה הצפצוף הזה?" שאלה אותי אישתי, "נגמר הדלק" עניתי. "מה, לא תדלקת קודם?" "כן, ב-130 שקל כי רציתי לתדלק 'פול' באילת, אבל אל תדאגי יש מספיק – מחשב הדרך מראה על טווח נסיעה של 60 ק"מ בטרם יתרוקן המיכל וכרגע עברנו שלט המודיע שנותרו עוד 50 ק"מ לעיר." לא הספקתי לסיים את המשפט והפלואנס החליטה לומר את המילה האחרונה בדיון – מחשב הדרך הפסיק את ספירת הק"מ הנותרים ליעד והעלה הודעה: "FUEL RANGE LOW". היות וב-100 הקילומטרים האחרונים אני בודק את יכולת "הניבוי" של מחשב הדרך, ידעתי שיש די נוזל במיכל כדי להגיע ליעד בנסיעה ולא בדחיפה. אבל ככל שהק"מ עברו, המזגן הדי יעיל של הפלואס לא יכול היה להתמודד עם אגלי הזעה שהצטברו על מצחי. עוד ק"מ חולף ועוד ק"מ והכביש לא נגמר. כבר דמיינתי את עצמי הולך ברגל עם ג'ריקן, בועט באבנים בצדי הדרך ומכין את עצמי לשיחת ההבהרה שתערוך לי עורכת הדיון, העונה גם לתואר אישתי. לשמחתי הצלחתי להימנע מדיון אפוקליפטי זה, אבל זה היה קרוב.
נסיעה ארוכה ורצופה ברכב עמוס, מחדדת תכונות בולטות וחושפת חדשות. ובנסיעה שכזו מן הראוי להתחיל מתא המטען. הוא פשוט ענק. 2 מזוודות, 4 תיקים, עגלת ילדים ומגוון שקיות – ועוד יש מקום לקניות נטולות מע"מ באילת. עם זאת צריך מעט "להנדס" את הציוד היות שמוטות מכסה התא בולטים וגוזלים מקום מנפח התא. בנוסף, סף ההטענה גבוהה אבל הפתח הגדול מעט מפצה על כך.
רנו פלואנס היא מהמשפחתיות הנוחות בישראל והיא נשארת כך גם שהיא עמוסה לעייפה בלי קשר לתחלואי הכביש או למהירות הנסיעה. צריכת הדלק היא לא פחות ממדהימה לנוכח ההתגרות שכללה בנוסף למשקל של 5 נוסעים ותכולת חצי בית, גם רגל ימין כבדה – 12 ק"מ לליטר בממוצע. אבל יש לומר כי הרגל הכבדה היא הכרח וגם אז הקמ"ש נצברים די באיטיות. תיבת ההילוכים לרוב משתפת פעולה עם דרישות רגל ימין, אך לעיתים היא מסרבת וגורמת לנהג לחשוב שאולי היה עדיף אם הפעם יוותר על העקיפה.
בנסיעה איטית מגלים משהו אחר; למשל שקורה A היא פשוט ענקית ומפריעה מעט בראות החוצה במיוחד בפניות וצמתים. ואם כבר עסקינן בתלונות אז תפעול מערכת השמע עם תפריטיו המסורבלים ממש מעצבן.
צילום: יואל שורץ
בעשרת החודשים שהפלואנס אצלנו, היא גמאה לא פחות מ-35,300 ק"מ ובחודש שחלף היא נכנסה למוסך להחלפת בלמים. מה שאומר שמי שנוהג באגרסיביות או בעיקר בשטח הררי, צריך להיות ערני למצב הבלמים, משום שלפלואנס אין חיישני שחיקה. אגב, לא הרגשנו דעיכה בבלימה, אלא שמענו בעצת בוחני המוסך המרכזי בת"א שבטיפול האחרון המליצו לנו לחזור אליהם להחלפת בלמים בעוד 6,000 ק"מ. הגענו אליהם אחרי 7,000 ק"מ וגם איחרנו לתור שקבענו מראש (אבל רק ברבע שעה) – אבל מפקידת המוסך כבר הגיע הטלפון. יפה. הרישום היה מהיר וכל "הסיפור" לקח שעה וחצי, שאת רובן נשלחנו לבלות בארוחת בוקר בארומה, אחרי שהחלטנו להישאר באזור ולא לנצל את שירות המוניות שמציע המוסך – טאצ' שירותי ראוי לציון. עלות: 344 שקל רפידות קדמיות ו-159 שקל עבודה שהם 583 שקל כולל מע"מ. מחיר סביר למוסך מרכזי וחלקים מקוריים.
באותה הזדמנות גם החלפנו את המגבים שסיימו את חייהם מוקדם מהצפוי ולא מכוסים באחריות – 152 שקל לפני מע"מ לכל מגב. החלטנו להחליפם בזוג תוצרת בוש באופן פרטי.כמו כן נרשמה תקלה אסתטית – המדבקה השחורה שעל משקוף דלת הנהג התחילה להתקלף. במוסך הבטיחו תשובה לגבי פתרון.
הדיווח הבא הוא כבר האחרון – זהו עברה שנה – ובו נסכם לכם את כל התקופה. בינתיים, הפלואנס מאוד מרשימה באמינותה.
